ונתחיל דווקא בציטוט:
"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.
ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.
[…]
במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]
להמשיך לקרוא ←
והיה ויש בידכם זמן, יום לכל הפחות, ואתם שוכנים על שפתו של אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue), בצ'ילה הרחוקה מכאן לפחות 20 שעות טיסה נטו ו-5 אזורי זמן, לא כולל משכי המתנה וכד', הנני להציע לכם סיבוב סביב האגם. צאו מפוארטו ווארס (Puerto Varas) וסעו הפוך לכיוון התקדמות השעון – דהיינו מזרחה. ותשלימו את הסיבוב בעצמכם… כמובן שאתם יכולים להפוך את ההמלצה. זאת בסך הכול רק המלצה. ורק שלי…
האגם הוא לב ומרכז ההתיישבות הגרמנית בצ'ילה. מסביב, בכול עיר או עיירה באזור – פוארטו מונט (Puerto Montt), פוארטו וואראס, פרוטיאר (Frutillar) ועוד – מצא תמצאו שריד, אמיתי או משוחזר, או כאילו/בדמות, מבנה/בניין מתקופת ההתיישבות הגרמנית. נשיא צ'ילה סבר שהגרמנים חקלאים טובים ויעזרו לו ליישב את האזור שהיה די ריק. הוא קרא להם לבוא. והם באו. זה קרה במחצית השנייה של המאה ה-19.
להמשיך לקרוא ←
כלל לא התכוונו לבקר בקברו אך הוא, הקבר, היה לא מרוחק מן המסלול, והחלטנו לפרוש ממנו ולבקרו. הלכנו לפי השלטים אם כי ידענו שיש באזור רק בית-עלמין אחד. הלוך וחזור (על הנייר/מפה) – 1 ק"מ. לא נורא. ובדרך פגשנו גם ציון לפיגוע. השם ינקום את דמם של משפחת מונק. להמשיך לקרוא ←
ברשותכם, אתחיל מן ההתחלה. וההתחלה היא סדר בני יעקב לפי מועד לידתם. ולפיכך הרשימה היא כדלקמן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה – בני לאה; דן, נפתלי – בני בלהה (שפחת רחל); גד, אשר – בני זלפה (שפחת לאה); יששכר, זבולון – בני לאה; יוסף, בנימין – בני רחל. 12 בני יעקב. אל תשכחו שהייתה גם דינה בת לאה…
12 בני יעקב אינם 12 השבטים. רשימת 12 השבטים המיועדים לרשת נחלה בארץ ישראל – שונה (במקצת). שבט לוי אינו מקבל נחלה ואמור לשרת בכל שטחי ישראל ולפיכך הוא מחוץ לרשימה. ובני יוסף – אפרים ומנשה – החליפו את אביהם כשני שבטים נפרדים.
במקורותינו נכתב/הוכתב סדר השבטים במסעותיהם במדבר, מיציאת מצרים ועד חציית הירדן. סדר זה הוכתב למעשה, מלכתחילה, ע"י יעקב ברדתו מצרימה. יעקב הורה לבניו כיצד לשאת את מיטתו. כל בן ומקומו הוא.
להמשיך לקרוא ←
אם יש לכם זמן, ואם אתם בסביבה, מדוע שלא תעלו אל פסגת ההר וצפו ממנה? איזה הר אתם שואלים ואיזו סביבה? ואשיב: חצי הכדור הדרומי, יבשת אמריקה הלטינית, במדינת הכסף – ארגנטינה, בחבל פטגוניה שזהו אזור נרחב ביותר המשתרע גם בארגנטינה, וגם בשכנתה המערבית – צ'ילה.
להמשיך לקרוא ←
יחיעם. ראשיתו של קיבוץ יחיעם בעלייה על הקרקע ב-27.11.1946 ושמו מנציח את יחיעם ויץ, שנטל חלק במבצע "ליל הגשרים", בפיצוץ גשר אכזיב, שם מצא את מותו כמו גם 13 חבריו (ראו גם: אתר ויקיפדיה, האתר הרשמי של הקיבוץ ואתר ההנצחה לשיירת יחיעם).
לאחר פסיקת עצרת האומות המאוחדות, כ"ט בנובמבר 1947 (שימו לב לאוקסימורון בתאריך), נותקו הקיבוצים באזור זה, צפון מישור החוף של הגליל המערבי – יחיעם, חניתה, אילון ומצובה – ע"י כוחות ערביים, סדירים ומקומיים, מן העורף היהודי כמו חיפה ונהריה. אלו לא היו היישובים היחידים שעליהם הטילו הערבים מצור. הרשימה ארוכה. הנשק שהפעלנו כנגד – שיירה. פורצת את הדרך, מביאה תספוקת ומרעננת כוחות. לפעמים הצליחה. לעתים, ולדאבוננו הן לא היו מעטות, כשלה. ומחיר אי-ההצלחה, גבה, במצטבר, מאות הרוגים מכוחותנו.
להמשיך לקרוא ←
ב-1930 חזר ש"י עגנון לביקור חטוף (7 ימים) בעיירת הולדתו – בוצ'אץ'. לימים הוליד הביקור ספר – "אורח נטה ללון" (שוקן, תשנ"ח). בספר, מתהלך עגנון, בדמות האורח, במשך שנה תמימה, בעיירה ושמה שבוש. ואין הוא מניח בה אבן שלא הפכה. הספד/מספד ליהדות מזרח אירופה, ולגליציה בפרט, שהייתה ואיננה עוד וזאת בטרם נחת עלינו האסון הנורא מכול.
עגנון, כפי שידוע לקוראים, היה צמחוני: להמשיך לקרוא ←
