אנחנו על המפה – ביקור בתערוכה במוז"א 2/2

ברוך בואכם/ן לחלק השני. אנו ממשיכים להתהלך, לצפות ולהתבונן, בחללי תערוכת "מפה". ואנו תקווה שאתם/ן, הקוראות והקוראים, מהלכים עמנו.

אורי ריזמן (שלהי שנות ה-60) – אשה-הר

אנחנו על המפה – ביקור בתערוכה במוז"א 1/2

היש מצב שבו גיאוגרף לא יבקר בתערוכה הקרויה "המפה – לקרוא בין הקווים"? הרי הכנה או עריכה או יצירה של מפה, מכל סוג שהוא, שייכת, בהגדרה, לגיאוגרפיה. ואפילו יש לנו שם לענף זה – כרטוגרפיה.

ולכן, כותב שורות אלו וזוגתו שתחייה, ארזו עצמם (לבד) ויצאו אל הדרך והגיעו ל-מוז"א. על משקל MOMA. עניין של מיתוג. מוזיאון ארץ ישראל (רמת אביב). וזאת אשר ראו, כתבו ואף צילמו.

גרפיטי צ'יליאני – פוקון (Pucon)

ואת כל אלה ראיתי בפוקון, פטגוניה הצ'יליאנית, מחוז האגמים, בדרך אל פטגוניה הארגנטינאית:

מוזיאון הביטחון והמים בניר עם

ונתחיל דווקא בציטוט:

"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.

ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.

[…]

במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]

סובב אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue)

והיה ויש בידכם זמן, יום לכל הפחות, ואתם שוכנים על שפתו של אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue), בצ'ילה הרחוקה מכאן לפחות 20 שעות טיסה נטו ו-5 אזורי זמן, לא כולל משכי המתנה וכד', הנני להציע לכם סיבוב סביב האגם. צאו מפוארטו ווארס (Puerto Varas) וסעו הפוך לכיוון התקדמות השעון – דהיינו מזרחה. ותשלימו את הסיבוב בעצמכם… כמובן שאתם יכולים להפוך את ההמלצה. זאת בסך הכול רק המלצה. ורק שלי…

האגם הוא לב ומרכז ההתיישבות הגרמנית בצ'ילה. מסביב, בכול עיר או עיירה באזור – פוארטו מונט (Puerto Montt), פוארטו וואראס, פרוטיאר (Frutillar) ועוד – מצא תמצאו שריד, אמיתי או משוחזר, או כאילו/בדמות, מבנה/בניין מתקופת ההתיישבות הגרמנית. נשיא צ'ילה סבר שהגרמנים חקלאים טובים ויעזרו לו ליישב את האזור שהיה די ריק. הוא קרא להם לבוא. והם באו. זה קרה במחצית השנייה של המאה ה-19.

גרפיטי צ'יליאני: ואלפראיסו 10

הצדיק משה אזאגורי

כלל לא התכוונו לבקר בקברו אך הוא, הקבר, היה לא מרוחק מן המסלול, והחלטנו לפרוש ממנו ולבקרו. הלכנו לפי השלטים אם כי ידענו שיש באזור רק בית-עלמין אחד. הלוך וחזור (על הנייר/מפה) – 1 ק"מ. לא נורא. ובדרך פגשנו גם ציון לפיגוע. השם ינקום את דמם של משפחת מונק.

הדגם המרחבי של סדר השבטים במדבר ובראשם דגל מחנה יהודה

ברשותכם, אתחיל מן ההתחלה. וההתחלה היא סדר בני יעקב לפי מועד לידתם. ולפיכך הרשימה היא כדלקמן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה – בני לאה; דן, נפתלי – בני בלהה (שפחת רחל); גד, אשר – בני זלפה (שפחת לאה); יששכר, זבולון – בני לאה; יוסף, בנימין – בני רחל. 12 בני יעקב. אל תשכחו שהייתה גם דינה בת לאה…

12 בני יעקב אינם 12 השבטים. רשימת 12 השבטים המיועדים לרשת נחלה בארץ ישראל – שונה (במקצת). שבט לוי אינו מקבל נחלה ואמור לשרת בכל שטחי ישראל ולפיכך הוא מחוץ לרשימה. ובני יוסף – אפרים ומנשה – החליפו את אביהם כשני שבטים נפרדים.

במקורותינו נכתב/הוכתב סדר השבטים במסעותיהם במדבר, מיציאת מצרים ועד חציית הירדן. סדר זה הוכתב למעשה, מלכתחילה, ע"י יעקב ברדתו מצרימה. יעקב הורה לבניו כיצד לשאת את מיטתו. כל בן ומקומו הוא.

Cerro Campanario

אם יש לכם זמן, ואם אתם בסביבה, מדוע שלא תעלו אל פסגת ההר וצפו ממנה? איזה הר אתם שואלים ואיזו סביבה? ואשיב: חצי הכדור הדרומי, יבשת אמריקה הלטינית, במדינת הכסף – ארגנטינה, בחבל פטגוניה שזהו אזור נרחב ביותר המשתרע גם בארגנטינה, וגם בשכנתה המערבית – צ'ילה.