שדים רבותי, שדים!

שדים רבותי, שדים! באיזה שהוא מקום קראתי, וכך היה כתוב (בערך – כי זהו ציטוט מן הזיכרון): "שדים מתלווים אל האדם. אלף מצד שמאל ורבבה מצד ימין. ואולי להיפך. מי סופר…

והרמב"ם פסק, לפני כך וכך מאות של שנים, שאין שדים בעולמנו. אין דבר כזה. אין חיה כזאת. נו-טוב, הוא היה רציונליסט. רופא ומה לא. ולכן קבע את שקבע.

בעולמו של יצחק בשביס-זינגר יש ויש שדים. כמעט אין עיירה, כפר או שטעטעל בלשוננו, שנמלטה מעונשם של אלה. תשמעו סיפור אותו מספר זליג הזגג, יען כי לא כולם למדו בישיבה ומישהו צריך גם לעבוד לשם פרנסתו, והיו רבים…:

י"א חללי מינכן 1972

ובק"ק ת"א, בקרן הרחובות בארי (ע"ש ברל…) ןחיים ויצמן, הלא הוא נשיאנו הראשון , ניצבת לה אנדרטה לזכר חללנו, חברי המשלחת האולימפית, שנרצחו בשל היותם יהודים, על אדמת גרמניה, ע"י פלסטינים, והעולם שתק. וממשיך לשתוק. כאילו אין פעולות טרור. צריך לבדוק. האירוע נקודי. נמתין לתוצאות החקירה… נכבס את המילים.

החורבה

והפעם אני בחיפה. בעיר התחתית. ראשית צעדתי מתחנת הרכבת מרכז השמונה, ע"ש 8 עובדי הרכבת שנספו במלחמת לבנון ה-2, אל בניין קריית הממשלה. עליתי אל הקומה ה-4, לשכת התכנון מחוז חיפה, וקיימתי פ"ע.

ובחזרה, אל אותה תחנת הרכבת, הלכתי לבדוק את שראיתי בהבלחה קודם לכן. ומצאתי שעיריית חיפה התירה לאומנים, הנמנים על סדנאות האמנים, "לקשט" את קירות ה"חורבה".

וזאת אשר צילמתי:

מסע מתל קשת אל תל חסי ובחזרה

בחרתי לראות מספר תילים שברור לנו שבחלקם מעשה אדם (שיכול וניצל, טופוגרפית, גבעה כזאת או אחרת). אי-שם בין הנגב לבין השפלה. תל קשת. תל חסי. ומה שבין לבין.

את מכוניתי החניתי בסמוך לבית הדרומי ביותר במושב אחוזם. ממנו חברנו אל שביל ישראל שמגיע, מן המזרח, מכיוון תל לכיש (שעליו הלכנו בעבר בלוויית הכלבה טלי) ופונה לכיוון מערב. ראשית אנו הולכים אל המערב. אחר-כך לכיוון צפון. ובהמשך – מזרחה.

הצטיידתי ב-2 מפות: האחת נסרקה מתוך מפת שבילים והאחרת מאתר "עמוד ענן":

כלי זין רבותי, כלי נשק

כלי זין רבותי, כלי נשק. פגשתי, תוך עיון, בטקסט המצוטט בהמשך, והחלטתי להקדיש רשימה זאת לברק חוסיין אובמה על-אף שלא הצליח לשכנע את האמריקנים שלא לאחוז בנשק…

נוף ישראלי – הר תנופה

מושב תרום. מעליו (מדרום) הר תנופה. וממול (צפון) – העיר מודיעין, קיבוץ הראל ועוד. את דרך בורמה אין רואים. מוסוות כהלכה.

התרשמתי. רשמתי. ולהלן הרישומים:

בית קפה בפריז 2

"הקלוֺזֶרי דֶה לִילָה היה בית-הקפה הטוב ביותר הקרוב ביותר אלינו כאשר גרנו בדירה מעל למנסרה ברחוב נוטר-דאם-דה-שאמפ מספר 113, והיה זה אחד מבתי-הקפה הטובים ביותר בפריז. בחורף היה חמים בפנים ובאביב ובסתיו היה נעים מאוד בחוץ, עם השולחנות בצל העצים בצד שבו היו הפסל של המרשל נֵיי והכיכר, והשולחנות המרובעים הרגילים מתחת לסוככים הגדולים לצד השדרה. שניים מן במלצרים היו ידידינו הטובים. אנשים מהדוֺם או מהרוטונד לא באו אף-פעם אל הלילה. הם לא הכירו שם איש, ואיש לא היה לוטש אליהם את עיניו אילו באו. באותם ימים נהגו אנשים רבים ללכת לבתי-הקפה שבפינת בולוואר מונפארנס ובולוואר ראספאיי כדי להיראות בציבור, ובמידה מסוימת ציפו מקומות כאלה לבעלי-הטורים בעיתונים כמו שמצפים לתחליפי-אלמוות יומיומיים.

גרפיטי 36

חצר אחורית 14

שרידיו של מת

ההיסטוריה משופעת בסגידה של החיים בהווה לשרידים של המתים ולחפציהם. בתקווה שהללו יעזרו להם בעתיד… שכן לעיתים חסדי השמיים יורדים אל הקברים ופועלים מטעם השרידים.