משה הרפזעל אמונות, סגולות, לחשים וכיו"ב בסיפוריו של יצחק בשביס-זינגר: יצחק בשביס-זינגר (תשע"א), בית הדין של אבא, מיידיש: בלהה רובינשטיין, ספרית פועלים. לעניין פירוש השם: בשביס = בסעוויש (ביידיש) ומשמעותו: "הבן של בת-שבע" שזאת אמו של יצחק. ואל תשכחו – יב"ז הוא חתן פרס נובל לספרות של שנת 1978.
ש"י עגנון (נווה צדק). צילום: משה הרפז
עגנון לחודש איר – הכול בזכות העבודה:
צדיק אחד נזדמן לכפר. שאל את אנשי המקום, יש כאן מקום ללון? אמרו לו, יהודי אחד יש בכפר, ודאי יעשה לך אכסניא. הראו לו את הבית והלך. נכנס ושאל, אפשר לי ללון כאו? אמרה לו בעלת הבית, כל הבית לפניך. ערכה לפניו שולחן והציעה לו מיטה. שאל, ובעל הבית היכן? אמרה לו, בעלי מלאכתו בחוץ, מיד יחזור ויבוא, הרגיש אותו צדיק ריח טהרה בבית. הבין מדעתו שבעל הבית איש קדוש. שמח בלבו שהביאו המקום לכאן. אמר לעצמו, אשב ואראה את מעשיו. נכנס בעל הבית. הניח כליו והתפלל תפילת ערבית. נטל ידיו וסעד ובירך ועלה על מיטתו. ולא ניכר לא מתפילתו ולא משאר עשיותיו שום מעלה ממעלות הצדיקים.
לפתע נקישה על דלתי. ועוד נקישה. ועוד אחת. שלוש במניין. אין אני יכול להשתמש ב"פתאום דפיקה בדלת" משום שהמילים הללו כבר נכתבו ע"י אתגר קרת שבמעשהו אתגר אותי למצוא פתיח אחר. אני מניח שאתם מכירים את דמותו של הסופר בספרו של אלבר קאמי, הדבר, שעם מותו התברר שבספרו הייתה רק שורה אחת של פתיחה. ותו לא. ולאורך סיפורו של המספר, מדי פעם, הציע הסופר ואריאציה על משפט הפתיחה… כך או כך – פתחתי.
רשמו לפניכם – גרמניה הנאצית נכנעה לבעלות הברית ב-7.5.1945. או ב-8.5 או ב-9.5. תלוי את מי שואלים. וזאת מדוע? כי לכל מעצמה יש אינטרס משלה. החתימה של גנרל יודל, ראש המטה הגרמני, ב-7.5, למרות נוכחות גנרל רוסי, לא הייתה מקובלת על האדומים/הסובייטים. יען כי התבצעה במפקדתו של אייזנהאואר. כיוון שכך – נבחר את התאריך האמצעי – 8.5.1945 – כיום הניצחון. רשימה זאת רואה אור אם כן ב-8.5.2020. 75 ש' לניצחון על הנאצים. עם היפנים העסק נסגר מאוחר יותר. רק לאחר 2 פצצות אטום הפנימו היפנים שלא כדאי שכל האומה תעשה חרקירי…
היכן אנו? בנתניה. נשענים על הים שממערב לאנדרטה. בסמיכות ליד לבנים. המסוק שהביא את ולדימיר פוטין, ביום ה-"ע" ובשעת ה"ש", לחנוך את האנדרטה כבר המריא. אנשי הביטחון ושאר המאבטחים התפוגגו. גם הקהל. ואנו התפנינו לעניינינו. לערוך סיור באנדרטה. ללא רעש ו/או אנשים שקופצים באוויר על-מנת שיראו אותם בטלוויזיה, בעורפו של המרואיין (או המרואיינת). ואני, איני צריך לעמול ולחכות שיואילו עוברי האורח שלא להיכנס לפריים… אין עוברי אורח! הידד. ניגשתי לעבודה.
כמה מלים על י"ח ברנר הי"ד במלאת 99 ש' להירצחו. ברנר. יוסף חיים ברנר. קיצור תולדות: נולד ב-11.9.1881 בעיירה העונה לשם נובי-מליני (טחנת הקמח החדשה) באוקראינה שבתחום רוסיה הצארית. למד בישיבת פוצ'פ אצל אביו של אורי ניסן גנסין. עבר לביאליסטוק ושב, ב-1898 לפוצ'פ. עבר להומל לתקופה קצרה ובסתיו 1901 גויס לצבא הרוסי. בתחילת 1904, כאשר יחידתו התכוננה לצאת לסיביר אל מול היפנים (ע"ע יוסף טרומפלדור) ערק ונמלט אל לונדון. לאחר 4 שנים, בתחילת 1908 עבר אל לבוב היא למברג הגרמנית, בפלך גליציה שבשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית (היום זאת לביב אשר באוקראינה). הוא שהה בה כשנה. בפברואר 1909 ירד בנמל חיפה ומצא עצמו בא"י העות'מנית שהפכה לאחר מכן לא"י המנדטורית. בתרפ"א פרצו בארצנו מהומות. קדימון למאורעות תפר"ט שלעצמן היו קדימון למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. יש הרואים בהן את תחילת המאבק המזוין על הארץ, בינינו לבין הערבים. י"ח ברנר נרצח ע"י פורעים ערבים ב-2.5.1921 בעת נסיגתו, ונסיגת חבריו, שישה במניין, מבית יצקר (בית מנטורה או הבית האדום) בו שהו, לכיוון ת"א הקטנה של אותם ימים רחוקים. הם כנראה פגשו מסע הלווייה של צעיר ערבי שנהרג יום לפני כן. ההמון השתלהב: "איטבאח אל-יהוד". עמו נרצחו: יהודה יצקר, אבהרם יצקר, צבי שץ, צבי גוגיג, יוסף לואידור. הרוצחים התעללו בגופות הנרצחים.
משה הרפז 