משה הרפז
אנו בכרמל. מתחילים מן המקום שבו שביל ישראל חוצה את כביש הגישה אל מלון יערות הכרמל. ופוסעים, מערבה, בדרכי ובשבילי העפר, ברכס כרמיה, עד שפגשו שוב את שביל ישראל ובדרך אל או בחזור תבקרו במצפור הסיירים ובביתו של האפנדי. ע"מ שהמסלול לא יהיה ליניארי טהור – אתם יכולים ללכת לצד אחד בשביל ישראל ולחזור בדרך העפר. או להיפך. וכך תקבלו מסלול מעגלי.
חצי הכדור הדרומי. יבשת אמריקה הדרומית היא אמריקה הלטינית. צ'ילה. פטגוניה. התעוררנו אל יום חדש. היכן אנו? בפוארטו ואראס (Puerto Varas). ואת המכונית ששכרנו יש להחזיר בפוארטו מונט (Puerto Montt). ומשם תצא טיסתנו אל פונטה ארנס (Punta Aranes) – משך הטיסה כ-3 שעות. ומשם, לאחר המתנה של כשעה, ייקחנו האוטובוס אל פוארטו נאטלס (Puerto Natales), שהיא, העיירה האפורה, משמשת כבסיס ליציאה אל הפארק הלאומי טורס דל פינה (Torres del Paine) והדרך אליה תיארךאף היא כ-3 שעות. ומשם נתפוס מונית שתוליכנו אל המלון… אליו נגיע לקראת חצות הליל. להיות תייר זאת עבודה. וצריך אדם שיהיה לו הרבה כוחות סו"ס – סבלנות וסובלנות – במיוחד בימים כאלה בהם אתה עובר מתחנה אל תחנה ונושא אתך תקווה – שהכול יתנהל כשורה והלו"ז לא יפגע.
ביני לביניכם – כלל לא היה בתכניתנו לתהות בפרוטרוט על קנקנה של פוארטו נאטלס. ואולם, תכניות לחוד ומעשים לחוד. להם, לאחרונים יש אג'נדה משל עצמם שלעתים אינה קשורה עם סיבת היווצרותם. כך או כך, מעשה שהיה כך היה:
פתח דבר
כהרגלנו, אנו ממשיכים, שנה לאחר שנה, לפחות משתדלים, לעקוב אחר מפת הסכסוכים העולמית ולתהות על קנקנו של עולם. לאן פניו מועדות? המכון לחקר סכסוכים (HIK) השוכן באוניברסיטת היידלברג (גרמניה), מקום פסטורלי על נהר הריין, פרסם לאחרונה את ממצאי שנת 2017 בנושא סכסוכים ומביא את תמונת המצב העולמית (Conflict Barometer 2017). הערה: במקור מדובר ב"קונפליקטים". אני החלטתי לאמץ מילה תחליפית בעברית – "סכסוכים".
מתודולוגיה
החלוקה המוצעת של המחקר לעצימות הסכסוכים הינה ל-5 רמות (לצערי אין ברשימה זאת המקום להרחיב לגבי הפרמטרים, המרכיבים והמדדים שלאורם נקבע הסיווג לרמת עוצמת הסכסוך):
היכן חנוך ומי ימלא מקומו? ובני יעקב משיבים לשאלה הראשונה ועגנון לשנייה. תחילה רוצה אני לומר/לכתוב כי חביבו של עגנון היה חנוך. שכן כתב עליו כך:
"חנוך שמח בחלקו ומשמח את סוסו. קודם שיאכל וישתה נותן לבהמתו. חלב צפורים אין הסוס מבקש, ואת שמבקש חנוך נותן לו, לפיכך שניהם חביבים זה על זה ומסייעים זה את זה. כשחנוך עייף הסוס מושך את העגלה, וכשהסוס עייף חנוך מושך את העגלה, וכשהעגלה עייפה שניהם מושכים אותה." [1]
והנה הגיע החורף אל שבוש ומשהו השתבש:
"אף בבית מדרשנו הישן גבר אגרופה של צנה. נכנס אתה ואין חומו מקיף אותך. יושב אתה ואין לך קורת רוח מישיבתך. העצים מתמעטים והולכים וחנך אינו מביא חדשים. זה שלושה ימים שלא בא חנוך לבית המדרש ולא הביא עצים. חנוך שהיה רגיל לבוא כל שנים שלושה ימים נטל לעצמו דרך אחרת. שוקל אני כל גזר עד שאני מטילו בתנור ושואל, היכן חנוך והיכן העצים.
מה ראה חנוך שעקר רגליו מבית המדרש, שמא אוצר מצא בשלג והעשיר ואינו צריך לייגע עצמו בהבאת עצים. שיאלתי עליו את אנשי בית המדרש. אמר ראובן, ראיתיו היום. אמר שמעון, לא כי, אלא אתמול. אמר לוי, אתה אומר אתמול, שמא היה זה שלשום. אמר יהודה, בעגלתו ראית אותו או בלא עגלתו ראית אותו? אמר יששכר, מה חילוק אם בעגלתו או לא בעגלתו? אמר זבולון, חילוק גדול יש בדבר, שאם בעגלתו ראה אותו לא ראה כלום, שהרי שלשום שבת היה, נמצאים דבריו מכחישים אותו. אמר יוסף, מה דעתך בנימין? אמר בנימין, דעתי כדעתך. מכל מקום כדאי לחקור אם סוסו היה קשור לעגלתו. אמר דן, ואם קשור מה? אמר נפתלי, אם היה הסוס קשור משמע שיצא לדרך. אמר גד, אפשר אדם יוצא לדרך בצנה זו? אמר אשר, לא די לנו בצינת בית המדרש שהזכרת עלינו צינת דרכים.
לא טוב עשיתי שלא מיניתי את חנוך לשמש קבוע. שמש קבוע אינו מתרשל בהבאת עצים.
אומר אני לחנוך, אי לך חנוך, למה לא הבאת לנו עצים? אי אתה רואה שהוצן התנור ויהודים מרתתים בצינה. היכן היושר והיכן הרחמנות. באיזו פנים תבוא לבית דין של מעלה אחר מאה ועשרים שנה, שגרמת צער לאנשים מישראל.
ומאחר שהוא שותק מתגברת בי המרה ואני אומר, אתה חנוך אכזר והענוך שלך אכזר ועגלתכם אינה יפה משניכם. יהודים קופאים מקור ואתם מטיילים לכם להנאתכם בשלג. שמא אתם מחליקים לכם על הקרח כדרך הפריצים שאין להם בעולמם אלא תענוגים ותענוגות.
כל אותם הדברים לא אמרתי בפניו של חנוך, שעדיין לא בא לשמוע תוכחתי. היכן הוא חנוך? דבר זה צריך דרישה וחקירה.
חזרתי ושאלתי את אנשי בית המדרש, מה זה היה לו לחנוך שלא בא? אמרו, יש רגלים לדבר שיצא לכפר ונשתייר שם מפני השלג, שהרי אי אפשר לחזור בשלג זה. יפסוק השלג ויחזור חנוך. אמרתי, איני חושש לחנוך, אבל אני חושש שמא לא נמצא מחר עצים להסקה. אמרו, אם לזה חושש מר, אין לך לחשוש. אם יש מעות יש עצים, ואם יש עצים ימצא שליח להביאם.
הייתי סבור, ששימקי או יושקי או וועפטשי ילך להביא עצים. אבל וועפטשי ויושקי ושימקי בחרו להם לשבת אצל התנור מלילך ולהביא את העצים. ברם זכור רבי חיים לטוב, שהלך והביא עצים על כתפו. מכאן ואילך היה רבי חיים טוען בכל יום שק מלא עצים ומביא לבית המדרש, ובימים שהצנה מרובה – שתי פעמים ביום." [2]
לבטח שמתם לב, קוראות וקוראים, כי שמו של לוי נפקד מן הרשימה של בני יעקב. אפשר בכוונה ואפשר בשוגג. כיון שבעגנון עסקינן – אין מקום לאחרון. כך או כך, בגלל שמו של מחבר שורות אלו, שהוא ע"ש משה רבנו הזכור לטוב, שמשבט לוי היה, נמצא שלא חסר בן ליעקב ברשימה זאת.
אצל עגנון, כמו עגנון, אין סוף טוב. התעלומה נפתרה. עם הפשרת השלגים נמצאו גופותיהן הקפואות של חנוך, הסוס והעגלה.
מראי מקום:
[1] ש"י עגנון, תשנ"ח, אורח נטה ללון, שוקן, ע' 85.
[2] שם, ע' 121-120.
יצאנו, כהרגלנו בקודש, למעשה ביום חול, לשוט בארצנו והפעם שמנו פעמינו אל חורבת בית לויה. מי לא היה כאן? כנענים, יהודים, הלניסטים, אדומים, חשמונאים, רומים, ביזנטים, ערבים, ממלוכים. כולם היו כאן. כל דור בנה על גגו של קודמו. עכשיו תורנו.
וולקנו קלבוקו (Calbuco)
למה ומדוע ביקור חטוף? יען כי הטיסה לפונטה ארנס (ounta Arenas) לא תמתין לנו. היא לדרכה תצא בין אם אנו במטוס ובין אם לא. וגם צריך, לפני, להחזיר את הטויוטה להרץ. העיירה שוכנת על שפתו המערבי של אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue). בעבר אחד מנקודות ההתיישבות של הגרמנים שהתיישבו באזור, במחצית המאה ה-19, בשל קריאתו של נשיא צ'ילה דאז. והגרמנים, כפי שאנו יודעים, ממושמעים. כבר ראינו וחשנו זאת על בשרינו… היו שפנו אל ערבות מזרח אירופה להרחיב את "מרחב המחייה של העם הגרמני", היו שהיגרו אל מינסוטה וגם כאלה שהדרימו ביבשת החדשה.
רגע לפני שנכנסים אל חלל התצוגה של "מפה – לקרוא בין הקווים", במוזיאון ארץ-ישראל, חולפים על-פני חדרון ובו מוצגות עבודות צילום. זאת תערוכה המלווה את התערוכה הראשית. אנו, זוגתי שתחיה ומחבר טורים אלו, התחלנו דווקא בה.
והעתקתי אל פנקסי את דבר האוצרים:
תצוגה זו, המביאה מעבודותיהם של ארבעה צלמים גיאוגרפים ישראלים, מלווה את התערוכה "המפה – לקרוא בין הקווים", העוסקת בתפישת המפה באמנות הישראלית. כמוה, היא חושפת נקודות מבט אישיות וקבוצתיות על מראות ודימויים של הארץ ומבקשת לגעת במפגש של אדם עם נופי מולדתו. בניסיון לחלץ ערכי יסוד מתוך הרעש הפוליטי ולעמוד על מושגים המחברים אדם לסביבת חייו, גם בתערוכת הצילומים שלפניכם מוצג הקשר למקום במובנו כבית ומולדת.
צלמיה של הארץ, הנשקפת אליכם ממארג תמונות זה, נתבקשו לבחור מתוך ארכיוניהם, המקיפים אלפי תצלומי נוף, את הארץ שלהם – לא זו הז'ורנליסטית, המייצגת מבחר מראות של ישראל, אלא את תבנית נוף מולדתם.
משה הרפז 