רשמי מסע בפולין [22] – גטו קרקוב

"להביט הישר בעיני המוות בהשלמה שקטה ובכבוד וכך נכשלו הגרמנים כי לא עלה בידם לראות את קורבנותיהם מבקשים מהם רחמים". כך כתב תאדאוש פנקייוויץ. עוד נחזור לאדם מופלא זה.

מי בכלל רוצה קפה קר? ועוד בפחית?

מי בכלל רוצה קפה קר? ועוד בפחית? תשובה חלקית – לא אני. תשובה מלאה – כנראה שאנו במיעוט. מי אנחנו אל מול מיליוני היפנים שחושבים אחרת (ובהם רואים פוטנציאל כלכלי אדיר)… ומעשה שהיה – כך היה.

צ'לסי הוטל, שיבויאה, טוקיו

טוקיו. רובע שיבויאה. בוקר. סוף שעת השיא ברכבת התחתית. נפלטנו מהתחתית אל מעבר החצייה שיש האומרים כי הוא העמוס בתבל. זה שעליו השקיפה סקרלט החצי עירומה. כן זו מ"אבודים בטוקיו". ג'והנסון. אבל אנחנו לא היינו אבודים. דקות קודם לכן השמשנו לראשונה את ה-J R Pass המקנה לך שוטטות בלתי מוגבלת ברכבות יפן. וגם בקו המעגלי בטוקיו. דני רצה לראות את מסדר פתיחת החנות "טוקיו הנדס". גם וגם. גם פתיחה וגם כלים. שלושה המתינו לפתיחה, ואחד, שזה אני, חצה הרחוב, ראה את שראה ופנה לבדוק. צ'לסי הוטל. והלוא יודעים אתם שביפן מקפידים יותר מישראל באשר לגרפיטי. אוי לו לזה שנתפס… והנה גרפיטי. והרבה (וזאת לאחר שאמש שוטטנו ברובע גינזה ולא הבחנתי בשמץ של גרפיטי). 

והשדות עטורים … שחור!

יצאתי לשדות העוטפים וחובקים את ביתי. הקיץ החל. בעלי השדות אינם צריכים לקבל אישור מדני רופ לכך. השחור הפך לצהוב. והם, בתורם, הופכים צהוב לשחור. לפעמים שורפים יותר מדי… אבל למרות השחור החיים מתחדשים. הירוק מבצבץ לו…

 

רשמי מסע בפולין [21] – בוקר של שבת בק"ק קראקא

אנו בתחילתו של היום הרביעי במסענו בפולין. עד כה כתבתי 20 רשימות על כך. הן פורסמו במדור פולין שבאתר רשימות. העבירו אותנו, את הכותבים, לפלטפורמה של וורדפרס. מי שאינו יודע ח"ן עלול/עשוי כלל לא להבחין בשינוי. רשימה זו היא ה-21 בסדרה הפולנית אך הראשונה באתר החדש. ואם היינו תשעה ימים תמימים בפולין יכולים אתם לשער כמה רשימות עוד יצמחו. וזה ידוע לי וברור לכם. אשתדל לעמוד במשימה שנטלתי עלי. מדי פסח אנו קוראים בהגדה שבכול דור ודור חייבים אנו לראות את עצמנו כאילו אנו שיצאנו ממצרים. נשליך משם לכאן ונאמר שבכול דור ודור חייבים אנו לספר את סיפור השואה. שנזכור ולא נשכח. ולא נסלח. במיוחד בימים שבהם עולה אד מצחין מהמזרח, בצפון מתרחשים דברים מתחת לאפינו ובדרום סתם מסתננים…

שבת. בוקר. אנו בפאתי קרקוב. רק בסביבות עשר (ולא מוכרחים להתחיל מסע ממש עם הזריחה – אלא אם אתה במדבר יהודה…) הקפיץ אותנו האוטובוס לרובע היהודים. קזימייז' בשפתנו. כיכר מלבנית. מאורכת. בפולנית "שרוקה". משמעות השם – רחבה במובן רוחב. בהחלט ניתן לקרוא לכך רחבה. כאן, בצד בתי הכנסת היהודיים, מחכות מלכודות לתיירים. שלטי פרסום בפולנית בכתב הנראה כעברית ועוד תרגילים שיווקיים כאלה או אחרים. שם פגשנו בחלקו הזעיר של הקבוצה שהתנועע בעיר ברגל. יש ששומרים מסורת ישראל ומכבדים את יום השבת. אבל רוב הנספים בשואה עשה זאת. ומדוע נספו? יש שמכבדים אך לא שומרים. ויש שגם לא וגם לא. התקבצנו ברחבה המרוצפת באבנים מקומיות. דמוי אקרשטיין. כמעט כמו המקור… אקרשטיין עצמו טרם הגיע לכאן. אך אל דאגה – הוא עוד יגיע. במקום אחר כבר ראיתי ניצנים אקרשטייניים על אדמת פולין…

שלושה שעלו מגרמניה

שלושה יהודים שעלו מגרמניה. כל אחד בתקופה אחרת של חייו. ונפגשו בארצנו למעשה יצירה: אלזה לסקר-שילר, נתן זך ויגאל תומרקין.

שיר לשומרת: מה קורה סביב?

שלחו אותי לבדוק מצב קיים. צעד ראשון בטרם הולכים לפרק את הבסיס ולהעבירו למקום אחר. בעוד מספר שבועות צריך להעביר לממשלה את תג המחיר. של ההגירה. כמה עולה לבנות חדש. להעביר אליו את תכולת הישן. להחזיר את הקרקע למדינה. להקים משהו אחר. "פינוי ושיווק מחנות" קוראים לכך. דרום הקרייה (בתל-אביב) פונה ומגדלים עלו מאדמתו. בסיסים אחרים ננטשו כליל. בית-זית כדוגמה. בראשון לציון ממתינים לקבל חלק מצריפין לכשתוקם עיר הב"הדים. במקומות אחרים מפנטזים על פינוי שכלל אינו נראה באופק – מבצר עתלית כדוגמה.

מסה קצרה – 1,383 מילים על "הסגידה למותג"

עייפנו. הייתה זו שנה עמוסה. לחוצה. מלחיצה. אי-לכך ארזנו ת'צ'ימידן, הכתפנו ילקוט ולדרך יצאנו. מי אנו – זוגתי שתחיה ואני. לאן? זה כבר סיפור אחר. לנסוע רחוק, לארץ זרה ונוכריה, שמעולם לא היינו בה, לפגוש שם עם בעל מנהגים שונים ומשונים. תרבות שונה, אחרת מזו הנהוגה, שוררת ורובצת במחוזותינו. בקיצור – יפן. ללא לפ-טופ. להתנתק… ותאמינו לנו, ישראל אינה עולה על במת מרקע הטלוויזיה היפנית. אלא אם מתעקשים לצפות ב-CNN או ב-BBC. אבל מי באמת רוצה לפתוח טלוויזיה בניכר? וגם הסלולרי נחסם. בשביל זה המציאו קוד סינון. הנייד שימש כשעון פר-סה. לא אחפור לכם יותר מהדרוש. התמונה הבאה צולמה בש"ת איסטנבול. הבלקברי של ר'. אין סיכוי שהיא תשרוד בלעדיו. ממולי, ד' מנסה לבדוק משהו עם הסים שהכניס לנייד. הבירה, הבטנים, העט (המחברת חמקה משום מה מהתמונה), שלי המה. גם החשבון…

ותוך כדי כך גילנו שהשבדים גם פה. כלומר גם שם. ביפן. ואנו, הרי אנו ברחנו מהשבדים שכבשו בשבוע אחד את ארצנו הקטנה. לשון אחר: איקאה ו-H&M הכו שורש גם באיי השמש העולה. וכל זאת מדוע אני מספר לכם? כי לפני שיצאנו לדרך הכינותי טיוטה לרשימה. שם עוד לא היה לה. אבל רעיונות וחלקי משפטים כבר היו. וחלקם נשפך מהמוח לנייר. שסופג הכול. וברשימה רציתי להתמודד עם תופעה, ספק תרבותית, ספק חברתית. ותוך כדי נולד השם: "הסגידה למותג".

ל"ג בעומר תש"ע

 ל"ג בעומר תש"ע. מוצ"ש. אחד במאי 2010. אני בהסגר מוחלט. חסום ואטום. וזו הסיבה: