ציורים ע"ג גדר אתר מבנה בהקמה, קמפוס מכון ויצמן – 3/3

ממשיכים להתבונן בציורים העוטפים מבנה בהקמה והפרושים על הגדר המקיפה את אתר הבנייה. רשימה מס' 3 ואחרונה:

בני אפרת, זיהום אוזון

ציורים ע"ג גדר אתר מבנה בהקמה, קמפוס מכון ויצמן – 2/3

דורית פלדמן, תצפית הנצפה

ציורים ע"ג גדר אתר מבנה בהקמה, קמפוס מכון ויצמן – 1/3

ידיד רובין, ללא כותרת

משתמשים בתחבורה ציבורית. נוסעים ברכבת. זאת תרומתי הצנועה להפחית. את הרעש, את הצפיפות, את טביעת הפחמן ומה לא. יורדים בתחנת רחובות. יוצאים ביציאה הדרומית ולאחר כמה עשרות מ' ואתם ניצבים בשער קמפוס מכון ויצמן. נכנסים אפוא בשער הראשי, המערבי. אגב – והיה ובאתם במכוניתכם – ואין לכם אישור כניסה למכון (כמוני) – מה הייתם עושים? מחפשים חניה בטווח של מאות רבות של מטרים… וממשיכם לבזבז זמן ודלק.

הנה מתהלך אני בקמפוס ויצמן. בין פגישה לבין שיטוט בספריה. והנה, סביב מבנה שייבנה, הוקמה גדר. מה-שבטוח-בטוח. גדר מלוחות עץ שחורים. ובינתיים, עד שיקום המבנה, הודפסו עליה ציורים. אז צילמתי. במכשיר הטלפון הנייד. את כל הציורים. מראשון ועד אחרון. אין לקפח יוצר/יוצרת בשום אופן.

וכשיקום הבניין – מה אנו יודעים? לעתים ציור חובר לבניין. לפעמים הם צהובים זה לזה. מה שברור לי – כשיהרסו את הגדר ויפנו אותה לאן שזה לא יהיה – הציורים שצילמתי מוטמנים במעמקי המחשב.

ואם הפתיחה הנ"ל נראית (או נשמעת) מוכרת לכם/ן – זאת בשל העובדה שהגדר היא גדר לוחות עץ שחורים הנושאים גם שירים בלבן. ועל השירים כתבתי כאן. ועד שיקום הבניין – יהיו הציורים חוברים לשירים. שכן הגדר היא אותה הגדר.

מסע מצולם של יום בדרום שמורת טורס דל פיינה (Torres del Paine)

תחילתו של יום מבטיחה… בדיעבד: אכן היה זה יום מוצלח

לקראת הקצה הדרומי של פטגוניה הצ'יליאנית, רגע לפני שפוגשים את אלפי האיים של מחוז מגלן, בקצה הדרומי של הרי האנדים, התמקמה לה שמורת טבע נפלאה מאין כמותה. טורס דל פיינה. טורס – בשל צריחי ההרים הנישאים ופיינה בשל המים העזים, הכחולים. ובערב סיכמה אתנו פֶפֶה, שלא ראינו אותה, ולוּ רק לרגע קט, נפרדת מקנקן המאטה, ממנו מצצה ממושכות את האנרגיה הנדרשת לטיפול בתיירים, כי בבוקר הבא עלינו לטובה, נצא בהדרכתה אל שטח השמורה ונערוך מסע רגלי סביר. כלומר: לא ארוך ולא קצר. לא טרק שיימתח על פני ימים וגם לא דשדוש של שעה קלה בטבע… קבענו ל-8:00.

האיש מן הפינה הוורודה – מחווה לחורחה לואיס בורחס

חצי הכדור הדרומי. אמריקה הדרומית. כבר הקדשנו רשימה למשורר הלאומי של צ'ילה. פבלו נרודה. עתה תורה של ארץ הכסף. ארגנטינה. אחד פלוני, סופר ומסאי, ושמו חורחֶה לואיס בורחֶס (24.8.1899 – 14.6.1986).

ואמר בורחס (או שמא כתב): "אני מעדיף לקרוא מאשר לכתוב. יכול אני לקרוא הכול. אבל לכתוב, רק מה שאני יכול…".

החודש מלאו 120 ש' להולדתו. כמחווה, מוגשת לכן/ם פנינה מקולמוסו אותה הקלדתי במקלדתי.

דיוקנו של בורחס – רשם רוני סומק. נסרק מתוך ספרו "שריטה במרפק השירה". עמ' 52

וזהו סיפור שאלמוני אחד, חסר-שם, לחש באזני בורחס. ובורחס רשם זאת במחברתו. רמזים פזורים לאורך הסיפור. והפואנטה – תמיד בשורה האחרונה. לא, אל תרוצו עכשיו אל הסוף. תתגלגלו/תגלגלו בנחת. מה לכם למהר?

נוף קורסיקאי 5

גרפיטי 68

מסע מצולם בניו זילנד 7 – סיפורו של רחוב בנלסון וצרופה הנקודה היהודית

ניו זילנד. האי הדרומי. הגענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, אל עיר/עיירה בשם נלסון (Nelson). נלסון היא נקודת יציאה אל שמורת אבל טסמן (Abel Tasman) אך אם תרצו – גם אל שורה אין-סופית של יקבים. יינות לבנים ואדומים. מכולם חיבבתי את הזן האדום – פינו-נואר. איש איש וטעמו. בהזדמנות נספר על מסענו בשמורת יער הגשם. רשימה זאת מספר על ביקור ברחוב היסטורי וגם ועל ציון מקום של בית כנסת. שכן מצאנו את הנקודה היהודית.

שירים לבנים ע"ג קיר שחור

נוסעים ברכבת. זאת תרומתי הצנועה להפחית. את הרעש, את הצפיפות, את טביעת הפחמן ומה לא. יורדים בתחנת רחובות. יוצאים ביציאה הדרומית ולאחר כמה עשרות מ' ואתם ניצבים בשער קמפוס מכון ויצמן. נכנסים אפוא בשער הראשי, המערבי.

מתהלך אני בקמפוס ויצמן. בין פגישה לבין שיטוט בספריה. והנה, סביב מבנה שייבנה, הוקמה גדר. מה-שבטוח-בטוח. גדר מלוחות עץ שחורים. ובינתיים, עד שיקום המבנה, הודפסו שירים, בלבן כמתבקש , מפאת הרקע השחור.

אז צילמתי. במכשיר הטלפון הנייד. את כל השירים. מראשון ועד אחרון. אין לקפח יוצר/יוצרת בשום אופן. ועד שיקום הבניין – יהיו השירים. וכשיקום – מה אנו יודעים? לעתים שיר חובר לבניין. לפעמים הם צהובים זה לזה. מה שברור לי – כשיהרסו את הגדר ויפנו אותה לאן שזה לא יהיה – השירים שצילמתי מוטמנים במעמקי המחשב. שירים בלבן ע"ג שחור הומרו למשלב של 0 ו-1. ואם תרצו – לתשלובת של שחור ולבן…

לפנינו 20 שירים. רובם בעברית ומיעוט באנגלית. גם מבין כותבי העברית זיהיתי כותבים (וכותבות) שהעברית אינה שפת אמם. שאפו לכותבים באשר הם.

השירים מוצגים לפי סדר הצילום שהוא סדר תצוגתם ע"ג הגדר. מן המזרח אל המערב. קחו את הזמן. להתענג על המילים. מה אכפת לכם? הרי שוהים אתם בחדר ממוזג אוויר, במרחב מוצל, קערת פירות העונה, משקה קל אך לא מוגז. זה אני הנמצא בשמש הקופח והמקפח. כן, זה מותר. אפשר ששמש יהיה זכר. כמו גם רוח וירח.