Monthly Archives: מאי 2011

מסה על זהות, אחרות, אתניות

מסה זו תציג בפניכם, הקוראים, התייחסות, בעלת אופי אקדמי, לזהות, לאחרות, לאתניות.

להמשיך לקרוא

רחוב יפו בירושלים [5]

פרק חמישי במסע מצולם ברחוב יפו שבירושלים שנערך בחול המועד פסח השתא. מ"נחלת-שבעה" ועד לתחנה הסופית שנקבעה – שער יפו.

נכנסתי לשכונת "נחלת-שבעה". הוקמה ב-תרכ"ט. 1869. שבעה מבני המשפחות הוותיקות בירושלים היו שותפים למלאכה: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, מיכל הכהן, בייניש סלאנט, יהושע ילין, חיים הלוי, לייב הורביץ. וכל אחד משך לכיוון אחר. וכך קיבלנו שכונה ללא תכנון כולל. אוסף של חצרות. בורות מים. שני בתי כנסת. אחד לנו והשני גם-כן. אוהל יעקב ואוהל יצחק. אוהלה של תורה.

להמשיך לקרוא

רחוב יפו בירושלים [4]

זוכרים? אנו מהלכים לאורך רחוב יפו בירושלים. עלינו לרגל בחול המועד פסח. קטע ראשון – מהתחנה המרכזית ועד ל"כיכר נורדאו". קטע שני משם ועד הכניסה ל"מחנה-יהודה". קטע שלישי – מ"מחנה- יהודה" ועד לכאן. אנו מתחילים את הקטע הרביעי. בסופו של יום נכון לנו חלק חמישי. והשיבה לתחנה המרכזית.

פתח בדופן הדרומית של רח' יפו. מזמין להיכנס. נכנסים במעבר. אנו בשכונת "אבן-ישראל". בין רחוב יפו לרחוב אגריפס. בניין כלל משליך צלו על בתי השכונה הנמוכים. זו השכונה השישית למניין השכונות שקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה. וכך כתב אליעזר בן-יהודה על היווסדה:

ודבר בנין בתים בחברה קנתה את לב כל אנשי ירושלים ויואילו כעשירים כעניים לבוא בברית חברה ולבנות להם בתים, ובשנה אחת, היא שנת תרל"ה, נכונו שלש חברות חדשות לדבר הזה, ותהי החברה הראשנה חברת אנשים עשירים משלשה וחמשים איש ויקראו לה אב"ן ישראל לפי מספר החברים, ותקנה החברה אדמה על דרך יפו קרובה מנחלת שבעה (ששה גרוש האמה) ויחלו לבנות הבתים כמשפט הבנין במאה שערים, ויתנו החברים בראשנה איש איש חמש עשרה לירה לקנין האדמה, ולשנה נתנו שתים עשרה לירה. ועתה בעיר הזאת כששים משפחה. [מקור: רות קרק ומיכל אורן-נורדהיים (תשנ"ה), ירושלים וסביבותיה – רבעים, שכונות וכפרים 1800 – 1948, אקדמון, ע' 145 – 146]

מקור: שם, 147

להמשיך לקרוא

רחוב יפו בירושלים [3]

רחוב יפו בירושלים. קטע שלישי. בקטע הראשון צעדתי מהכניסה עד ל"כיכר נורדאו". בקטע השני עד לכניסה ל"מחנה-יהודה". עד לכאן ניתן להגיע בכלי-רכב. אוטובוס, מונית. ואפילו רכב פרטי. לפחות בקטע מסוים. הגעתי לפתחה של שכונת/שוק "מחנה-יהודה". צריך לאפשר שינוע לסלי האוכל. מכאן ולמזרח – רק הרכבת הקלה תוליככה למחוז חפצך.

שכונת "מחנה-יהודה". ראשיתה של השכונה ב-1887. בשנה הזאת מכר יוסף נבון (ביי) מאדמותיו במטרה להקים שכונה יהודית משולבת ביוזמה מסחרית. פרויקט "בית-יוסף", שכונה יהודית שניטעה בין החומות לשכונת אבו טור הערבית, ושיצחק קומר, יציר כפיו של ש"י עגנון (תמול שלשום), נוכח כי כבר התרוקנה מיהודים ובתיה הושכרו לערבים, לא צלח.

בשכונת מחנה-יהודה תוכננו 50 דירות ל-50 משפחות מעדות שונות ללא הבחנה. לשכונה קרא יוסף נבון "מחנה-יהודה" על-שם אחיו. השכונה נועדה לענות על דרישותיהם של בעלי אמצעים רבים יותר, שביקשו דירות גדולות יותר מאשר אלו של בית-יוסף – שני חדרים של כ-40 מ"ר (לעומת כ-20 מ"ר בבית-יוסף) – ובמינוח נוח יותר. מחירן של דירות אלו היה גבוה יותר מזה של הדירות בבית-יוסף, ולכן הסכימה חברת "מחנה-יהודה" לפרוש את התשלומים על-פני 13 שנים, לעומת 10 שנים בבית-יוסף.

להמשיך לקרוא

פאטימה, פורטוגל: 13.5.1917

הדבר היה ככה: "היה הייתה רועת כבשים ושמה היה לוסיה. היא הייתה ילדה…". לא, אין זה סיפור. זאת פתיחה לאגדה שהתרחשה במציאות. כך לכול הפחות מאמינים. אמנם לא נכחנו אך מי אנו שנחלוק על אמונתם של מאות מיליונים של מאמינים? ומעשה שהיה כך היה: ב-13 במאי 1917 נתגלתה הבתולה הקדושה – הלא היא מרים שלנו ומריה שלהם – לעיניהן המשתאות של שלושה ילדים כפריים מהכפר פאטימה שבמרכזה של פורטוגל. מעוז קתולי. הבתולה הורתה ללוסיה, ז'סינטה ופרנסיסקו, להעביר לעולם מסר של שלום. שאם לא כן יבואו מלחמה, עוני, רעב ויתר מרעין בישין אל העולם. וכך ארע בכול 13 לחודש במשך חמישה החודשים שלאחר מכן. וכן, הורתה הבתולה, יש לבנות כנסייה לתפארת במקום ההתגלות. כי הרי לא בכול יום ואפילו לא בכול שנה מוצאת לנכון הגבירה הקדושה להופיע בפני בני-אנוש.

להמשיך לקרוא

רחוב יפו בירושלים [2]

להזכירכם, אני במסע לאורך רחוב יפו בירושלים. כאמור בפרק הראשון, הגעתי ל"כיכר נורדאו". ממשיכים למזרח. מבנים החולשים על הכיכר. ישן. חדש (הכול יחסית) וזה שיהיה. רק ליהודים. מפרט יהודי. יודע שור קונהו. רק לקראת הסוף יובהר פשרו של הבלון הלבן.

להמשיך לקרוא

רחוב יפו בירושלים [1]

ניצלתי את חג הפסח, על מלוא שמונת הימים שהציע, לתדלוק עצמי. לטעינת מצברים. המחשב נותק ממקור אונו וחופשה הוכרזה לכול התקופה. מקצה לקצה. לא כולל את המימונה. אסרו חג אם תרצו. עייפתי קמעה מן "הפוליטיקה של התכנון". הקשבתי לעצות. הפעם יוצג המסע המצולם והמדווח בחמישה פרקים. שלא נעמיס יתר על המדה. אני חשבתי שלרצף יש משמעות וזאת על-מנת שתהיו שותפים, הכי קרוב שאפשר, לעשייה. ואולם מכול מלמדי השכלתי.

וביום הראשון של חול המועד פסח עליתי לירושלים. פסח הינו אחד המועדים שבהם יש לעלות לרגל לירושלים. מצווה שיש לקיימה. פקודה הרשומה באורייתא. אז עיר הבירה והיום עיר הבירה. ובין לבין חלפו 2,500 שנה. בכלי-רכבי טיפסתי במעלה כביש מס' 1. השמים היו בהירים. התכלת נכחה במלואה. הראות – מצוינת. הוא, הכביש, לא היה פקוק יתר על המידה. איכשהו התנועה זרמה.

להמשיך לקרוא

רשמי מסע בפולין [37] – אחרית דבר

תם ולא נשלם. תם המסע בפולין אך לא נשלם הזיכרון. בהגדה של פסח כתוב שבכול דור ודור צריך אדם לראות עצמו כאילו הוא זה שיצא ממצרים. ולכן צריך לזכור ולא לשכוח, ולכתוב על-כך, ולהנחיל זאת לדורות הבאים אחרינו לטובה, לשלוח את ילדינו לשם, את כולם. ללא יוצא/ת מן הכלל. כאן אין משתמטים. הידע הוא הכוח. אין יכולים אנו לברוח מעברנו. אנו גם לא צריכים לברוח ממנו. ובלי עבר להיכן נלך?

להמשיך לקרוא

כרמל

לכרמל שזה עתה נולדה (לאמיתו של דבר לפני חודש…) –

להמשיך לקרוא