מבצע "חיסול" (27/28.12.1948)

ברשותכם – אתחיל מן הסוף ואל תראו בכך ספוילר. מבצע (פעולה) "חיסול" הסתיים בקטסטרופה. באחת, חוסלה פלוגת לוחמים של חטיבת "אלכסנדרוני". 87 חללים של הפלוגה ה"דתית". בלילה אחד!

תחילה, כפתיחה, מספר מלות רקע. תחילתו של חודש נוב' 48 הייתה מבטיחה ומוצלחת. ככל שהדברים אמורים לגבי חזית הדרום. המהפך התבצע, בפועל, כאשר משלטי חוליקאת נפלו. החלק הגדול נכבש, מצפון לדרום, ע"י חט' "גבעתי". וגם חטיבת "הנגב" תרמה את חלקה בפעילות מדרום לצפון. כמעט כמו בתיאור חציבת הנקבה, ממעיין השילוח אל הבריכה העליונה, בתקופת חזקיהו, מלך יהודה, כחלק מביצור העיר ירושלים המורחבת, שמספר תושביה יותר מאשר הוכפל בשל מספרם הרב של הפליטים מישראל, שנסו מהר אפרים, מפאת לחץ האשורים – עד שקרדומי החוצבים פגשו זה את זה: "… וביום שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן…" (מתוך כתובת נקבת השילוח שהוסרה ונמצאת כיום באיסטנבול. מתי יחזירו אותה התורכים? קשה לדעת). הפעם היו אלה הרובים שפגשו אלה את אלה…

הנגב שהיה מנותק יבשתית (ניתן היה להמריא ולנחות ממנחתים שהוקמו במרחב שבו שלטה חטיבת הנגב. ופה ושם חצה את הקווים מי שהיה צריך לחצות, צפונה או דרומה) חובר במסדרון אל שטח המדינה שבדרך. והמצרים הם שהפכו להיות מכותרים. הנה כך נוצר "כיס" פלוג'ה (ע"ש העיירה הגדולה ב"כיס" – אל פלוג'ה). הלחץ של גבעתי המשיך. משלטי הצומת, בית ג'וברין, בית עפא וכרתיה בידינו.

בן-גוריון הודיע לממשלה כי "עכשיו כל הקו הזה סגור ומסוגר. המצרים אינם יכולים לצאת מפלוג'ה, ערק אל-מנשיה וערק סוידן." [מקור: יואב גלבר (2004), קוממיות ונכבה, דביר, עמ' 321]

בן-גוריון נחפז במסקנתו. זה לקח עוד מס' ימים עד שדיווחו קיבל ממד של מציאות. ופה ושם הצליחו בודדים לחצות את הקווים המדומיינים. הסגירה לא הייתה "הרמטית".

והשיא עוד לפנינו – מצודת יואב, היא משטרת עיראק סואידאן, נפלה בסיבוב הלחימה ה-8. חט' 8 של הזקן, יצחק שדה, היא שכבשה סוף-סוף, לאחר 7 כישלונות, את המשטרה. רשמו בפניכם את התאריך – 9.11.1948.

הצבא המצרי התכווץ והתקפל למרחב מצומצם, חטיבתי – "כיס" – שכלל את העיירות פלוג'ה ועיראק אל-מנשיה [משמעות השם: עיראק – גבעה קטנה; אל-מנשיה – הבנויה]. וזהו. אזרחים ערביים ולוחמים מצריים בערבוביה. המצרים גרשו חלק גדול מהכפריים ואלה ברחו לכל מקום שיכלו רגליהם לשאת אותם.

"כיס" פלוג'ה לאחר כיבוש מצודת "יואב" (משטרת עיראק סואידן) על רקע של מפה טופוגרפית בריטית בקנ"מ 1:20,000 מעודכנת ל-1941 (מקור: הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור. הערה: באוסף המפות לא הצלחתי לאתר מפה ממזרח לנוכחית)

האלוף יגאל אלון, מפקד חזית הדרום, החליט לנצל את ההלם, ואת כיווץ "הכיס" לאחר נסיגתו הלא-סדורה, שלא נאמר, בריחה, של גד' 2 מחט' 4 לאחר כיבוש מצודת "יואב" אל העיירה אל-פלוג'ה, וביקש להיפגש עם קולונל סייד טהא, מפקד חטיבה 4 המצרית. מו"מ שניהל ירוחם כהן, שלישו של אלון, עם גמאל עבד אל נאצר, הניב הסכמה למפגש מפקדים ב-11.11.48 בשעה 15:00. המח"ט המצרי ביקש שזה ייערך בקיבוץ גת. בקשתו השנייה הייתה שהשיחה תתנהל באנגלית.

לקמן תמליל השיחה, כפי שרשם ירוחם כהן:

אלוף אלון: "קולונל, הרשה לי להביע את התרשמותי מכושר הלחימה של חיילך האמיצים. כיבוש מצודת עיראק-סווידאן ומחצית ה'כיס' עלה לנו במאמץ רב, אם כי לא בקרבנות מרובים".

קולונל טהא: "רב תודות, אדוני. עלי לציין, שחיילך המצטיינים בגבורתם הפליאו לעשות והעמידוני במצב קשה למדי."

אלוף אלון: "האין זה טרגי, ששני הצדדים, אשר לעשה אין להם כל סיבה להתקוטט, קוטלים זה את זה ללא רחמים?"

קולונל טהא: "אכן טרגי הדבר; אך זה מנהגו של עולם. גורל הוא, אדוני, ואין להתחמק ממנו".

אלוף אלון: "אני מקוה, כי שמת אל לבך שהמלחמה הוטלה עלינו בעל כורחנו, שהרי היא מתנהלת בארצנו ולא במצרים. סבורני, כי הקרב כבר הוכרע ומוטב להחיש את קץ המלחמה".

קולונל טהא: "נכון הדבר. אולם אני כקצין, אין דרך אחרת לפני אלא למלא את פקודות ממשלתי".

אלוף אלון: "כדאי שתשימו אל לבכם, שבעוד רובו של צבאכם מרותק למלחמה חסרת תקוה בארץ-ישראל, הרי שבארצכם שולט הצבא הבריטי שזה לא כבר התפטרנו אנו ממנו. כלום אינך חושב, שנפלתם למזימה אימפריאליסטית זרה, הנתמכת ע"י בעלי בריתה במצרים?"

קולונל טהא (בהתעוררות מיוחדת): "הפלאתם לעשות בגרשכם את הבריטים. לא יאריכו הימים ונוציאם גם ממצרים".

אלוף אלון: "אולם כיצד תגרשום, אם כל צבאכם תקוע כאן, לאחר מפלה גדולה וערב מפלה סופית? – כלום אינך סבור, כי מוטב לכם לשוב מצרימה ולדאוג לעניינים שלכם, במקום להסתבך בהרפתקאות בארץ לא לכם?"

קולונל טהא (שוקל בדעתו איך להחלץ מהמיצר ועונה תשובה שגרתית); "כל עוד תצווה עלי ממשלתי ללחום כאן, אלחם. משיצווני לכרות שלום, אכרות שלום. משיצווני לחזור למצרימה וללחום בבריטים, אעשה זאת ברצון ובראוי".

אלוף אלון: "אני מעריך מאוד את צייתנותך, קולונל; זו דרכו של חייל. גם אני סר לפקודת ממשלתי ללא הרהור. אף על פי כן, דומני, כי מחובתך להביא לפני מפקדך או להוכיח לו, את חוסר הסיכוי של מלחמתך. אני איני נוהג להסתיר את מחשבותי, את דאגותי ואת נכונותי ללחום – מפני ממשלתי. אין זה עומד בניגוד למשמעת. רק משיתוף פעולה כזה נוצרת אחדות אמת בין המדיניות והאסטרטגיה הצבאית".

קולונל טהא: "אין ספק, כי המצב בחזית ובמצרים גלוי לאשורו לממשלתי, ואני מאמין, כי יעשו את כל אשר ידרש".

אלוף אלון: "בודאי היתה זו אמונתך, כשפלשתם לארץ-ישראל – וראה כמו טעו מנהיגיך. הן לולא התערבות או"מ כבר היה כל הצבא המצרי ממוגר, לרבות יחידתך המהוללת והאמיצה; עליך להבין, קולונל, כי המצב בחזית הוכרע. חטיבתך נתונה במצור הדוק ללא סיכויי היחלצות. מחובתי לנצל כל הזדמנות כדי לחסל את יחידתך. מה טעם איפוא, לעמידתך הנואשת? – הן גורל המחצית השניה של ה'כיס' יהיה כגורל המחצית שנפלה לידינו שלשום".

קולונל טהא (אחרי הפסקה לצורך מחשבה): "כן אדוני. אך כל עוד יש בידי חיילי תחמושת, אין סיבה שאפסיק את מלחמתי".

אלוף אלון (מנסה כוחו בדיפלומטיה): "אני מכבד את אומץ רוחך, קולונל. אך כלום אינך סבור כי חיי האנשים יקרים הם וכי אין כל הגיון להקריב אנשיך במלחמה בעם, שלמעשה אינו רואה עצמו כאויבכם וכוונותיו טובות כלפיכם? אינני מציע לכם כניעה משפילה אלא כניעת כבוד, תוך כבוד צבאי והערכה מלאה, עם אפשרות של חזרה מיידית הביתה. חשוב בדבר. הבה ונחסוך את דם חיילינו ונפסיק את ההתכתשות. אני איני יכול לחדול מן הקרב, כל עוד נמצא צבא זר על אדמתנו; אולם אתה אינך לוחם על אדמתך. תראה אם כן, כי הצדק עמי".

קולונל טהא (חוכך בדעתו, מסכים בלבו עם דברי אלוף אלון, אך לבסוף אומר בקול נרגש): "אדוני, אין ספק שמצבך טוב ממצבי. תכנון המבצע ואומץ חיילכם ממש מפליאים. פרצתם את קווינו החזקים ביותר – וכלימה כיסתה את פני הצבא המצרי הבלתי מנוצח. אינני משלה עצמי, כי בעמידתי אוכל לשנות את מאזן הכוחות ולהציל את מצב החזית שלנו; אולם דבר אחד ביכולתי להציל, את כבוד הצבא המצרי. ולכן אלחם כאן עד הכדור האחרון ועד האיש האחרון, אלא אם אקבל פקודה אחרת ממשלתי".

אלוף אלון: "כחייל, אני מבין ללבך יפה. אולם עליך לדעת, כי במסיבות מיוחדות, על המפקד במקום לקבל את האחריות לגבי ההחלטות כשם שעשה פון-פאולוס, למל. דאג לחייליך והנח את הנשק".

קולונל טהא (ללא שהיות מיותרות): "לא, אדוני, אין דרך אחרת לפני אלא מלחמה. ודאי לי, כי את כבוד הצבא המצרי אני מציל".

אלוף אלון (בחיוך): "האם רשאי אני לבקש שתעביר לממשלתך, או למפקדך, את תיאור מצבך האמיתי, ותבקש את אישורם לכניעה".

קולונל טהא: "אעביר דו"ח על שיחתנו".

[מקור: רב-סרן אברהם אילון, חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, הוצאת מערכות, עמ' 501-500]

כידוע, הפגישה לא הניבה את הפירות המצופים ולא יצא ממנה דבר או חצי דבר. לא הושגה פשרה שתבסס על פינוי ה"כיס" וזה נותר על כנו. קולונל טהא דיווח על הפגישה,קיבל העלאה בדרגה, והמשיך בפיקוד על ה"כיס" עד ההחלטה הפוליטית, כחודשים לאחר מכן, לפנותו (מצרים+ישראל+האו"ם). אלון לא הצליח לחסוך בדם הפלוגה הדתית של חט' "אלכסנדרוני".

במפקדת חזית הדרום שרד תסכול ממה שנראה כהזדמנות שהוחמצה לסיים את פרשת "הכיס": "הגענו למצב גרוע מאוד. מבחינה צבאית יש ביכולתנו על-ידי הרעשה בלבד לחסל את העניין במשך 24 שעות, אך חוסר פתיחות מצדנו והתקוות הפוליטיות שמות לאל כל תקווה לחיסול. אם הממשלה לא תאשר פעולה אנו עלולים לרתק את כוחותינו מסביב לכיס למספר שבועות, ואין אני צריך להסביר מה פירוש הדבר." [קוממיות ונכבה, עמ' 324]

 

***

הימים בהם מתרחש מבצע "חיסול" שבו נדון ברשימה זאת, הם הימים (או, אם תרצו, השבועות) האחרונים של מלחמת הקוממיות. וצריך לראות אותו ומיקומו בהקשר הכללי של מבצע "חורב" (22.12.48 – 7.1.49) שמטרותיו היו : "גירושו הסופי של האויב המצרי משטח מדינת ישראל. פגיעה בבסיסיו בסיני והשמדת חלק ניכר מכוחותיו כולל פעולת 'חיסול' נגד 'כיס' פלוג'ה." (תולדות מלחמת הקוממיות, עמ' 380).

עם התקדמות מבצע חורב על-פי התכנית, ומשהתברר כי צבאות ערב האחרים אינם נוטים להצטרף ללחימה – והירדנים מחויבים לשיחות בדו-צדדיות, שכבר החלו בירושלים וממשיכים אותן – החליט בן-גוריון וידין לגשת למבצע חיסול נגד כיס פלוג'ה, שביצועו התעכב מאז נובמבר. ההחלטה התקבלה בפגישת השנים בגדרה, בדרכם לחזית, ובן-גוריון רשם: "אמרתי שבהזדמנות זו יש להביא לידי הכנעה את פלוג'ה ויש לרכז את כל התותחים החופשיים וגם לקחת מחזית ג' – שאין בה עכשיו חשש של קרבות – ולהפגיז את פלוג'ה בלא רחמים עד שייכנעו." [קוממיות ונכבה, עמ' 334-332]

ספר תולדות מלחמת הקוממיות מסכם, בתמציתיות המשתרעת על פני עמוד, את פעולת "חיסול" (שימו לב – לא מבצע אלא פעולה). תיאור מצומצם. לקוני. כמו שנשלח מברק… צה"ל הטיל את חטיבת "אלכסנדרוני" לקרב על ה"כיס". "אלכסנדרוני" על שום מה? יען כי בהקמתה הופקדה על הגנת מרחב השרון שבמרכזו נחל אלכסנדר. הרי לכם/ן נימוק גיאוגרפי לשמה של יחידה צבאית. זאת הייתה חטיבה מס' 3. לימים פורקה והתגלגלה לכוח לוחם בלבוש אחר.

פרישת חטיבות צה"ל (קוממיות, עמ' 81)

והמובאה מובאת כדלקמן [שם, 335]:

כך הוסיף כיס פאלוג'ה להחזיק מעמד. המצור שערך צה"ל עליו גבר והלך. עד אמצע נובמבר [1948] היתה האחריות למצור מוטלת על חטיבת "גבעתי". מתאריך זה החליפה אותה חטיבת "אלכסנדרוני". האחרונה חנתה עד אז באזור השרון ונהנתה משקט יחסי מאז תום קרבות "עשרת הימים". לעומת זאת עמדה "גבעתי" במאבק קשה בתקופת "יואב", ולכן הוחלט להחליפה. "אלכסנדרוני" ירדה איפוא לצור על ה"כיס" ו"גבעתי" עלתה לשרון לשם התארגנות ומנוחה יחסית.

על אף הגשמים והבוץ אשר הכבידו על התנועה בשטחים מסוימים ועל אף העדר רכב מספיק בעל הנעה קדמית, קיימה החטיבה מצור יעיל למדי על ה"כיס" על-ידי החזקה במשלטים ופטרול ביניהם [הערה: היום, לאחר 71 ש', כמעט ולא ניתן לאתר (ולמצוא שרידים) של המשלטים הללו. כמו כן גם לא את "דרך בורמה המצרית" ומשלטי המצרים שהגנו על דרך זאת. הכשרת השטחים לעיבוד חקלאי, הקמת תעלות ניקוז, סלילת כבישים ודרכים נוספות, שינו את פני השטח כמעט לחלוטין – מ.ה]. נתפסו מספר שיירות מצריות, שניסו לפרוץ אל ה"כיס".

מצור זה נמשך עד מבצע "חורב", בו נערך נסיון לחיסול ה"כיס". אם כי תיאור מבצע "חורב" בשלמותו יבוא במועדו, יתואר נסיון חיסול "הכיס" עתה, לשם שלמות התמונה. הוא בוצע ב-28.12.48.

תוך כדי מבצע "חורב" הוטל על חטיבת "אלכסנדרוני" לנסות לחסל את האויב הנצור במסגרת פעולת "חיסול" (כחלק מבצע "חורב"). השיטה היתה ריכוך חזק על-ידי הפגזות אררטילריה ומרגמות והתקפת רגלים.

כיעד ראשון של מבצע "חיסול" זה, נבחרה עיראק אל-מנשיה. הפעם הוחלט לתקפה מצד דרום-מערב, לאורך ואדי שיש בו משום גישת-סתר עד לגבולות הכפר גופו. ההתקפה בציר זה הוטלה על גדוד 3 של חטיבת "אלכסנדרוני". פלוגה מגדוד 5 שלה, נועדה לבצע פעולת הטרדה והטעיה ממזרח, ופלוגה שניה מגדוד 3 [כנראה טעות סופר וצ"ל גד' 5 שכן 3 הפלוגות של גד' 3 השתתפו במסגרת הגדוד הפורץ – מ.ה] נועדה להקים חסימה על-ידי כיבוש "משלט הגשר", בדרך מפאלו'גה לעיראק אל-מנשיה. ההתקפה נועדה להתבצע בליל 27/28.12.

פלוגת-החסימה נכשלה בתפקידה. לא הצליחה לתפוס את משלט-החסימה ולאחר קרב נסוגה ללא סדר. למרות כשלון זה החליט מפקד החטיבה להמשיך במבצע.

פלוגת-ההטעיה פתחה באש ממזרח ושלוש פלוגות הגדוד הפורץ פרצו לתוך הכפר. שתים לחמו בתוכו, והשלישית חיכתה לאור היום כדי לערוך התקפה-עם-שחר על התל שלידו.

טור משוריין מצרי בצירוף כוח רגלי התארגן בפאלוג'ה כתגבורת. מאחר והחסימה לא הוצבה, והנשק המסייע שהוצב במקומה לא הצליח לחסום את הדרך ולעצור את הטור, פרץ הטור לעורף הכוחות, הנלחמים בתוך עיראק אל-מנשיה. למרבה הצרה חשבו בתחילה יחידות "אלכסנדרוני" שכוח שריון זה הוא תגבורת של צה"ל והניחו לו להתקרב אליהם; אף מטוס חיל-האויר שחג ממעל סבור היה שהטור התקדם לעבר עיראק אל-מנשיה עברי הוא. השריון פרץ לרחוב הראשי של הכפר, התחבר עם שרידי הכוחות המצריים שנשארו בכפר וניתק את היחידות שלנו שהיו בתוכו. האויב שהתאושש החל משמיד בשיטתיות את כוחות "אלכסנדרוני" המפוצלים בחצרות השונות, ללא פיקוד אחיד, ללא סיוע וללא קשר.

בשעה 09:30, כאשר התבהר למג"ד מצב כוחותיו ניתנה פקודת הנסיגה לשלוש פלוגותיו. מרבית אנשי פלוגות א' ו-ב' וכן מחלקה אחת מפלוגה ג' הצליחו על אף הכל לסגת דרך הפירצה בה נכנסו. אך מבין שאר אנשי פלוגה ג' שנשארו מכותרים בחצר, ממנה התכוננו לעלות על התל – לא חזר איש.

בשעה 10:30 נפסקה אש. אחרוני הנסוגים הגיעו למשלטים.

לאחר קרב זה לא נעשה ניסיון נוסף של כוחותינו לכבוש/להשמיד את "כיס" פלוג'ה. מבצע "חורב" הסתיים בהצלחה חלקית. הצבא המצרי המשיך להחזיק ברצועת עזה ובשתי העיירות של ה"כיס" – עיראק אל-מנשיה ופלוג'ה.

חומרת התמונה התבררה באיחור: חוץ מהמערכה על גוש עציון ב-14-12 במאי היה זה הקרב העקוב ביותר מדם שניהל צה"ל במלחמת העצמאות: יותר מ-90 חללים בלילה אחד.

בישיבה הממשלה נשאל בן-גוריון על המשמעות האסטרטגית של הכישלון. עדיין לא היו לו נתונים על האבדות והוא הבהיר לשרים כי "מבחינה מצרית – פלוג'ה היא טוברוק שלהם, ואנשיה עומדים שם בגבורה גדולה." השרים המודאגים חקרו אותו אם צה"ל יספיק לגרש את המצרים עד להחלטת מועצת הביטחון, והוא השיב: "אפשר לגרש המצרים גם אחרי ההחלטה." הכיס היה, לדעתו, המפתח לגורל המערכה: "אם פלוג'ה תיפול – יבוא הקץ למצרים בנגב. בלי פלוג'ה קשה הדבר."[קוממיות ונכבה, עמ' 334]

וישנה עמי ביקורת. אמנם התיאור בספר זה הינו קצר ותכליתי אך דומני שדרוש היה להציג, בפני הקוראים והקוראות, את אבדות החטיבה בפעולה הנ"ל – מעל ל-90 לוחמים נהרגו בקרב זה. אין זה עניין של מה-בכך שעוברים עליו להמשך סדר היום. אם היה קורה כדבר בימינו אנו – יש מצב בו הייתה הממשלה נופלת… אך ספר זה אינו נוקב במספר ההרוגים. חבל. דומני כי החללים, שהתנו את חייהם, דורשים זאת.

פחות מחודש ימים לאחר מכן נחתם ההסכם וה"כיס" התפנה. ההיסטוריה אינה סלחנית.

עיראק אל-מנשיה ותל ערני על רקע של מפה טופוגרפית בריטית בקנ"מ 1:20,000 מעודכנת ל-1941 (מקור: הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור. הערה: באוסף המפות לא הצלחתי לאתר מפה ממזרח לנוכחית)

 

מבצע "חיסול": (כרטא)

 

אזור הקרב על רקע מפת סקר שערכה "הקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל" (PEF – Palestine Exploration Fund) משנת 1878 (מעובד על בסיס מפה מאתר "עמוד ענן")

שדה הקרב על רקע מצב קיים (מעובד על בסיס "עמוד ענן")

 

***

מטבעם של דברים, תיאור הפעולה בספר חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות 1949-1947 (גרשון ריבלין עורך, הוצאת מערכות), מפורט ביותר. לפיכך אביאו כלשונו (מקווה אני שהעמודים שנסרקו מספקים מבחינת נראות את הסחורה, דהיינו את אפשרות הקריאה):

 

***

ולאחר שקראתי את שקראתי, ואף אתם/ן, אם הגעתם/ן עד הנה, יצאתי, כשליחכם/ן אל השטח. למעשה אל אתרי ההנצחה. שכן רק אלו נותרו והשטח לבש פנים אחרות. מצאתי כי שלושה אתרים פורשים בפנינו את הקרב ואת משמעויותיו.

בכניסה הצפונית לקרית גת פוגשים אנדרטה ל"הפלוגה הדתית":

 

***

מדרום לתחנת הרכבת של קריית גת, במקום המשוער של חצר המוות, ממוקם אתר הנצחה ל-פ"ז הנופלים:

 

***

ובסמוך לכביש 35, ממזרח לכביש ולמרגלות תל ערני, מצוי סלע (בולדור) ועליו שלט הנצחה ובו כתוב:

עליתי על תל ערני. על שמו של שיח' אחמד אל ערני. כמובן שמה שרואים היום אינו הנוף שנשקף לפני מעל ל-70 עשורים. העיירה עיראק אל-מנשייה, שמנתה 2,210 תושבים בשנת 1945 (לפי אתר "זוכרות"), נמחקה לחלוטין. קריית גת הוקמה על אדמותיה. אלה העובדות. את ההיסטוריה, לפי נפוליאון בונפרטה, כותבים המנצחים.

אגב, אמנם כתוב ב"ויקיפדיה", בערך "תל ערני", שפל' הנדסה הציבה אנדרטה לזכר הפלוגה הדתית בראש התל, אך לעת ביקורי באתר (16 דצמבר 2019), לא נמצא פריט שאפשר לכנותו אנדרטה. לצערי איננה עוד. אולי צה"ל ירים את הכפפה וישחזר…

מבט אל התל מכיוון מזרח

מבט אל התל מכיוון דרום

 

מבט מן התל לכיוון מזרח

 

מבט מן התל לכיוון מערב – אל השכונה/הרובע החדש של קריית גת הקרוי "כרמי גת" (כאילו אינו קשור לקריית גת)

מבט מן התל לכיוון דרום (אזור התעסוקה של קריית גת)

חפירות ארכיאולוגיות למרגלות התל

חפירות ארכיאולוגיות למרגלות התל

חפירות ארכיאולוגיות למרגלות התל

וזה השיח המזוהה אתי… ששימש בעברו כמשוכה בין חלקות של פלחים ערבים-מקומיים. לימים פלסטינים. והוא, הצמח, בכלל הגיע אל המזרח התיכון ממקסיקו…

והחפירות הארכיאולוגיות, המכוסות ביריעות בד ולבד, הזכירו לי את עבודותיו של האמן קריסטו (Christo).

Wrapped Coast – Little Bay, Australia, 1975

 

***

צילומים: משה הרפז. © כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • בנצי פרחי  ביום 18 במאי 2020 בשעה 10:17 PM

    קשה לקרא את הדברים ועוד יותר לבקר במקום ולראות כי הכישלון תמיד יתום . , אמנם יש את האנדרטה הנמצאת בפאתי קרית גת ואת יד הזיכרון שממש אינו בולט ,אין תזכורת בולטת לקרב העקוב מדם שהתחולל . הכישלון והפשאלה הנוראית בולטים לנוכח העובדה כי הימים הם ימים בהם צה"ל בשלב התקפה , מביס את הצבאות הפולשים (טוב לא את הלגיון הירדנני) ונמצא העדיפות גדולה על הצבא המצרי .למרות זאת קורה מה שקורה ,ופלוגה שלמה נמחקת . לצערינו, לא רבים יודעים את אשר אירע וחבל .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: