גרפיטי 47

img_3655

להמשיך לקרוא

מדוע יש מעיין בפקיעין ואין בכפר סמיע?

בכפר סמיע אין מעיין. חפרו וחפרו ואין בנמצא מים. בפקיעין – חפרו וגם מצאו. ואפילו כמה מעיינות…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

מבצר אירופה 34 – תכניות INTERREG ו-Tacis

תכניות ומחשבות מתורגמות לתכנונים אזוריים באמצעות מימון פרוייקטים. לשם כך יצאו לדרך תכניות INTERREG ו-Tacis.

להמשיך לקרוא

הגשר

דומה שדברים מתקשרים זה לזה ונאחזים זה בזה, וכל זאת ללא תכנון מדוקדק מראש. דברים קורים. ורק לאחר מכן, שהדברים פרושים על שולחנך, מבין אתה את התמונה הכוללת. ובכול אופן ישנה יד מכוונת שנתגלתה, התבהרה והתבררה, ככול שהעמקת אתה בעיסוקך. ואכרוך את שקראתי במספר מקומות לידי תכריך אחד בעל משנה סדורה, מדויקת, ברורה וחדה כתער.

ההתחלה הייתה "גשר". אחד פלוני בשם דימטרי שומסקי כתב מאמר: "לא נשמה אחת בתוכנו, לא תרבות אחת לנו" (הארץ, תרבות וספרות, 11.10.16, ע' 3). המאמר דן בחיים של יהודים, גרמנים וצ'כים בפראג. גשרים כמטאפורה לקשרים/יחסים בין תרבויות שונות/אחרות. יצאתי אם כן לעמוד על משמעות המילה "גשר".

להמשיך לקרוא

גרפיטי 46

ממשיכים עם מה שרואים בדרום ת"א:

img_3654

להמשיך לקרוא

טיילת הקיקלופים

הגענו אל החוף. טיילת הקיקלופים. אפשר שתאמרו – ציקלופים. עניין של תרגום. C. אפשר כך ואפשר גם כך. יש אומרים כי השם סיציליה נגזר מן הקיקלופים. והללו היו תושביו הראשונים של האי. כך או כך נזכרים אנו באודיסאוס. באודיסאה שכתב הומרוס. ויודעים אתם כי בכתבי הומרוס יש יותר אמת היסטורית בצד דמיון פרוע. מה המינון? לא לנו המשפט. ובכל זאת נזכיר כי שליימן, שהלך בעקבות הסיפור, ומצא את טרויה, הוכיח לנו שבעיקרון היה הייתה איליאדה…

img_3055

להמשיך לקרוא

מספר מילים על כוחו של הרגל

קורא ומוצא מכתמים בדבר כוחו של הרגל:

"ההרגל הוא המורה היעיל ביותר בכל דבר ועניין… אפלטון גער בילד אחד ששיחק באגוזים. הילד אמר לו: 'אתה גוער בי על דבר של מה בכך.' ואפלטון השיב לו: 'ההרגל אינו דבר של מה בכך.'" [מישל דה מונטיין (2007), המסות א, מצרפתית: אביבה ברק (הומי), שוקן, ע' 145-144].

להמשיך לקרוא

שינוי מגמה – מקירות הרחוב אל כותלי הגלריה

20170105_163305

כידוע לכם, קוראי הנאמנים, משוטט אני, אימתי שמתאפשר, בחוצות העיר הגדולה. בתדירות די-גבוהה. בעיקר בוחן את התחדשותה, את היופי המכוער ואת הכיעור היפה, את כתובות הקעקע, את הצלקות ואת מכתמי היוצרים. רוצה לומר – מבנים ישנים שמשנים את צורתם, החדשים שמוקמים, הסביבות העסקיות, גרפיטי וגלריות. לאחרונה, אני עד, או שמא ער, כי הגיעה אל העיר אופנה חדשה, שהיגרה אלינו, בפיגור/איחור לא-אופנתי של שנים לא-מעטות, ולפיה נכנסים הגרפיטיס אל הגלריות. מקיר הרחוב, הרטוב, הלח, המעופש, המלוכלך, המפויח והמשוכב ברבדי זוהמה, אך זוכר את עברו, אל הכותל הלבן, הבוהק, של הגלריה. ממשיכי דרכם של קית' הרינג ושל ז'אן-מישל בסקיאט. בעצם מדוע לא?

להמשיך לקרוא

גרפיטי 45

img_3614

להמשיך לקרוא

אֶמָאוּס

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ימי החנוכה מאחורינו. אל דאגה. הם עוד ישובו. ויחלפו שוב ושוב ישובו. וחוזר חלילה. את המכונית החניתי ברחבת החנייה של אתר ההנצחה לשריון. הולכים, צפונה, בזהירות, לאורך דרך מס' 3, מן הצד הנכון של מעקה הבטיחות. ראו הוזהרתם. הנה הגענו אל אמאוס. כתיב מקובל של העיר הישנה. אך יש הגורסים כי צריך לכתוב עמאוס משום שלטענתם, הכפר הערבי שהתקיים כאן עד מלחמת הקוממיות והמשיך אל שנות השלטון הירדני, עמווס, שמר על השם הקדום. לפיכך אנו הולכים אלפיים שנה לאחור. אל מקורותינו. ואם כתוב בספר המקבים כי למקום קוראים אמאוס – מי אנו שנלין על כך. כך או כך, משלמים את דמי הכניסה, כך וכך ₪, ואתם בתוך האתר.

להמשיך לקרוא