משה הרפזמהו סלפי? אליבא ויקיפדיה, אנציקלופדית המרשתת, שהחליפה את האנציקלופדיה המסורתית, הוא דיוקן עצמי מצולם. לרוב מצלם המצולם את עצמו באמצעות מצלמת הטלפון הנייד או במצלמה דיגיטלית. הצילום מתבצע כאשר המצלם אוחז המצלמה, כזאת או אחרת, ומצלם. ואם תקצר ידו מלהשיג תוצאה משביעת-רצון, נכון לידו גם מוט שיחליף וירטואלית את ידו המתארכת מעבר ליכולתה הפיזית. כלל לא בטוח שכולם אוהבים זאת. ראו דוגמה משלט המוצב במוזיאון גר דה-אורסיי בפריז: הצלמית התחתונה מצד ימין…
מחבר שורות אלה, וחברו הטוב, צ"א, יצאו לתור את צקלג. ישנם מספרים היודעים לספר סיפור. בכתב או בע"פ. והמשובחים בהם – גם וגם. וישנם כאלה שלא. אני נמנה על הקבוצה השנייה. על כל פנים – רציתי לספר לכם, הקוראות והקוראים, על צקלג. אותה צקלג שראיתי במו-עיני. וחברי הטוב יעיד על כך.
מה יש בשם צקלג שכל-כך מיוחד? שכן, העוסקים לדוגמה בפרשנות לנחלת שבט יהודה, יעלו, בראש ובראשונה שם זה. לאו דווקא בפשט אלא דווקא בדרש. למהססים בדבר – אנא היכנסו לאתר 929 (כמניין פרקי התנ"ך) ותיווכחו בכך. כך או אחרת יצאנו אל הדרך. תחילה אל המקורות ולאחר מכן אל השטח. אקדים את המאוחר: בתקופה הפרסית עדיין הייתה עדות לקיומו של יישוב בשם צקלג. ואולם, כשנשמה הארץ, לאחר כיבושי יוון ורומא, כל מעצמה בתורה, לא נשתמר השם. לא בתקופה הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית, העות'מנית והמנדט הבריטי.
אם כן היכן היא צקלג, אותה עיר מקראית? ומה יודעים אנו עליה? ראשית דבר פונים אל ספר הספרים. צקלג, כשם של יישוב, עיר לא-גדולה (עיר שדה – דהיינו עיר קטנה ולא ראשה), מופיע בתנ"ך 15 פעמים. 3 האזכורים בדברי הימים הם "ציקלג". שאר תריסר הפעמים נטולי "י" – "צקלג". לראשונה פוגשים אנו את השם כאשר קוראים אנו את שמות היישובים (ערים כמופיע בתנ"ך) המשויכים לנחלת בני יהודה למשפחותיהם ככתוב: "וצקלג ומדמנה וסנסנה:" (יהושע, ט"ו, 31).
הבטחה לחוד, מעשה לחוד. אמנם, במסגרת חלוקת ארץ-ישראל, הובטחה צקלג לשבט יהודה, אך צאצאיו של זה לא ממשו ירשו זאת והעיר נשארה בתחום ארץ הנותרת. הארץ שלא נכבשה. צקלג המשיכה כעיר שדה פלישתית. קטנה ביחס ל-5 סרני פלשתים (עקרון, גת, אשדוד, אשקלון, עזה). כך או אחרת, חרבה עם כיבושי אשור ובבל. כל אימפריה בתורה. והוקמה שוב ע"י שבי ציון בהנהגת עזרא ונחמיה. ואכן האזכור האחרון של צקלג הוא בימי נחמיה (נחמיה, י"א, 28) המציין אותה כעיר שיושבה מחדש בשטח מדינת יהודה המתחדשת.
רב-חסידויות בגליציה? לא ולא. ריב חסידויות בגליציה? כן וכן. סופר עין לו רגישה. שם את האצבע בלב העניין. ואני, שאיני יודע לכתוב, ואם כותב אזי חוצב, ורואה וקורא בדבר רב או ריב של תרבויות, מקבל עליו את גזר הדין כי נגזר עלי להביא זאת לידיעת הציבור הרחב שכן מתחילת קורות עמנו – לטוב או לרע – לשבטים נחלקים אנו. וכבר כתבתי על כך כאן.
ולפיכך, כפי שעגנון כותב, עשיתי מעשה עגנון, טבלתי את קולמוסי בקסת הדיו, והקלדתי אל המחשב את אשר כתב הנובליסט באחד מספריו. והתוצאה – לפניכם.
הגענו, מחבר טורים אלה וזוגתו שתחיה, אל קצהו הדרומי של האי. של קורסיקה. עיירה ושמה בוניפאציו (Bonifacio). והלכנו בעקבות הסיפור (או שמא זאת אגדה אורבנית…). בקיצור יורדים 189 מדרגות ואין ברירה, צריך גם לחזור ולכן מטפסים על אותן 189 המדרגות בחזרה אל נקודת המוצא. ועוד משלמים על-כך. 2.5 אירו לגולגולת. אלא אם קניתם כרטיס משולב לעוד מספר אתרים בעיירה… ודבר נוסף: המדרגות אינן תקניות. ואתם תיווכחו בכך בשעת הביצוע…
ובאחד האמשים ישבתי בחברתו של ז'ו͘אָאוּ גימָרָאֶס רו͘זָה, רופא, דיפלומט וסופר, ומתוך אותיות שמו מבינים אתם שהוא מברזיל, ושהניח על שולחני ספר/סיפור, ושאלני, בשקט ובחרש, מדוע אין אני מצוטט מספרו זה באחד מציטוטי הרבים? הנה כי-כן בחרתי עבורכם קטע, מתוך הספר המסוים הנ"ל, האוחז 536 עמודים. הקטע שלנו משתרע רק על כ-3 עמודים…
אנו בכרמל. מתחילים מן המקום שבו שביל ישראל חוצה את כביש הגישה אל מלון יערות הכרמל. ופוסעים, מערבה, בדרכי ובשבילי העפר, ברכס כרמיה, עד שפגשו שוב את שביל ישראל ובדרך אל או בחזור תבקרו במצפור הסיירים ובביתו של האפנדי. ע"מ שהמסלול לא יהיה ליניארי טהור – אתם יכולים ללכת לצד אחד בשביל ישראל ולחזור בדרך העפר. או להיפך. וכך תקבלו מסלול מעגלי.
