שדות פלשת [14] – "ההלך, ברדתך לנגב – זכור אותנו"

ומגלעד גדוד "הבוקעים" משכתי כמה עשרות מטר לכיוון צפון והגעתי לאתר ההנצחה של גדוד 54. כאן אשתוק, אניח את עטי, אדומם את המקלדת ואתן לתמונות לדבר.

פורים תשע"א: המסע לח'רבת חשיף

נניח שהיו מספרים לכם כך: "לילה. אור ירח מלא. 170 איש הולכים בטור עורפי. כל אחד לבוש בגלביה צחורה. לכל אחד כפייה משובצת אדום-לבן. עקל שחור חובק את הכפייה והראש. כל אחד נושא בזנ"ט." (תרגום: ברזל זווית נגד טנקים. ובקיצור מוט ברזל שאורכו כ-2 מטרים). מה אתם הייתם אומרים? אכן נראה או נשמע כפתיחה לאגדה. משהו סוריאליסטי. אך לא כך הוא הדבר. זה קרה במציאות. אולי לא ממש כשם שכתבתי אבל אני מקדים את המאוחר.

ד', ע' ואני סיימנו את הסיור. כהרגלי שאלתי את המארחים – מ' ו-ע': מה יש לראות מעבר למה שבשבילו הגענו לכאן. שהרי business before pleasure והנה העסקים הסתיימו. ואולי נשכיל במשהו חדש שלא ידענו אודותיו. אנו בדרכנו אל מחוץ לשטח האש. ו-ע' הציע לראות בור מים, לטענתו  – אין רבים כמותו. נסענו. ראינו. בהחלט ראוי לביקור. בו במקום החלטתי שאני אקח את זוגתי שתחיה שתראה זאת. בהחלט דבר נדיר במחוזותינו.

אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה!

"אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה." כך אמר/קרא טל ברודי בעודו נישא על כתפי מעריצים שניות מועטות לאחר שמכבי ת"א עשתה היסטוריה, הביסה את האדומים (צ.ס.ק.א מוסקבה – למי שלא זוכר הייתה קבוצת הכדורסל של הצבא האדום), וקטפה לראשונה את גביע אירופה בכדורסל לאלופות. מני אז היו עוד זכיות. אבל אין כמו הפעם הראשונה…

נושא הגבול – מי גובל במי? מה גובל במה? מי הגביל? מה מגביל? וכיוצא בזאת – הוא נושא מרתק ומהווה אחד מתחומי העניין המרכזיים שמעסיקים אותי. הן במישור התיאורטי והן במישור המעשי. ובזה, האחרון, אין אנו יכולים להרחיב או לפרט או לדון מעל דפים אלה – מסיבות כאלה ואחרות. ונותרנו רק עם ההיבטים התיאורטיים. וגם כך, תאמינו או לא, יש מספיק מה לעשות.

רחוב הרבי מבכרך, בניין מס' 34

כפי שכתבתי במקום אחר, שוטטתי לאורך רחוב הרבי מבכרך. בדרומה של ת"א. בניין מס' 34 הזמין אותי להיכנס. מבנה נטוש. נכנסתי וצילמתי. ואין כאן כוונה או שמץ של כוונה להתחרות או לשמש אלטרנטיבה ל"נטוש" או ל"ת"א גרפיטי". פשוט ביותר – עוד מבט.

רואים שהחבר'ה השקיעו. ואלה התוצאות:

הרבי מבכרך

ובבוקרה של אחת השבתות יצאתי לצוד גרפיטיס. ולתור אחר מקצועות נעלמים. בדרום ת"א. מדוע בשבת בבוקר? משום שביום זה ריקים הרחובות ממכוניות, תריסי ודלתות המפעלים סגורים ומוגפים וניתן לראות את המצאי. (כמעט) אין הסתרה. מצב אופטימאלי לצילום. כי הרי מציירים את הכתובות בעיקר באזורי תעשייה. על קירות של בתים נטושים. ועל גדרות של מגרשי חניה. וכוכל שהעסק מט ליפול – כן ייטב. זה אינו מפחית בצורך לראות את העסקים שוקקים ופעילים. אבל נשאיר את זה לרגע בצד…

ופניתי לרחוב "הרבי מבכרך". לא. אל תחפשו מי היה האיש. הוא לא היה. במהותו – הסיפור עצוב. היינריך היינה נולד כיהודי. לימים המיר את דתו והפך נוצרי. ליתר דיוק פרוטסטנטי. זאת משום שאנשים מתעקשים על קוצו של יוד. ופרנסי העיר סירבו, בכול תוקף, שנים על גבי שנים, לקרוא רחוב על שמו. ובסופו של יום התקבלה פשרה – רחוב על-שם ספרו שנכתב בעקבות עלילת הדם בדמשק.

מדינות ערב: תוצא הפרפר, אפקט הדומינו או שמא הצרפתים אשמים בכול?

בנפול המסמר נפלה הפרסה,

בנפול הפרסה נפל הסוס,

בנפול הסוס נפל הרוכב,

בנפול הרוכב נפלה העיר,

בנפול העיר נפלה הממלכה!

מקור: ג'יימס גליק (1991), כאוס – מדע חדש נוצר, מאנגלית: עמנואל לוטם, מעריב, ע' 29.

מדי כמה שנים, לא ממש ספרנו, ואין כאן סידרה חשבונית או הנדסית כזו או אחרת אלא מרווחים אקראיים (האמנם?), חוזרת אלת ההיסטוריה על אותו התעלול. ושולחת את הפרפר. להרעיד את כנפיו. אך כל פעם התעלול משודרג. לא זהה לזה שבוצע בעבר. כי אחר-הכול כבר למדנו משהו ומדוע שלא ניישמו? והכרוניקה נכתבת על סמך מסמכים, תעודות ועדויות. וכאלה – יש למכביר.

תהלים נגד טילים

שם המאמר היה אמור להיות שונה. אחרת. " האם אנו ממגנים את עצמנו לדעת או שמא תהלים הוא הפתרון נגד טילים". אבל חשדתי בו, בשם, שהוא ארוך מדי. ובלאו הכי העורכת תקצץ בו. לפיכך קיצרתי אותו בעצמי. ואפילו יצא משהו קליט. כאלו חרוז. אז מה הבעיה? הוא לא ממש שלי. שאלתי אותו מכתובת שנמרחה על הבטון. מחבר אלמוני. ואחרי הקדמה קצרה זו ניגש לעניין.

ראיתי אותם. את צינורות הבטון. כבר בעת שערכתי תחקיר בשטחי שדות פלשת – הבחנתי בהם. גושי בטון המונחים בפתחי המבנים. הקרווילות. ואחר כך לקחתי חברים לסיבוב באתרי שדות פלשת ושוב פגשתי אותם. והפעם החלטתי לתעד אותם. את אותם הגלילים האמורים לגונן על האנשים. בפני הטילים, הרקטות, הפצ"מרים ושאר מרעין בישין.

אמי-שן, פרובינצית סצ'ואן, סין.

ושוב בנושאי הרים מקודשים עסקינן. כתבנו על הר כרכום שבהר הנגב, על הר סולימן שבקירגיסטן, והפעם על הר קדוש בסין. אל תדאגו – יש כמה וכמה הרים קדושים בסין. אנחנו נספר על אחד מהם. על אמי-שן.

כאמור, אמי-שן הוא אחד מההרים הקדושים בסין. מתנשא לגובה של 3,075 מ'. וכולו מיוער. ז"א ירוק. ומצוקי. בשילוב עם שחור סלעי הגרניט – תמיד כהה. וקודר. ובדרך כלל פסגתו לוטה בערפל. פירוש השם – "גבת העין הנישאה". במשחק מלים נקרא גם "גבת העין של פרפר הלילה (עש)" שזאת פניה מקובלת לעלמה יפה.

שדות פלשת [13] – גדוד "הבוקעים" מחוליקאת

אתם זוכרים בוודאי שאבא קובנר העניק לגדוד 52 את התואר "הבוקעים".

התקפלתי מחוליקאת ופתחתי במסע לצפון.