משה הרפזאשקלון. שדרות דוד בן גוריון. הגדה הדרומית. ולאורכה פרוסים פסלי אבן פרי עבודתם של מספר יוצרים/אמנים. למעשה מדובר ב-2 מופעים של סימפוזיון בין-לאומי לפיסול באבן.
המופע הראשון – 2010. הוקדש לשמשון ודלילה. 6 מקבצים. בכל מקבץ – עבודות של שני אמנים. המופע השני – 2011. הוקדש למיתוס שמשון. 8 עבודות (בודדות).
אנו נציג בפניכם את העבודות. את כל העבודות. בדרך כלל תצלום לעבודה. כמובן שיש חריגים. בעקבות תצלום העבודה בא תצלום ובו הפרטים. קרדיט לספר התנ"ך (פסוק המשמש כמוטו לפסל) וליוצר/ת.
ניו זילנד. צפון האי הדרומי. ובבוקר יצאנו, מחבר שורות אלו וזוגתו שתחייה, מן העיר נלסון (Nelson) אל שמורת אבל טסמן (Abel Tasman). ע"ש הספן ההולנדי שלפי אגדה אורבנית היה האירופאי הראשון ש"גילה" את ניו זילנד. היה זה ב-1642. ודרך אגב גם נתן לניו זילנד את שמה – ניו זילנד.
רק נזכיר שהמאורים (הפולינזים) גילו חבל ארץ זה לפניו… ועוד הערה: כמו במקרה של אי הפסחא (Rapa Nui) ניתן השם למקום ע"י ספן הולנדי. יעקוב רוחפן. רוחפן סבב באי 3 ימים. הרג 12 תושבים מקומיים והמשיך לדרכו רבת המעללים.
והוא, רוחפן, ניהל יומן וכתב ביומנו כי ידע, על-פי יומנו של יורד-ים אחר, בוקניר אנגלי, כינוי להרפתקן ושודד-ים, שלא שרד – אבד או נשתכח, כי אותו בוקניר עלום-שם ראה, עשרות שנים קודם לכן, אי בודד אי-שם באוקיינוס השקט, כי קיים באזור ההוא אי המרוחק מכל אי אחר. היומן של השני – כן. והשאר היסטוריה. מאוד יכול להיות שמישהו הקדים את טסמן אך העדות לא נשתמרה. ואולי הוא היה באמת האירופאי הראשון שכף רגלו דרכה על אדמת ניו זילנד…
כך או כך, לאחר כשעת נסיעה, מנלסון עד שפוגשים צומת T ושם פונים ימינה, הגענו אל המזח הרלוונטי. ומצאנו את העלמה שהחזיקה את שני הכרטיסים הנכונים לשיט בספינה. אני כותב "נכונים" כי בתחילה קיבלנו כרטיסים לשיט קייקים. ולא הופיעו השמות שלנו ברשימה של המדריך. ואז הבינונו שחלה טעות. יען כי רצינו ללכת ברגלינו ולא לחתור בידינו… כ-50 אישה ואיש כבר התגודדו בבטן הספינה. כותב "בבטן" יען כי בחוץ ירד גשם. ועל הסיפון החיצוני לא היה "נחמד". וב-9:30 יצאנו/שטנו אל הדרך.
לאמיתו של דבר – הספינה היא מעין "שאטל". יורדים פה ועולים שם. מהתא להכם… בהתאם למיקום (מפרצים) וללו"ז. והנה נשמעה הקריאה ששמותינו הוזכרו בה: מר ומרת יורדים כאן. במפרץ זה. אמצע הדרך (Medlands Beach). השעה היא 10:25. אנו נאסוף אתכם בחזרה ב-15:35 מחוף מפרץ אנקורג' (Anchorage). לפניכם אפוא 5 ש' ו-12 ק"מ. בהצלחה.
בסוף 1918 הסתיימה בפועל המלחמה הגדולה. ב-11.11.18 חתמו הגרמנים על הסכם (סוג של מסמך כניעה) מול מעצמות "ההסכמה" (במקום אחר נכתב מעצמות "הברית"). כל שאר מדינות "המרכז" – אוסטריה ותורכיה (במקום אחר מופיע הביטוי מעצמות "הציר") כבר פרשו מהמשחק קודם לכן. אך רק בינואר 1919 החלה לפעולבפועל ועידת השלום שנציגיה התמקמו בארמון ורסי שבצרפת. גרמניה סירבה לחתום ורק אחרי עמל רב, כולל איום לסיים את מה שטרם יושם ולפלוש תכל'ס אל אדמת גרמניה, נחתמו ב-28.6.1919 תנאי השלום, אך הללו אושררו רק ב-10.1.1920. וגם זאת ללא ארה"ב, שחתמה בנפרד, על חוזה השלום ב-25.8.1921 (אשרור ב-11.11.1921). לידה ארוכה ומתמשכת של חוזה שלום שאף לא אחת מן המדינות התכוונה ליישם…
כיצד ניתן לסכם את המלחמה הגדולה? זו שלימים תהפוך לראשונה בסדרת מלחמות העולם? דם רע זרם בעורקי (וגם בוורידים) המדינות האירופאיות השונות עוד טרם נרצח הארכי-דוכס, פרנץ פרדיננד, יורש העצר של האימפריה האוסטרו-הונגרית בעיר סרייבו. אז בתחום ממלכת סרביה. היום בבוסניה-הרצגובינה. מספרים לנו ואומרים כי הרצח שימש כעילה לפרוץ המלחמה. אך אפשר (ורצוי) לקרוא את ההיסטוריה גם אחרת. עם השנים חל שינוי בתפישת ההיסטוריה. מעבר לפסיקתו של נפוליאון שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים…
ירושה הורישו לנו אבותינו. עוד מימי הבית הראשון. לעלות אל עיר הבירה, ירושלים, ב-3 הרגלים. ועשינו לנו הרגל, זוגתו שתחיה של כותב השורות הללו, וכותב השורות, לעלות לירושלים ב-2 רגלים בהם, מעבר לימי החג, ישנם גם ימי חול המועד.
ובחול המועד פסח תשע"ט עלינו לתור אחר ציורי קיר וגרפיטי באזור התעשייה של תלפיות. ומן המרשתת אספנו כתובות של מבנים שעליהם הטביעו אמנים ידועים ומוזמנים את חותמם. ומכאן, מכתלי הרחוב, עוברים אל חללי הגלריות ומשם אל קירות פנימיים של הטרקלין הפרטי.
ובין לבין, הזדמנו לגלריית רחוב. ברחוב יד חרוצים. הצילומים שוכנים כאן, על גבי קיר זה, קיר מערבי ותלויים כשפניהם כלפי המזרח, זה מעל לשנה, וניכר בהם כי אותות הקיץ שחלף והחורף האחרון (המוצלח), בהחלט עשו את שלהם. ובכל אופן – הרי הגלריה לפניכם.
מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה. ודעו לכם שאין אתם חייבים לעשות כמותנו וללכת, ברגל, את כל המסע אודותיו נספר. אתם בהחלט יכולים לנסוע, ברכב פרטי, שאינו בהכרח 4X4, לאורך 99% של המסלול. בדרך צרה, שאינה בהכרח הדרך הצרה לאוֺקוּ:
"הירח והשמש הם נוסעים של מאה דורות, והשנים שבאות והולכות גם הן מגזע הנוודים. אלה המשייטים את חייהם על אוניות, כמו אלה המזדקנים כשהם מוליכים סוסים, עושים את ימיהם למסעות, והמסעות הם ביתם. גם אנשי קדם רבים מתו בדרכים. וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני – איני זוכר מאיזו שנה – לחשוב על נדודים.
בשנה שעברה שוטטתי לאורך החוף, ובסתיו חזרתי לבקתתי הרעועה שלחוף הנהר. אך סילקתי את קורי העכביש, והשנה באה לאט אל קיצה. האביב הגיע, והיה ערפל באוויר, אלי הנדודים כישפו אותי שאחצה ואלך אל מעבר למחסום שיראקאווה, ולא היה בי עוד כוח לעצור במחשבותי. רוחות הדרכים קראו לי, ולא יכולתי עוד לחשוב אלא על המסע." [1]
הדרך, כמעט לכל אורכה, סלולה. עד משהו כמו 200 מ' מן היעד. ממושב אדרת לכיוון מערב או, לחילופין, מן הכניסה לפארק עדולם ליד גבעת ישעיהו לכיוון מזרח. כך או כך מן הדרך הסלולה יוצאת דרך עפר רחבה אל האתר. עד למרגלות התל. לא. לא תוכלו לטפס עם ה-4X4 על התל. תודה לאל. שם, בקצה דרך העפר תוכלו לחנות ברווחה ברחבה.
אנו, מחבר השורות הללו וחברו צ', העדפנו, מטבע הדברים, את המסע הרגלי. כך אתה מוצא עצמך חשוף לטבע במלוא הדרו ותפארתו. הימים ימי האביב. כמה דקות לפני חג הפסח. זאת, ללא תלות או קשר מתי או אימתי תפורסם הרשימה או תראה אור אם בכלל. אינני מתחייב למועד מסוים. אני הולך. לפעמים מניב הדבר רשימה. לעיתים – לא.
וידידנו פ' פנה ושאל – מי מצטרף לטיול ברמת הגולן? אנחנו הצבענו ב-4 ידיים. בסופו של הדיון היינו 6 נפשות. ז"א 2 מכוניות. נקבעו יום ה-ע' ושעת ה-ש'. ואל הדרך יצאנו.
עתידים אנו לבקר תחנות בחייו של אלי כהן הי"ד. ב"שביל אלי כהן" אותו יזם גיל ברנר. ליום השני תוכנן ביקור בבית הכנסת "עין קשתות" ועוד יעד או שניים. ולחזור אל גוש דן ממנו הגחנו לשיטוט במחוזות צפוניים.
לאורך שביל אלי כהן ממוקמות 8 תחנות. נוסעים, עוצרים, מבקרים, קוראים (ולפעמים גם שומעים את המסבירן אם רק מפעילים), חוזרים אל המכונית. וכן הלאה… אנו נסענו מהדרום אל הצפון.
