התחיה האהבה לנצח?

אולי תמימים. אולו יודעים את העתיד ואולי… איך שלא יהיה נקשרו המנעולים ומפתחותיהם הושלכו. ונקבע: האהבה תחיה לנצח.

שירותים

התייר נזקק לשירותים. אפילו המלך נזקק לנקביו…

צילום: משה הרפז (נפולי 2011). כל הזכוית שמורות.

תקווה וייאוש במוסטר (Mostar)

בשל השלג שחסם את מעברי האלפים היוליאניים, נוצר הפרש של יום בין תכנון לבין ביצוע. וכמו נווטן (GPS) חישבנו מסלול מחדש. ההחלטה הייתה פשוטה. ביום שהתווסף קופצים לבקר את הגשר במוסטר. זה שהיה, ולא היה, ושוב ישנו. וכול מה שבינו לבין החוף האדריאטי. הקרואטי. מסע של יום בבוסניה-הרצגובינה. להלן: "ב"ה". טוב שדאגנו מראש שלרכב השכור יהיה אישור שהייה בניכר.

גרפיטי 4

531 פינת 20

הפרדסים ומטעי האפרסמונים והאבוקדו – נעקרו. שדות הבוטנים – נחרשו. מאות דונמים נלקחו לטובת פרויקט תחבורה ענק. חיבור של דרך 531 – כביש רוחב היוצא מדרך רבין היא כביש 6 – ופונה מערבה, עוקף כ"ס, רעננה, הרצליה – וחובר לדרך 20 (ההמשך הצפוני של נתיבי איילון). והשטח הירוק הפך לאתר בנייה המשתרע מאופק אל אופק.  "נלבישך שמלת בטון ומלט". כך כתב המשורר ולא ידע כי הנבואה שרתה עליו.

ובמפגש הכבישים המהירים הללו יקום מחלף ענק. יום מן הימים ישלוט כאן האספלט. ומישהו יעצב בעיצוב נופי, כזה או אחר, את גדות הסמבטיון. ואני, ואופניי – אנא נדווש? מצד שני פתח לתקווה מקומית: תושבי רעננה יחדלו לגדוש את רחובות הרצליה בפלסם דרך אל נתיבי האיילון. אבל חברות הליסינג יציעו מכונית לכול פועל. לא רק לכול מנהל. כפי שהתנבא פרס…  והפקקים ינדדו אל הרמזור הבא…

איך שלא יהיה – יצאתי לתעד את מלאכת ההקמה. והרי היא מונחת לפניכם.

פרויקט PPP. מי מכיר? מי יודע?

פרויקט PPP. מי מכיר? מי יודע? מודעה קטנה בעיתון, שנדפסה לאחרונה, צדה את עיני. התפרסם מכרז להקמת בסיס צבאי: "מימון, תכנון, הקמה והפעלה של קריית המחשוב של צה"ל בנגב בשיטת BOT. בתום תקופת ההתקשרות יועבר הפרויקט לידי המדינה, ללא תשלום."

PPP = Public Private Partnership. להלן P3. הזכיין יבנה ויתפעל את הפרויקט למשך 25 שנה (בדרך כלל זאת קצובת הזמן. אך ניתן לקצוב גם אחרת). כביש חוצה ישראל, דרך 431, דרך 531, מתקני התפלה, עיר הבה"דים (הלוא היא "קריית ההדרכה") ועתה גם "קריית התקשוב". מה המשותף לכולם? והתשובה היא שכולם פרויקטי P3. בצורה כזאת או אחרת.

בית העלמין היהודי בספליט

ספליט. השם מוכר לי כעיר שיש לה קבוצת כדורסל המשחקת בליגה האדריאטית. הייתה גם קבוצת כדורגל מפוארת. היידוק. שזכתה באליפות אירופה ב-1953. ועד היום, שישים שנה לאחר-מכן, אחת מכתובות הגרפיטי הנפוצות היא "1953". איך שלא יהיה אנו בדרך לספליט. יורדים מהאלפים הדינאריים, מקנין, מושבתו של המלך הקרואטי הראשון, טומיסלאב, אל החוף.

מחברת מדריך "לונלי פלנט",לקרואטיה, אלמונית בשם ג'ין אוליבר, טוענת כי שיא הביקור בספליט הוא שתיית כוס יין בארמונו של דיוקלטיאנוס (להלן "ד"), הקיסר הרומי לשעבר, לעת לילה. "ד" – גאיוס אורליוס ולריוס. ממוצא אילירי. שנות קיסרותו של "ד" נמשכו מ- 20.11.284 ועד 1.5.305. היחידי שהתפטר. פרש מרצון. והשתקע בגנו. לא השתכנע לחזור בו מהחלטתו. וטען: " אם הייתם רואים את גני… הייתם מבינים שאין טעם לחזור לרומא". הגן איננו. נותר הארמון. אך לא בשלמותו. יותר מדויק – חלקים נכבדים ממנו.

הזוג

ישבתי אל השולחן. במעבר בין לבין. והתבוננתי סביבי. הפציע זוג. היא והוא. הוא והיא. חלפו על פני. צעירים. מרוחקים זה מזה. אולי כבר לא כה צעירים כפי שחשבתי שהם. נראה כי הם בדרך למסע קניות. מספר שניות – ונעלמו מן העין.