משה הרפז"הסימן" – סיפור מאת ש"י עגנון. זהו הסיפור ה-12 במסגרת שנת עגנון לציון 50 שנה למותו. וגם ליום לזיכרון השואה החל ב-27.1.
פעם אחת בליל שבועות ישבתי בבית המדרש יחידי ואמרתי אזהרות. שמעתי קול והגבהתי עיני. ראיתי איש אלקים קדוש עומד עלי. נפעמתי ונרעשתי ונאלמתי דומיה. שמימי לא ראיתי דמות קודש כזו בצורת אדם ומימי לא ראיתי אדם בדמות קודש כזו. הביט בי ועיניו מלאות זעם, כמלך שבא למדינה ולא מצא מכל שריו ועבדיו אלא עבד קטן.
הדרמנו דרומה. לחזות בפריחת החלמונית הגדולה בינו לסלעים שברכס ירוחם. 5 ש' בדרכים. 3 ש' בשטח. יום עבודה מלא. כולל הפסקה לא"צ בשטח: כריכים, פירות ומבחר ירקות. במבחן התוצאה – שווה. לפחות על-פי דעתנו… מילוי מצברים עד לחודש נובמבר הבא שבו נצא אל אתר אחר שבו תפרחנה החלמוניות הגדולות… אנו בנושא זה כבר מעל עשור ש'. שנה אחר שנה. תחילת נובמבר. תרשמו ביומן…
כבר כתבתי כאן על אמונות, סגולות, לחשים וכיו"ב בסיפוריו של יצחק בשביס-זינגר. ראו כאן. והנה לפניכם/ן עוד ספר של סיפורים שכתב יב"ז מצוי בספריתי: יצחק בשביס-זינגר (תשע"ו), תשמעו סיפור!, מיידיש: בלהה רובינשטיין, עם עובד. וממנו נצטט אף כן.
ויסעו ויחנו. נסענו אם כך וחנינו. היכן? בקצה הצפון-מזרחי של אזור תעשייה, או יותר מדויק נאמץ את השם שאימצו לאחרונה גופי התכנון והוא אזור תעסוקה, המצוי בתהליכי הקמה מתקדמים, אך טרם סיימו להיבנות כל המבנים, המשתייך למועצה המקומית "שוהם". כך או כך – נכנה אותו א"ת. והדבר למתאים לשני השמות. הישן והחדש. ואתם.ן תחליטו. זהו המשכו הצפוני של פארק תעשיה חמ"ן (חבל מודיעין).
לידיעתכם.ן היישוב שוהם, וא"ת שלו, נקרעו משטחי המועצה האזורית חבל מודיעין העוטפת אותם. בדרך זו או אחרת, לאט-לאט, מאבדת המועצה האזורית שטחים לטובת יישוביה, שגדלו ויצאו לדרך עצמאית והפכו למועצות מקומיות. תהליך המתרחש ברוב המועצות האזוריות. וכך על המפה, אם תרצו, תוכלו לראות את הדמיון בין שטח מועצה אזורית לשמיכה ובה קרעים וחורים – המועצות המקומיות. רובם של המבנים שהוקמו, הוא מבנים מתועשים המשמשים כמרלו"גים – מרכזים לוגיסטיים.
יצאנו, מחבר השורות הללו וזוגתו שתחיה, במטרה להלך כברת דרך בשביל ישראל. שעתיים הלוך, שעתיים חזור. מנקודת החנייה, דרך יער (ה)כ"ח אל אנדרטת גד' 32 של חטיבת אלכסנדרוני (חט' מס' 3 במניין חטיבות תש"ח), משם, דרך שביל הלוחמים אל שרידי מבצר קוּלָה והכפר קוּלָה שנכבשו במלחמת הקוממיות. ומשם – כל הדרך בחזרה…
מעשה העז – סיפור של עגנון לחודש טבת תשפ"א. זהו הסיפור ה-11 בסדרה. והסיפור הפעם הוא סיפור על עז. אין זה הסיפור הידוע שבסופו מוצאת העז את עצמה מחוץ לבית ונתרווח קמעה ליושבי הבית. זהו סיפור אחר. אין קיצורי דרך. תקראו עד הסוף ותגיעו לנמשל.
את המכונית הותרתי חונה, בסמוך לאחת מתחנות הדלק שבאזור התעסוקה הצפוני של העיר שחוברה לה יחדיו: מודיעין+מכבים+רעות. לאזור התעסוקה יש שם: "הפארק הטכנולוגי של מודיעין". במציאות – רוב המבנים משמש כמרלו"גים. זאת בשל היותם מבנים מתועשים. קירות איסכורית או חומר דומה. מעט יחסית של חלונות. אך בהחלט ייתכן שאני מפספס… הוצאתי מציקלוני ת'מפה והתחלתי ללכת.
מו"ס. מנדלי מוכר ספרים. הלוא הוא מיודענו שלום יעקב אברמוביץ. לפי הלוח הגרגוריאני: 2.1.1836 – 8.12.1917 (לפי הלוח היוליאני שהיה מקובל ברוסיה טרם מהפכת לנין: 21.12.1835 – 25.11.1917). התאריכים לפי "ויקיפדיה". לאחר המהפכה, קיבלו סוף-סוף הסובייטים את הלוח המערבי ויישרו קו עם העולם.
מו"ס. הסבא. זיידה. משורר, סופר, דו-לשוני. עברית ויהודית. מן הראוי לכתוב על כך מס' מילים: "יהודית" היא שפת הז'רגון. היום מכנים אותה "יידיש". בוודאי זוכרים אתם את אותו פלוני ששמו רבשקה, השליח מטעם סנחריב האשורי, שקרא לתושבי ירושלים להיכנע. והוא כרז ביהודית (האגדה טוענת כי היה יהודי…)!. ונציגי המלך חזקיהו ביקשו שידבר ארמית ע"מ שהעם לא יבין ולא ישקשק בטרם עת… חלפו 2,700 שנה, התהפכו היוצרות, ויהודית הפכה לשפת הגולה והעברית הפכה ללשון הקודש הנתונה רק בידיהם של יודעי דבר. וכך הדבר גם היום בחלק ממחוזותינו.. ממנו שאבו/לקחו ביאליק, טשרניחובסקי, שלום עליכם ואחרים את שלקחו.
פספסתי את שנת ה-100 לפטירתו. היה זה בנובמבר 2017. אך מצאתי תאריך חלופי – 175 ש' להולדתו. איכשהו "עגול" יען כל 25 ש' = דור. מכאן עולה שהרשימה תראה אור ב-2.1.2021 לספה"נ. תאריך מעניין. מספר ספרות מצומצם. אם הייתי רושם 2.1.21 הייתי מקבל תאריך מעניין אף הוא.
משה הרפז 