חצר אחורית 14

P3010014

להמשיך לקרוא

שרידיו של מת

ההיסטוריה משופעת בסגידה של החיים בהווה לשרידים של המתים ולחפציהם. בתקווה שהללו יעזרו להם בעתיד… שכן לעיתים חסדי השמיים יורדים אל הקברים ופועלים מטעם השרידים.

להמשיך לקרוא

מי זאת על הגג?

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

גרפיטי 37

20160721_181116

להמשיך לקרוא

מבצר אירופה 32 – אזוריות/רגיונליזם

אזוריות (רגיונליזם)

"One cannot study everything, and there are always multiple ways of seeing a place: there is not a complete ‘portrait of a region’. Moreover, ‘regions’ only exist in relation to particular criteria. They are not ‘out there’ waiting to be discovered, they are our (and others) constructions." (Allen, Massey & Cochrane, 1998: 2)

השיח האירופי, בדרך כלל, מציב את אירופה בצל חוזה וסטפליה. אירופה כעולם פוסט-וסטפלי. הניו-רגיונליזם טומן בחובו גישה חלופית – אנליטית ופרשנית כאחד – שאמנם מכירה בחשיבות המתמשכת של מדינת-הלאום, אך מדגישה את הפוליטיקה הייחודית לכול אזור המנוהלת על-ידי שחקנים ברמה מקומית, בצד שחקנים מהמישור הארצי ושחקני חיזוק שמחוץ למדינה ולאזור.

להמשיך לקרוא

אנדרטת כ"ח

28 חיילינו נפלו כאן בקרב על הגבעה. בפאתי העיר אלעד דהיום. כ"ח במניין. גם בצפון, בקרב על משטרת נבי יושע, נפלו כ"ח. להלן מצודת כ"ח. בשולי הכיתוב מופיעה ההשוואה בין שני המקומות. אי-דיוק היסטורי. כי לפי ההיסטוריה – ל"ב חללים. היום אנו בפאתי השפלה. גבעת הכפר קולה.

IMG_3433 - Copy

להמשיך לקרוא

בית קפה בפריז 1

IMG_1399

אחר-כך הגיע מזג-האוויר הרע. הוא היה מופיע יום אחד בתום הסתיו. היינו נאלצים לסגור את החלונות בלילה מפני הגשם, והרוח הקרה היתה מפשיטה את העצים מעליהם בפלאס קונטרסקראפ. העלים נחו ספוגי מים, הרוח הטיחה את הגשם באוטובוסים הגדולים, הירוקים, שעמדו בתחנה הסופית, ובית הקפה דז אמאטר היה מלא עד אפס מקום והחלונות כוסו באדים מהחום ומהעשן שבפנים.

היה זה בית-קפה עצוב, מנוהל ברוע לב, ששתייני הרובע נהגו להצטופף בו ואני התרחקתי ממנו בשל ריחות הגופים המלוכלכים וריחה החמוץ של השכרות. הגברים והנשים שפקדו את דז אמאטר היו שיכורים כל הזמן, או כל זמן שיכלו להרשות זאת לעצמם, בעיקר מיין שקנו בקנקנים של חצי ליטר או ליטר.

להמשיך לקרוא

פריז: הרובע ה-14

או-קיי. עזבנו את בית העלמין של מונפרנס ויצאנו להמשיך ולתור את הרובע ה-14. לשם כך נדרשת מפה, זוג עיניים, עדיף שניים, רגליים, חוטם, ואינטואיציה. הולכים. איכשהו התגלגלנו אל שוק. קיימת אגדה אורבאנית, פריזאית, שצרפתי (או צרפתייה) קונים אוכל ומוצרי מזון הנדרשים רק לאותו יום. בגט, עגבנייה, קומץ פירות ים…

זהו יום השבת. כמו שישי אצלנו רק בחופש מלא ולא חצי יום… הצרפתים שיאנים בהשגת ימי חופשה. דב אלפון, שהתיישב לאחרונה בעיר האורות, מתאר (בעיתון הארץ, ליתר דיוק במוסף) כיצד קבלו (מלשון התלוננו) הצרפתים ש-1 במאי ו-8 במאי "נפלו" על יום א'. 8 למאי – סיום מלחמת העולם מס' 2. הלכו שני ימי חופשה לאיבוד…

IMG_1858

להמשיך לקרוא

גרפיטי 35

20160414_174648

להמשיך לקרוא

בית העלמין מונפרנס

הלכנו מן המלון אל הרובע ה-14. שכן המלון היה על גבול הרובע. על כל פנים זאת הייתה התכנית הראשית. אך פתח בחומה קרא לנו. כל תכנית היא בסיס לשינויים. כך אומרים. וכך עשינו. וכך יצא שביקרנו בבית העלמין במונפרנס. למעשה ובפועל חצינו אותו. בכניסה יש רשימה של הידוענים הקבורים כאן (בעצם שם…).

IMG_1823

להמשיך לקרוא

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 51 שכבר עוקבים אחריו