גרפיטי 82

להמשיך לקרוא

פגישה שלא הייתה עם ג'ון לה קארה, סיפור בצדה והנק' הישראלית

סטונהג'

השנה 2014. שלהי האביב ותחילת הקיץ. נסענו אז לתור את דרום-מערב אנגליה. בעיקר את מערבה של אנגליה. ישירות משדה התעופה בלוטון (Luton) ועד לקצה היבשת (Land's End). כלומר עד הקצה המערבי של האי. אין עוברים דרך ואין נכנסים אל לונדון. לא בהלוך ולא בחזור. ישר אל מחוזותיה של אנגליה הכפרית. דרך המחוזות: ווילטשיר (Wiltshire), סומרסט (Somerset), דורסט (Dorset), דבון (Devon) ועד האזור האחרון שנכבש מן הקלטים ילידי המקום – קורנוול (Corenwall).

בנינו על שבועיים של הנאה. שכן לנסוע בדרכים צדדיות, צרות עד כדי מעבר של מכונית אחת, מסובה לסובה, ולצפות בנופי השדות, כבציוריו של דיוויד הוקני (David Hockney), כבר סיבה למסיבה. ואני איני מדבר על ציירי הנוף הידועים כטרנר או דומיו. בימים הללו, בהם מושלת בכיפה המרשתת, ולפיה ייקבע דבר, די-נוח לתכנן מסע. ותכננו, בין היתר, גם מסע תרבותי:

שתיית תה בחלב ורקיק חמאה בביתה של ג'יין אוסטין (Jane Austen) בבת' (Bath). אוסטין כתבה, בין השאר, את: "גאווה ודעה קדומה", "תבונה ורגישות" ו"מנספילד פארק". אם לא קראתם/ן לבטח ראיתם/ן את הסדרות… כוס שיכר בחברתו של תומס הרדי (Tomas Hardy) בביתו הכפרי (Hardy's Cottage) ליד דורצ'סטר (Dorchester). הרדי כתב, בין השאר, את: "הרחק מהמון מתהולל" ו"ראש העיר קסטרברידג'". אם לא קראתם/ן – לבטח צפיתם/ן בסרטים. כוסית רום בפונדק ג'מייקה בחברתה של דפנה דה-מוריאה (Daphne du Maurier) זאת שכתבה את "רבקה" והיצ'קוק ביים ולקינוח – כוס יין משובח, מאחד מחבליה של צרפת, בחברתו של דיוויד קורנוול (David Corewall) ששם העט שלו כנראה מוכר יותר לקוראות/ים – ג'ון לה-קארה (מספריו: "המרגל שחזר מן הכפור", "כל אנשי סמיילי", "המתופפת הקטנה", "איש מבוקש מאוד", "הגנן המתמיד" ועוד רבים וטובים).

ובין לבין – ישנן טירות, עתיקות, שבילים להלך בהם הליכות קצרות וגם ארוכות, מוזיאונים ועוד. רכשנו מינוי שמאפשר כניסה אל אתרים היסטוריים. אם תכננתם להיכנס אל יותר מ-3 אתרים – לכו על זה.

להמשיך לקרוא

בית הלורד מלצ'ט בתל מונד ע"ש לורד מונד

היה זה יום סגריר והגשם/מטר/רביב גבר. נכנסנו לבית הלורד מלצ'ט הוא אלפרד מונד, הנמנה על כוחותינו. בדקנו את דלת הכניסה בחשש – אך הדלת נענתה ונפתחה. מנהלת האתר הופיעה: "אני לא מאמינה!". אמרנו לה שכן. אפשר להאמין שביום שכזה נחפש מקלט במקומות מוגנים מפגעי מזג האוויר. "למה לא צלצלתם? התלבטנו הבוקר אם בכלל לפתוח." ובגלל שאנו קבוצה של שניים,  אמיצים, קיבלנו יחס של VIP. והרי אנו כלל איננו VIP. נו-טוב, חייכנו לעצמנו…

להמשיך לקרוא

גרפיטי 81

ממשיכים במסע ברחבי העיר ולתעד גרפיטי. לכשיימחקו – יוותרו ברשותי. אם כי אני מניח שכמוני יש עוד כמה וכמה:

להמשיך לקרוא

לגו ארגנטינה

שייט ב"לגו ארחנטינה". דהיינו "אגם ארגנטינה". הקרחונים הם הם הסיפור בסיפור זה.

דקות ספורות טרם השעה הנקובה/היעודה, יצאו, מחבר השורות הללו וזוגתו שתחיה, מפתח המלון והתיישבו בכורסאות שבמבואה. ממתינים להמשך סידור העבודה ליום זה. למה ממתינים? לסיור מושט בלגו ארחנטינה. כך או כך ורכב הגיע. בחור צעיר, צהבהב, ירד ושאל, באנגלית, אם אנו מי שאנחנו. השבנו שכן. אנו מי שאנחנו. ונסענו.

להמשיך לקרוא

כיצד הפכה אסתר המלכה לפילגשו מלך פולין…

קורא בעיתון ומגלה מאמר על אסתר המלכה שכיכבה בפולין כפילגשו של המלך הפולני. והרי היינו שם. בפולין. על-יד הסיפור. יען כי נסענו לקז'ימיז'-דולני (להלן "ק-ד"). ירד גשם, באוטובוס, כשהיינו בדרך, הוא רק טפטף. כשירדנו – הלך והתגבר. הפך לשוטף. ק-ד. ק – על-שם קז'ימיז' השלישי. הגדול. הייגלוני. ד – תחתית בלשון המקומית. הוא רכש את הכפר, שנוסד סביב שנת אלף לספירת הנוצרים (התעודה המוקדמת ביותר מתוארכת לשנת 1008) והפך אותו לעיירה. אי-שם במחצית הראשונה של המאה ה-14. אז עוד קראו לו הר הרוחות. המלך הקים בה את ארמונו ונתן לעיירה את שמה. אנו על אם הדרך שבין קרקוב, הבירה דאז, לבין המוצא לים. לצד נהר הוויסלה שזורם לגדנסק הפולנית. היא דנציג הפרוסית. העיירה נצמדת לנהר ובתיה מטפסים מגדות הוויסלה בואכה ראש הגבעות. סמל העיר – סירה שטה בנהר ומעלה מתנוסס כתר. עכשיו מהות הסמל ברורה.

ועל גבעה אחת, בסמוכה לנהר, מתנוססים עדיין שרידיו של מבצר/ארמון מרשים. אותו בנה המלך. ולמי בנה? זאת שאלה מעניינת ובפינו תשובה שלא פחות מעניינת – עבור אסתרק'ה (אגדה אחרת מספרת שהוקם ארמון נוסף בכפר סמוך ומעבר תת-קרקעי חיבר את שני הארמונות). בכול דור קם שליט שיש לו מאהבת יהודייה. כורש היה טוב ליהודים. גם קז'ימיז' הגדול. כורש לקח את אסתר. גם קז'ימיז'. לא לאישה אבל כפילגש. אף אחד לא מושלם.

להמשיך לקרוא

בתרונות רוחמה – 50 גוונים של ירוק

נסענו דרומה. מחבר הטורים הללו וזוגתו שתחיה. משתדלים אנו לפקוד את בתרונות רוחמה – מהקיבוץ ועד תל נג'ילה וקניון סד – כל אימת ויכולים אנו. הפעם – הלכנו לצוד ירוקים. המכונית נשארה/נותרה בקיבוץ. יצאנו, דרך פשפש בגדר הסובבת, אל הבתרונות שבמזרח. ואח"כ פנינו צפונה. ואח"כ הלכנו מערבה. ולבסוף – התקדמנו דרומה להשלמת המעגל. ראו מפה בהמשך הרשימה.

להמשיך לקרוא

עגנון לחודש אדר – אין כמו אמא!

ש"י עגנון נפטר לפני 50 ש'. נשתדל, אחת לחודש, בשנה זאת, להציג בפניכם/ן, הקוראות והקוראים, ציטוט מקולמוסו. התחייבות לא קלה. אבל אנו מורגלים באירועים מתמשכים.

והפעם: אין כמו אמא! מתוך דברים שנשא ש"י עגנון בספרית שוקן באירוע למלאת לו ששים שנה (אב תש"ח):

"מקובל מצדיקים שסיפורי הבעש"ט מסוגלים לנשמה ומסוגלים לדברים הרבה. ברשותכם מורי ורבותי, אתחיל ואספר.

להמשיך לקרוא

פתחים 7

להמשיך לקרוא

סלבדור דאלי – לא רק צייר אלא גם…

טסנו אל ברצלונה. ומשם – במכונית השכורה אל ג'ירונה (Girona). כן, אני יודע שבספרדית (קסטיליאנית) צריך, לכאורה, לומר "חירונה". אך אנו בקטלוניה. ופה דווקא מבטאים את ה-G לא כ"ח" אלא כ"ג'י". עיר הולדתו של רבי משה בן נחמן (רמב"ן). זה שגבר על המלומד הנוצרי בוויכוח התיאולוגי המפורסם (מולו עמד המומר פבלו). אך אליה וקוץ בה. כתוצאה מכך, ולא נרחיב בדבר, נאלץ הרמב"ן לעזוב את כלל עיסוקיו בג'ירונה ועלה ארצה. כבן 70 היה בבוא והספיק לחיות בארץ הקודש רק 3 שנים. אך היו אלה שנים עשירות בעשייה. ביום מן הימים אדרש לרשימה אודותיו. ואכן כך היה.

אך אנו כאן מקדישים את הרשימה לגאון מסוג אחר. סלבדור דאלי. על שלל מוזרויותיו. ונסענו מג'ירונה אל העיירה פיגארס (Figueres – אל תשכחו כי אנו בקטלוניה בה לא מבטאים G או J כ-"ח"), מסע שאורך כשעה נסיעה לכיוון צפון, בה מוצב/מצוי/ממוקם המוזיאון הגדול ביותר של עבודותיו (יש עוד מספר מוזיאונים בעולם הנושאים את שמו – כמו במונמרטר שבפריז – אך זהו העיקרי והגדול מכולם. ויש בסביבה את ביתו הכפרי בפורטיגל והטירה של גאלה. וזאת בהמשך המסע). לאחר ביקור – סבנו את המבנה והנה דלת צדדית, חיצונית, המוליכה אל מס' אולמות קטנים, שקירותיהם צבועים בשחור ורק מס' אלומות אור מקרינות על עבודות, בתיבות זכוכית, הנוגהות באור יקרות. זהו דאלי המעצב תכשיטים. פן שלא היה מוכר לנו. נכנסנו. מחבר השורות הללו וזוגתו שתחייה. שמא נמצא משהו לעלמה…

להמשיך לקרוא