רק רציתי לומר לכם שהסתיו כבר כאן

החצב. פורח לבדו. מנצל את העובדה שכול השאר או יבשו או שמחכים לגשם. והוא – יונק מן הבצל את אונו.

הבר של חנה

סלובניה. בלד. ערב בהחלט קר. במונחים ישראליים כמובן. מתחת ל- 10 מעלות צלסיוס. סגרירי. השמים עוטים עננים. ובכול זאת השמש שוקע רק לאחר שמונה בערב. לקראת תשע. אנו בסוף חודש מאי. קרעים/פתחים בעבים לובשים אדום/ורוד/כתום מבצבצים בינות לשחור/אפור.

בשעה עשר (דהיינו 22 זמן מקומי) – כבים רוב אורות העיירה. העסקים, אם ישנם כאלה, נסגרים. אחד אחר השני. כמה מסעדות וברים עדיין פתוחים. שוהים בהם הסועדים והשותים. מתי-מעט. אין עומס. אין הנכנס בדלתותיהם. אולי, בשיא הקיץ והתיירות, נראים הדברים אחרת. אך מתוך שיחות עולה שסדר היום לא ממש משתנה. חריגה בשעה אל תוך קיצו של הערב אינה נחשבת…

כמה מילים על בר/קפה ועל קפה/מסעדה. ויש הבדל בין שתי הישויות הנ"ל. ב-בר/קפה מגישים אך ורק משקה. קפה, תה, בירה, יין, מיץ, קוקטייל. מכול הסוגים. אבל אך ורק משקה. ואין בצדו דבר או חצי דבר. לא מאפה. אין משהו לנשנש. NADA. מי שמזמין כוס של קפה או יין מקבל, בדרך-כלל, גם כוס ובה מים קרים. לוגמים מזה ומזה. המים "מנטרלים" את טעמה של הגמיעה הקודמת. הזיכרון "נמחק". ואתה "נפתח" שנית לטעם המשקה שהזמנת. כמו היית בערב של טעימות… באם רצונך לאכול (וגם לשתות) – בקפה/מסעדה תקבל את מבוקשך. אך אם תזמין רק קפה – לא תקבל בצידה כוס של מים. אבל תוכל להזמין עוגה. קרם-שניט. משהו-משהו.

אבל דעו לכם, שלבר/קפה אתה רשאי להביא את מזונך עמך. משהו ליד המשקה. שקית של בוטנים, כריך, חבילה של וופלים, שוקולד ואפילו בורקס. נפוץ כאן עד מאוד. נותר דבר-מה ממורשת התורכים. בהחלט מותר. אך אל תגזימו בהביאכם רבע עוף או סטייק… פקחו עין ותבחינו בכללי המשחק. לנו זה לקח דקה או שתיים. ואחר מכן אמתנו את המסקנה. ואף המליצו על מאפיה סמוכה… מניסיוננו האישי – כך נהוג במחוזות סלובניה וקרואטיה. ועל מה שראינו – כתבנו. ועל מה שלא ראינו – במדינות אחרות בבלקן – לא כתבנו.

האביב הכורדי

אודות כורדיסטן כתבתי לראשונה לפני מספר חודשים. ושאלתי: למה בדיוק מחכים הכורדים? ראו רשימה. הגיעה השעה לקפוץ שוב אל מפגש 4 המדינות (תורכיה, אירן, סוריה, עירק) שבו מבקשת מדינה נוספת, הלוא היא כורדיסטן, להיווסד.

הכירו את השמות הגיאוגרפיים החדשים של חבלי-ארץ במזרח התיכון: באקור (צפון כורדיסטן – תורכיה), באשור (דרום כורדיסטן – עירק), רוג'ווה (מערב כורדיסטן – סוריה), רוג'האלאט (מזרח כורדיסטן – אירן). אומה אחת לא ריבונית, הפזורה על-פני ארבע מדינות. 30 מיליון איש – פחות או יותר – מחפשים מדינה משל עצמם. תרים אחר פתרון. זהו השיח החדש. זאת הטרמינולוגיה.

חצר אחורית 10

שלושת המשאלות של הפנדה

ופגשתי פנדה. דובה. התבוננו זה בזו. ושאלה הפנדה באם אני מוכן לרשום לפני את שלושת משאלותיה. אין לה בקשות אקסטרה פרט לנ"ל. זאת משום שהלפ-טופ שלה קרס. ועד שהסינים יתקנו… ובקשתה היא שארשום ואפיץ אותן ברשתות החברתיות. אולי מהן תצמח הישועה. שכן על פיהן יישק דבר.

עשה לך רב?

והרי לכם סיפור קצר שלתוכנו עד הייתי. וכך היה המעשה. ביום ב' של ראה"ש תשע"ד, ירדנו מן ההר, הכרמל, אל המוזיאון העירוני. המשוכן בבית זבול לשעבר. אמנם עבר הבית שיפוץ מסיבי, אך, זה, השיפוץ, טרם הושלם. פה ושם מחכות מספר פינות שטרם טופלו. כרגיל במחוזותינו – עניין של סדר עדיפויות. זמן וכסף. הבניין נטוע בסוף השדרה. שד' דוד בן-גוריון. המושבה הגרמנית. העיר התחתית. חיפה.

ובתום הביקור במוזיאון, שהתערוכה המרכזית שהוצגה בו התמקדה בבנייה בסגנון הבין-לאומי שרווח בארצנו בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה, בדגש על שכונת הדר הכרמל, בציון ההזנחה ממנה סובלת השכונה וחוסר השימור של ערכיה המקוריים, יצאנו אל השוק התורכי, שאף הוא עבר לאחרונה מעין מתיחת פנים פיזית, לשוטט בו.

על העיוורון או העיקר – הבריאות

ברצוני לספר לכם מעשה שאליו הייתי עד. דהיינו גם שמעתי וגם ראיתי את מי שהשמיע את הקולות. כי נאמן לדרכו של עגנון, מה שלא ראיתי או שמעתי – איני מעלה על הכתב. ומעשה שהיה כך היה.

דיוושתי על אופניי בשטחים שעדיין פתוחים סביב עירי. ק"ק הרצליה. בוקר. א' דראה"ש. על גבי ספק שביל ספק דרך. חלקו מאוספלט וחלקו מצע מהודק. חלקו סלול וחלקו עפר. והשביל/דרך נקרא, בלשון נוכרית, זכר מאותם הימים בהם שלטו כאן נציגי השער העליון שישב בקושטא, "מטרוקה". ואף אנו אימצנו הגדרה זאת והוספנו אותה אל הלכסיקון. אותה כברת קרקע המאפשרת נגישות, בעגלה הרתומה לחמור או לסוס, לכול בעלי החלקות, להגיע – איש לנחלתו – על-מנת לעבדה ולהוביל תוצרתה אל השוק.

והנה חסומה הדרך. טרקטור, טנדר וערימות עפר. וגם בור גדול פעור בקרקע וחושף צינור שחור. שני אנשים שעונים על הטרקטור. שני אנשים ממוקמים בבור. מה אירע? צינור מים התבקע השיבו העליונים. הבוקר התגלה הדבר. ממהרים לתקן לפני ששדות רשפון יהפכו לוונציה. אלה שלמטה הציצו כלפי מעלה. לא השמיעו דבר או חצי דבר. הסיגריות לא נשמטו מפיהם.

זיכרונות יפניים: סיבוב שני בגן האבן

ויצא שנזכרתי בגן הסלעים. גן האבן. מקדש ריו-אן-ג'י. בקיוטו. ורשמתי את זיכרונותי:

גרפיטי 3