משה הרפז
ירדנו מן ההר. מהעיר האבודה. די רטובים אפשר לומר. שוב החל, כביום הקודם, רביב כמעיין המתגבר. מתחיל כגשם אנגלי ונגמר בזלעפות ובתחליף למבול. לא חיכינו עד הסוף. התקפלנו בחזרה אל העיירה למרגלות מאצ'ו פיצ'ו. ומשם לרכבת שלקחה אותנו למעמקי העמק הקדוש. ויהי ערב ויהי בוקר – יום חדש. יצאנו אל טרסות המלח מאראס (Maras).
צירפתי, מאותיות אלף-בית, מילים. ומהן, מן המילים, הכינותי משפטים. בסופו של דבר נרקם סיפור. ואותו, את הסיפור, אספר ברשימה זאת אותה אתם/ן קוראים/ות.
בוקר. השעה כבר 07:15. אנו, מחבר משפטים אלה וזוגתו שתחיה, כבר מוכנים אל המסע. ממתינים מחוץ לבית המלון. למונית שתיקח אותנו, ב-07:10, אל תחנת הרכבת בפורוי (Poroy). ומכאן יודעים אתם שאנו בקוסקו (Cusco) שבפרו. לשעבר בירת האינקה. ואין לנו מושג מדוע אין תחנת רכבת בקוסקו.
וכאן המקום ונכון לומר זאת ולהביא לידי הציבור, ולפיכך בחרנו להעלות זאת בכתב, כי בימים ההם השם אינקה השתייך רק לאימפרטור. דהיינו לקיסר. לימים זלג ושכן גם בקרב האליטה. ובאו הספרדים, ובלי משוא פנים, קראו לכל האינדיאנים בשם גנרי – אינקה. זאת למרות שהעם הוא קצ'ואה שמדבר בשפת הקצ'ואה… אך מי סופר את הילידים שאת תרבותם נמחק או נעצב לפי תפישתנו? אכן פרט קטן שההיסטוריה שכתבה. שכן ההיסטוריה, כפי שאנו יודעים וערים לכך, נכתבה ע"י המנצחים. וזאת אמר נפוליאון ומי אנו שנסתור זאת. אך נזכיר כי יוסף בן-מתתיהו, שעבר אל המנצחים, כתב את ההיסטוריה שלנו כמנוצח. אולי כי פחד שהפעם נמחקנו ושלא נונצח… להמשיך לקרוא
פרו. לימה. יצאנו, כותב שורות אלו וזוגתו שתחיה, מטבור עיר הבירה לכיוון דרום. אל שמורת הטבע פאראקאס. אל האיים הקרויים איי באלאסטאס. לפרקים מכונה השמורה בשם: "גאלאפאגוס לעניים". נוסעים דרומה בכביש מס' 1. אזור צחיח הנושק אל הים הכחול-כהה. אל האוקיאנוס השקט/הפסיפי. גבעות חול, שצבען כהה. דיונות עטויות קרום חום. כמעט שחורות. לאיטם הולכים ומתמעטים, הן הבניינים והן הנוסעים ברכב "פרטי". נותרו רק אוטובוסים ומשאיות. פה ושם חולף טנדר. אנו מתניידים באוטובוס. דו-קומתי. בקומה השנייה. כיסאות 3 ו-4. מעל דלת הכניסה. אחלה של מושבים. וצילמו אותנו. ולא רק אותנו. את כל הנוסעים. לפי סדר הישיבה. במקרה ותתרחש תאונה… אבל לא הותירו בידנו את הפילם…
פרו. אגוס קאליינטס. למרגלות העיר האבודה. מאצ'ו-פיצ'ו. לכאן נשפכים אלפי התיירים מקרונות הרכבת ומקרבי האוטובוסים. מכאן עולים. מטפסים ועולים. והדרך, מחתנת הרכבת אל ההר, עוברת, מטבע הדברים, דרך השוק. והרי נהיר ובהיר לנו העניין שהשוק התבסס, מתבסס ויתבסס על משעולי התיירים השועטים בין הרכבת וההר. ובחזרה עם הקנייה…
צ'יוואי. כפר פרואני בלב האנדים. בדרך אל הנשרים."קרוז דל קונדור". עצרנו קמעה. התרשמתי. רשמתי.
צ'ינצ'רו. שעה של נסיעה מקוסקו. בעמק הקדוש לקצ'ואה.
יצאנו לתור את פרו. לימה, פאראקאס, נסקה, ארקיפה, צ'יוואי, קוסקו, מאצ'ו-פיצ'ו, פוארטו מלדונאדו. לאיטן תגענה ההתרשמיות מכול מקום ומקום.
את האתרים שבהם היינו אציג בסדרה של כתבות. דהיינו פוסטים בלשון המרשתת. אך בכול פוסט, שייוחד לאתר ספציפי, במקום מלל יוצגו מס' ציורים/רישומים. אלה נעשו בטכניקה מעורבת. ספק קולאג' ספק רישום. הצילומים שצילמתי מהווים את חומר הרקע. הצילומים נבחרו, הודפסו, נגזרו, נחתכו, נקרעו והודבקו. הם המצע לעבודת הרישום. והרישום – מביע את התרשמותו של המתבונן.
ברשותכם נתחיל מעיר הבירה. מהמרכז הקולוניאלי. מהכיכר המרכזית. שגם היום, כמו אז, מסתופפים בדפנותיה מוסדות השלטון. בניין הנשיאות אל מול הקתדרלה. והאגורה בתווך…
משה הרפז 