איטליה. סרדיניה. סנט'אנטיקו. תופת. כך כתוב: Tofet. שחור על-גבי המפה. כן, כמו שזה נשמע –תופת. הסתקרנו. תודו שגם אתם, אם הייתם במקומי, הייתם מסתקרנים. איך-שלא-יהיה השתכנענו שיש לבקר באתר הקרוי תופת. הקונוטציה כמובן היא שלילית. גיהינום. אש-תופת. מכונית-תופת. האומנם כך פני המקום?
פונים למילון. על-מנת לדייק. למילון אבן-שושן. ומצטטים:
"תופת": (1) כינוי למקום המוקד בגיא בן-הנום בדרום ירושלים, שבו נהגו עובדי-האלילים בימי-קדם להקריב את הבנים בפולחן המולך: "במות התפת אשר בגיא בן-הנם לשרף את-בניהם ואת-בנותיהם באש" (ירמיהו ז', 31). (2) מוקד, מקום שרפה גדולה. אחד מכינויי הגיהינום, מקום עינויי הרשעים: "התפת יהיה ראשון והעדן יהיה באחרונה" (הרומי, כ"ח, 512).
להמשיך לקרוא ←
כשהאי היה תחת השלטו הספרדי, אי-שם בשלהי ימי-הביניים, הקיפוהו הספרדים במגדלי שמירה. שיתריעו על בואם הקרב של הפירטים – ערבים/ברברים/מורים. שרשרת צפופה. מושתתת על העיקרון של קווי ראיה. קשר עין. משואה. חלק מן המגדלים הנ"ל שרד עד לתקופתינו. ולאורכו של החוף הדרומי, מקליארי ועד לסנט'אנטיקו, כיכבו המגדלים.
הנחת העבודה לצילום היא שמה שצולם אכן היה קיים במציאות. באותם חלקיקי שנייה שבהם הונצחה המציאות על הצלולויד במצלמה האנלוגית שכמעט ופסה מן העולם, או התפקסלה, קודדה ונשמרה בתאים של 1 או 0 ע"ג כרטיס הזיכרון של המצלמה הדיגיטאלית. הרגע הזה, ברישום, הופך למשהו אחר. לא הנצחת המציאות אלא בנייתה כ- state of mind.
להמשיך לקרוא ←
מסתבר שגם בניכר – סרדיניה כמקרה בוחן – עקרונות הגרפיטי מוכרים לנו. כאילו וקיים מכנה משותף. כלל-עולמי. לגבי המיקום והיצירה. קירות של מגרשי חניה, מעברים, תיבות סעף, בתים נטושים. והתוכן – מנעד של יצירות. החל מציורי מופת ועד לקללות ונאצות ירודות.
להמשיך לקרוא ←
איטליה. סרדיניה. קליארי. Cagliari. אין מבטאים את ה-"G". סעודת החג הסתיימה. שבנו מן המושב אל העיר. וכשהפציע השחר והבוקר האיר התחלנו להתארגן. לעת ערב כבר עלינו על המטוס. ירדנו. עברנו מטרמינל C ל-B. עלינו על מטוס אחר. ושוב נחתנו. שכרנו כלי-רכב. הגענו אל המלון. או-טו-טו חצות. סינדרלה והדלעת… הדלעת בחניה. מצאנו מקום להניח את ראשנו. יצאנו, כפי שאומרים, לטעון ת'מצברים. הפעם – קל"ב. אי מידיטירנאי. אי-ים תיכוני.
להמשיך לקרוא ←
ישבנו אל מול הנוף. רגע לפני שאנו יורדים מהגבעה ומסתערים על שכיותיה של טולדו. מנסים להבין את העיר כמכלול. נטועה בתוך הגבעות. מוקפת נחל/נהר מתפתל. מוגנת באופן טבעי. הנה החומות. הנה האלקאזאר. המצוד המורית. גם הקתדרלה מנכיחה את עצמה.
המחברת ביד? ביד. והרי לכם 9 הרישומים שהגיעו לגמר (לאחר מיון קפדני אך לא אובייקטיבי – הרי לא כל רישום הוא "בינגו"):
להמשיך לקרוא ←
שש מדינות ומפרץ אחד. שש מדינות מחפשות איחוד. אך לא באמת. בינתיים רק על הנייר. נרחיב בהמשך. המפרץ – הוא המפרץ הערבי או כפי שמקובל יותר – המפרץ הפרסי. תלוי באג'נדה של הכרטוגרף. ואליו חובר מפרץ עומן והנה אנו באוקיינוס ההודי. החלק המערבי.
שש המדינות הן: ערב הסעודית, כווית, איחוד האמירויות, אל-בחריין, קטאר ועומאן. בפועל כמובן שיש עוד שתיים הנושקות למימיו – איראן ועיראק. וישנה מדינה נוספת, קצת מרוחקת, ובכול זאת במקצת משפיעה – תימן.
להמשיך לקרוא ←
הגרפיטי לא ממש משובח. את הנאצות צינזרתי. אך מצאתי, בתוך הסחי והזוהמה, קורטוב של אהבה…
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 
