Monthly Archives: אוגוסט 2014

המלחמה הגדולה

הרבה סיבות. תוצאה אחת. המלחמה הגדולה. מלחמת העולם הראשונה. רק כשעלתה על הבמה מלחמת העולם השנייה נולדה הראשונה. 1914. 1915. 1916. 1917. 1918. 4 שנים ו-3 חודשים (יש מי שספר 107 ימים מעבר ל-4 השנים). 

להמשיך לקרוא

כך וכך מלים על הממלכה המאוחדת

זהו מאמר האוחז כך וכך מלים על הממלכה המאוחדת (כ-1,000 במנין). יצאנו לתור את מערב אנגליה. ערכנו תחקיר. לא בהיקף מי יודע מה וכמה אבל בכל זאת בדקנו היכן להיות ומה לראות. ותוך כדי הכנת התכנית צצה ועלתה השאלה: מיהם בכלל הבריטים?

בנדיקט אנדרסון, בספרו "קהילות מדומיינות", מצטט את הסופר דניאל דפו (1731-1660):

וכך, משעטנז אשר כזה, פה מתחילים

דברי-ימיו של ערב-רב זה הקרוי אנגלים,

אשר נולד באנס, בנאף ותשוקות

מזרע בן בריטון צבוע ורחם של בת סקוט:

וצאצאיהם למדו עד מהרה לרתם

עגלותיהם אלי מחרשת בעל ממלכת רום:

מכאן צמח לו גזע ממזרים, בני אי-כבוד,

ללא לשון ושם, ובלי יחוס אבות,

דם סקסים ובני דניה בעורקיו, בליל-תערובות.

ובנותיהם רחבות-השת, כמותן כהוריהן,

אמצו בחשק כל גויי-הים אל חיקיהן.

ונצר נאצל לאותו זרע-פיגולים הוא רום-היחס המזקק, תפארת האנגלים. [1]

להמשיך לקרוא

מלחמה לפי המינגוויי ואראסמוס

"מלחמה", אם אתם שואלים את הלשונאי אברהם אבן-שושן, היא: "התנגשות מזוינת בין צבאות, סכסוך בין גופים מדיניים (עמים, מדינות) בפעולות-קרב בנשק ובכוח הזרוע". ובעקבות ההגדרה הנ"ל, הנוקשה והמסורבלת קמעא, מובאים מספר ציטוטים ממקורותינו. וכאלה אינם חסרים. החל מספר "בראשית" ועד מבצע "צוק איתן".

להמשיך לקרוא

גרפיטי 18

שדרות בן-צבי. ת"א הסתיימה. יפו התחילה…

P3010011

להמשיך לקרוא

מתחם נגה: 24.7.2014

"את לימודי האמנות במכון אבני סיימו השנה ארבעה סטודנטים, שכמו ניצולי ספינה טבועה נאחזו בקרש של קיום פרטי ובבועה הספציפית של חייו. כל אחד מהבוגרים קיבל חלל תצוגה משלו וארבעתם בחרו להביא את החלל שלהם עולם אמנותי פרטי שמנסה באמצעים שונים להגדיר את המיקום הספציפי שלהם כיוצרים, מתוך בחינה רטרוספקטיבית של חייהם." [1]

בטרם הפלגתי אל מקום עבודתי, הספקתי להציץ בעיתון ולחלוף על-פני הכותרות. הכותרת לעיל שלחה אותי אל מכון אבני. זכרתי את ההפניה ואת העובדה שלמחרת, ביום ה', ה-24 ב-ח"ז, מסתיימת התערוכה. ז"א הערב. זה די מרגיז לפרסם כתבה דקה לפני הסגירה…

להמשיך לקרוא

רשפון – סיפור ליום שבת

8.8.2014. הפסקת האש בדרום, בין ישראל לחמאסטאן, התפוגגה/קרסה. הצד השני, אבל לא החמאס (לפי הפרשנים) לקח אחריות על חידוש הירי ושבר את הכלים ואת המו"מ שהתקדם לשומקום. והעולם הנאור "הבין" שבגלל שישראל הפסיקה את המו"מ והשיגה את משלחתה מקהיר, החלו החמאסניקים לירות. איך זה שהעולם הבין אחרת את המציאות? האם מקרה רשומון לפנינו? בכל מקרה – ההסברה שלנו לא משהו… שיפתרו את הבעיות באפגניסטאן, עיראק, סוריה, מדינת האסלאם בין לבין, לבנון, לוב ובוקו-חראם גם. כבר כתבתי על חגורת אל-קאעידה החובקת עולם. אולי נלמד אנו משהו שלא ידענו…

להמשיך לקרוא

נמל יפו, בניין 2, 17 יולי 2014

ביום זה, 17.7.14, עמדה להסתיים תערוכה בשם TRAFFIC. תערוכה של בלוג "חשיפה", של עיתון הארץ. תערוכת צילומים. הבטיחו לנו 100 תמונות. בנמל יפו. בבניין 2 או ביתן 2 או האנגר 2 או מבנה 2 או מחסן 2. העיקר 2. לעיתון אף צורף קטלוג ובו לכל משתתף תמונה מייצגת (?) וספר מלים/משפטים אודות הצלם/מת. 25 במניין. לא משהו שישרוד את הזמן. דפי העיתון במהרה יצהיבו ויתפוררו. הפרודות ייפרדו וילכו, מטבע הדברים, כל אחת לדרכה, אל מקומות אחרים. ואם תאפסנו את הקטלוג במחשכים – יישמר יותר טוב. רק שלא תשכחו לעלעל בו מדי פעם בהיתקלכם במשהו מוכר או בשם האמן/נית ותרצו לרענן את זיכרונכם.

להמשיך לקרוא

מסע בעקבות סוף דבר של יעקב שבתאי בצל המלחמה בדרום 2/2

חלק שני בעקבותיו של מאיר בצהרי יום השישי. אנו ממשיכים במסע. אנו בצומת בלפור-אלנבי. משם אל תחילתו של רח' קינג ג'ורג'. התרגלנו למנדט. לא מחליפים ת'שם…

"ומאיר, שצעד לאיטו, הרגשה של תרדמת נפש ושהות לאין קץ עטפה אותו, חצה את ברנר ואת שיינקין בעודו סוקר במבטו אותם ואת השוק, כמוהם גם הוא מרוקן ונעזב, ואת המשך אלנבי, ואת קצה נחלת בנימין, שגם הם התרוקנו והלכו ונכנעו לעזיבות הזאת, ופנה וירד עם קינג ג'ורג'… עד לעצי השיקמה הזקנים." [1]

להמשיך לקרוא

מסע בעקבות סוף דבר של יעקב שבתאי בצל המלחמה בדרום 1/2

שישי. 31 ביולי 2014. הצצתי במחברת לוודא שתאריך פטירתו של יעקב שבתאי אכן ב-4.8. כן, ההוא מן הסרט של נועה שבתאי שהוקרן בערוץ 8 לפני אי-אלו שבועות. הבת שאינה-מוכרת. הלא-רשמית. מחוץ לנישואין. קורה. רשימה זאת אמורה לראות אור, סביב התאריך, כמחווה לשבתאי. לפי אורכה כנראה שאין מנוס אלא לחלק. הפעם כנראה רק ל-2.

זוגתי שתחיה וכותב שורות אלו יצא/ה למשימותיו/תיה. אני לצוד/לדוג סיפור. היא להביא אלינו את הנכדות. היא לצפון ואני לדרום. ניפגש לארוחת הצהרים. הולך לישון עם ידיעה על 5 נפגעים מפצמ"ר בחבל אשכול. קם בבוקר ופוגש את העובדה המרה שאלה 5 הרוגים. שיש להם שם, והיו להם חיים. אירוע מקומם. כאילו שהלקח מהרוגי מכפר גלעדי במלחמת לבנון ה-2 נשכח. ואולי כלל לא נלמד. שהרי לפני יום או יומיים היינו עדים להישנות המקרה. שטח כינוס. פצמ"ר. 5 הרוגים. האם באמת לא ניתן להוציא את שטחי הכינוס וההיערכות אל מעבר לטווח המרגמה? שלפחות תהא לכוחותינו אתרעה של כך וכך שניות. בשעה 8 אמורה הייתה לפרוץ הפסקת אש. לצערנו היא לא פרצה. זה היה אמור להיות רעיון לא רע: לנצור אש ובמקביל להשמיד את המנהרות. הוא לא צלח, הרעיון.

זאת אמורה להיות ההליכה האחרונה בעקבותיו של מאיר, גיבורו של "סוף דבר" [1]. כבר הלכתי בעבר שבילים ובמסלולים שהתווה מאיר בשיטוטיו התל-אביביים. העיר שעל רחובותיה כתב:

להמשיך לקרוא