סטונהג'
השנה 2014. שלהי האביב ותחילת הקיץ. נסענו אז לתור את דרום-מערב אנגליה. בעיקר את מערבה של אנגליה. ישירות משדה התעופה בלוטון (Luton) ועד לקצה היבשת (Land's End). כלומר עד הקצה המערבי של האי. אין עוברים דרך ואין נכנסים אל לונדון. לא בהלוך ולא בחזור. ישר אל מחוזותיה של אנגליה הכפרית. דרך המחוזות: ווילטשיר (Wiltshire), סומרסט (Somerset), דורסט (Dorset), דבון (Devon) ועד האזור האחרון שנכבש מן הקלטים ילידי המקום – קורנוול (Corenwall).
בנינו על שבועיים של הנאה. שכן לנסוע בדרכים צדדיות, צרות עד כדי מעבר של מכונית אחת, מסובה לסובה, ולצפות בנופי השדות, כבציוריו של דיוויד הוקני (David Hockney), כבר סיבה למסיבה. ואני איני מדבר על ציירי הנוף הידועים כטרנר או דומיו. בימים הללו, בהם מושלת בכיפה המרשתת, ולפיה ייקבע דבר, די-נוח לתכנן מסע. ותכננו, בין היתר, גם מסע תרבותי:
שתיית תה בחלב ורקיק חמאה בביתה של ג'יין אוסטין (Jane Austen) בבת' (Bath). אוסטין כתבה, בין השאר, את: "גאווה ודעה קדומה", "תבונה ורגישות" ו"מנספילד פארק". אם לא קראתם/ן לבטח ראיתם/ן את הסדרות… כוס שיכר בחברתו של תומס הרדי (Tomas Hardy) בביתו הכפרי (Hardy's Cottage) ליד דורצ'סטר (Dorchester). הרדי כתב, בין השאר, את: "הרחק מהמון מתהולל" ו"ראש העיר קסטרברידג'". אם לא קראתם/ן – לבטח צפיתם/ן בסרטים. כוסית רום בפונדק ג'מייקה בחברתה של דפנה דה-מוריאה (Daphne du Maurier) זאת שכתבה את "רבקה" והיצ'קוק ביים ולקינוח – כוס יין משובח, מאחד מחבליה של צרפת, בחברתו של דיוויד קורנוול (David Corewall) ששם העט שלו כנראה מוכר יותר לקוראות/ים – ג'ון לה-קארה (מספריו: "המרגל שחזר מן הכפור", "כל אנשי סמיילי", "המתופפת הקטנה", "איש מבוקש מאוד", "הגנן המתמיד" ועוד רבים וטובים).
ובין לבין – ישנן טירות, עתיקות, שבילים להלך בהם הליכות קצרות וגם ארוכות, מוזיאונים ועוד. רכשנו מינוי שמאפשר כניסה אל אתרים היסטוריים. אם תכננתם להיכנס אל יותר מ-3 אתרים – לכו על זה.
משה הרפז 