יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 6 ואחרון

12.6 סיימנו את המסע. התחלנו להתקפל. שדות תעופה. ניו יורק. ישראל.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 5

פרק 5. ימים 9 – 11 יוני 2001. מפארק הילוסטון, תוך חציית מונטנה מדרום לצפון, לפארק גליישר (הקרחון). ומשם לחניית לילה בגרייט פולס.

שש שלוליות

שלולית – "מים זורמים שנקוו ממי-הגשם" (מילון אבן שושן, ע' 2698). המים דווקא לא זרמו. בשטח קרוב המצב יותר לביצה. אך בזעיר אנפין. בצילומים לא ניתן לראות את כל אלה שריחפו על פני-המים…

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 4

שני פארקים בכרטיס אחד. ילוסטון וגרנד טיטון. 6.6 – 8.6. יש הרבה מה לראות.

ארגמן

ארגמן. הצבע ארגמן. לא. אין מדובר בספר של אליס ווקר או בסרט, המבוסס על הספר, שביים אחד משלנו, אלמוני בשם סטיבן ספילברג. גם לא מדובר ב"לב הארגמן", אותו עיטור צבאי אמריקני, הניתן למי שנהרג או נפצע בפעולה קרבית. ואף אין מדובר ב"להרוג כדי להשיג ארגמן" של מרק קנופלר.

אין צורך להרוג. ממש לא. הרבה יותר פשוט הוא לקום מהכורסה, להיפרד מנעלי הבית, לשתות כוס מים, ליטול פרי ולצאת לשמורות הטבע. החגיגה בעיצומה. ושם תמצאו, ותראו, אותו. את אירוס הארגמן. אני יצאתי לשמורת בני ציון. נתתי לעצמי רשות למסע קל"ב.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 3

פרק 3: מהר רושמור (דרום-דקוטה) אל קודי (ויומינג). 4 – 5 יוני 2001.

הערפל שלט בכול. ולקח זמן עד שהתחלף בגשם. ורק אחר-כך התבהרו השמים.

 

ביקור בית בלבנון

לבנון. הר הלבנון. מדינת הארזים. מדינה זאת הוקמה, יש מאין, ב-1946, על-ידי הצרפתים. שהיו אלה שחבר הלאומים הפקיד בידיהם את המנדט על השטחים שנתפסו ונלקחו מהשולטן העות'מני, השער העליון, שמקום מושבו היה בקושטא, בעבר קונסטנטינופוליס ולימים איסטנבול.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 2

פרק 2: 1.6 – 3.6. קולרדו ודרום-דקוטה.

יצאנו מהמוטל. התלבטנו. מאונט אוונס או פיק'ס פיק. פסגות של הרוקי'ס האמריקאיים. כל אחת מתנשאת מעל ל-14,000 רגל. אמנם עוד בארץ המליץ דיוויד, יליד קולרדו, על מאונט אוונס. אך אנו כאן. בקולרדו. אז שאלנו פה ושם. את כל מי שיכולנו. במוטל, בדיינר, בתחנת הדלק, בסופר. הרוב המליץ על פיק'ס פיק. ואכן לשם שמנו את פעמינו.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 1

ובאביב 2001 יצאנו למסע. לארה"ב. קולרדו, דקוטה, ויומינג, מונטנה. אל הטבע. והמסע, גם כיום, עשור שנים לאחר ביצועו, חקוק בזיכרוני. יום אחר יום.

בחרנו לצאת ביום שני האחרון של חודש מאי. 30.5.2001. אמנם האביב כבר בעיצומו במחוזותינו, אך לפי המדריכים זהו היום שבו נפתחים הפארקים הגדולים שוב לציבור. כלומר מפלסות השלג פותחות את הצירים, ואחרוני הדרכים והכבישים מתאפשרים לנסיעה. בקיצור, הכול הופך לנגיש.

התחמשתי במצלמה ובפנקס רישום. המסע מתועד. ואת שרשמתי אני מעלה במאמרים. הנוכחי ואלה שיבואו בעקבותיו.