גרפיטי 92

להמשיך לקרוא

סיפורו האחרון של י"ח ברנר במלאת 100 ש' להירצחו

חלפו 100 ש' להירצחו של י.ח. ברנר. היה זה ב-2.5.1921 בצאתו את בית יצקר, צפונה, לכיוון שכונת נווה שאנן שבפאתי ת"א. איתו נרצחו 5 יהודים נוספים. יהודה יצקר, אברהם יצקר, צבי שץ, צבי גוניג, יוסף לואידור – הי"ד. לזכרו ולזכר הנרצחים האחרים, מגיש אני לקוראים ולקוראות את סיפורו האחרון של ברנר שהתפרסם בעודו בחיים – "עוולה".

אך לפני שתשקעו בסיפור עצמו – מביא אני "קדימון" מאת חיים באר שיכניס אתכם.ן לתמונה. ולאחר הסיפור מצרף אני מס' משפטים אותם כתב ש"י עגנון. הישארו איתנו… באר, ברנר, עגנון. תמיד שווים קריאה.

להמשיך לקרוא

חצר אחורית 19

להמשיך לקרוא

יומן מסע באיסלנד 1 – פתח דבר והיום הראשון

להמשיך לקרוא

פתחים 9

להמשיך לקרוא

סלע החורבן

אין כמו אגדה המשמשת כיריית הפתיחה למעשה הרשימה:

"בסביבות אשתאול וצרעה, בקרבת המושבה הרטוב על ראש גבעת טרשים ערומה, ניצב סלע זקוף הנשקף סביב. הסלע מתרומם בגובה של שני מטרים, בקירוב. ילדי הרטוב קוראים לו סלע החֻרבן.

הם מספרים: כאשר עלה האויב על ירושלים ושם מצור כבד עליה, יצאה פקודה מאת ראשי העם לאנשי יהודה לאמור: כל יהודי וכל יהודיה חייבים להביא אבן גדולה ולבצר את חומות העיר והמקדש, למען לא יוכל האויב להבקיע אליהם. בימים ההם חי בצרעה הקרובה איש גבור חיל מזרע שמשון הגבור. התחמץ לבו בקרבו לשמע הצרה אשר באה על עמו ועירו הקדושה, קם ועקר צור סלע מאחד ההרים בסביבה, העמיסו על שכמו ושם פעמיו אל עיר הקודש להצילה מידי צר. עוד הוא עולה במשעול במעלה ההר, והנה תימרות עשן מתאבכות ועולות לעיניו מבין ההרים, וידע כי הובקעה העיר לפני הצר וההיכל עלה באש. התפלץ לבו של האיש מרוב יגונו, כרע תחת נטל משאו ומצא את קבורתו תחתיו…

הסלע הזקוף אשר על פסגת הגבעה הוא הוא האבן, שהעמיס עליו הגבור, ובקבר החצוב בצדה מצא את מנוחתו…" [1]

להמשיך לקרוא

רישומי נוף איסלנדיים 1

להמשיך לקרוא

יום הזיכרון והמורדים

היום – יום השואה והגבורה תשפ"א. בתשכ"ד, ב-1954, חל יום הזיכרון לשואה ביום 30 באפריל. זה היה יום שישי וכידוע, במחוזותינו, בשל יום השישי הוקדמו כל הטכסים ליום חמישי. 29 באפריל. באופן קבוע, כל יום שישי בשבוע, היה רואה אור, שיר של נתן אלתרמן במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר". וביום ההוא פרסם אלתרמן שיר שנוי במחלוקת:

יום הזיכרון והמורדים

וביום הזכרון אמרו הלוחמים והמורדים:

אל תציבו אותנו על כן להיבדל מן הגולה באור יהל.

בשעת הזכרון הזאת אנחנו מן הַכַּן יורדים

לשוב ולהתערב באפלה עם קורותם של המוני בית ישראל.

 

אמרו הלוחמים והמורדים: יום העדות

סמלו העיקרי ואמיתי אינו מתרס נֶאְדָּרי בלהבות

ולא דמות עלם ועלמה אשר הגיחו להבקיע או למוּת,

כדרך התמונות הנצחיות של מרידות-עולם דולקות ולא כבות.

 

לא זוהי מחצבתה של התקופה. אל נעַטֵּר לה את דגלי הקרב

לראות בהם את מיצויה, את גאולת כבודה וצידוקה.

אמרו הלוחמים והמורדים: אנחנו חלק מן העם הרב

וחלק מכבודו וגבורתו ומֵהֶמְיַת בכיו העמוקה.

 

אנחנו חלק מן הזמן שאין לו אח ושידחה את שגרתה של המליצה

ושגרתם של הסמלים אשר לא בם ניצב הוא גלוי פנים.

הללו שנפלו נִשְׂקָם ביד, אולי לא יקבלו את המחיצה

בינם לבין מותן של הקהילות ועד לגיבורי הפרנסים ושתדלנים.

 

אנחנו שראינו את הזמן באימתו ובגדלותו החשכה,

אנחנו שראינו גבורתו אשר רבת פנים היא כתולדות העם,

אנחנו הברק אשר פלח שָׁמָיו, אך לא נקום במרכזו כפסל מסכה

של קומץ אשר בו עילוי נפשה של התקופה כי בחותם הקרב נחתם.

 

על כן אומרים אנו הלוחמים והמורדים: מהות היום הזה

אינה רק זו המּוּאָרָה ומּוּדְגָשָה בנאום ועל הכתב ביד אחֵינו.

החרב השלופה, הקרב והמיתרס, אין מי יִשְוֶה להם בכל המעשה,

אבל לא הם בלבד סמלי יום-זיכרון ולא בהם שוכן הוא.

 

כבודה של האומה – את צידוקו העילאי והיחיד

אל יבקש כמצטדק לאמור: נלחמתי והנפתי נס המרד…

המרד הוא רק תו אחד בפרשה. לא הוא היה לה צומת ותכלית

ועל כבוד עוד יתחרה העם הזה עם כל אומה אחרת…

 

אמרו הלוחמים והמורדים: מגבורתו ומכבודו חלק העם

גם לאבות יהודיים אשר אמרו: "שואה תמיט עלינו המחתרת",

וגם לאותו ילד או ילדה אשר הלכו-הלכו עד אם אבדו אי-שם

ולא הותירו כי אם גרב לבנה קטנה בבית-הארכיון על אבן למזכרת.

 

גם אלה מסמלי הזמן ומלחמתו ואל נכהם בברק החרב מנדנה

כדין עמים שלא עמדו בניסיון כזה מימי שמים.

כזאת אמרו הלוחמים והמורדים ויהי העם שומע ולא נע

וכוכבי אל עדים על פני השניים.

מקור: https://web.nli.org.il/sites/JPress/Hebrew/Pages/default.aspx?_ga=2.69590743.691087343.1588256156-935665513.1588256156

השיר חולל פולמוס עז ונוקב בין אלו שביקשו לקדש את הלוחמים והמורדים לבין אלו שביקשו ליתן רהביליזציה לאנשי היודנראט. ולמי שרוצה להרחיב בנושא – וראוי שהדבר ייעשה – ראו אצל: דן לאור (2014), אלתרמן – ביוגרפיה, עם עובד, עמודים 446-439.

 

 

 

ביקור בשמורת טבע – אלוני יצחק

קצת דרומה מגבעת עדה, קצת מצפון לכפר גליקסון וקצת ממערב למוסד חינוכי הנושא שם זהה, מצויה שמורת הטבע אלוני יצחק. פקדנו אותה ביום חול ולא בחול המועד. גם כך הייתה די צפופה… אלו כמובן לא האלונים שהיו פעם. בעידן הממלכה המאוחדת ובתקופת ממלכת ישראל. גם/אף לא בימי הצלבנים. אבל בטוח שאילו הם הצאצאים. ולא נתווכח – נכד או נין. די לנו שהתורכי לא השמיד אותם באופן מוחלט לצורך הסקת הקטרים…

חוץ מהתצלום הראשון, שהיה בין האחרונים שצולמו, מונחים התצלומים לפי סדר התקדמותו של מי שצילם. גלגלו בכיף. כל אחת ואחד בקצב שלו או שלה…

להמשיך לקרוא

גרפיטי 91

להמשיך לקרוא