מחווה לש"י עגנון – 49 ש' לפטירתו

העתקתי לכאן, מספרו של עגנון, קטע שאני חושב כמתאים למחווה לעגנון, ליום השנה ה-49 לפטירתו. אמנם התאריך שבו מתפרסמת הרשימה, איננו התאריך "המדויק", שכן הנ"ל חל לפני כשבועיים, ובכל זאת:

בא לו הזקן לבית הכנסת והתפלל עם מתפללי מנחה גדולה, שיש אנשים בעירנו שזהירים בתפילת מנחה גדולה, בחול כדי ליכנס לכל תפילה בייחוד, בערב שבת כדי ליכנס לשבת כשהעולם מתוקן לשבת. עמד לו הזקן ואמר אשרי ושמונה עשרה. איני יודע אם זכר בתפילתו מה מוכן לו אם לא זכר מה מוכן לו. אם נאמר שזכר, אפשר זקן מן הזקנים שהיו לפנינו שהיו מעבירים כל ענייניהם מפני התפילה אפשר שזכר בשעת תפילתו את ענייניו? ואם נאמר שלא זכר מה מוכן ל, אפשר זקן שנותן מיתתו לנגד עיניו כדי לשוב בתשובה שלימה אפשר שלא זכר בשעת תפילתו את מיתתו? בין כך ובין כך זה שאיני פוסק מלהזכירו לא שכח אותו. לא הגיע לברכת מחיה מתים עד שנמצא מלאך המות עומד לפניו. ידע בו מלאך המות באותו זקן שמיום שעמד על דעתו לא הפסיק בתפילתו. ודבר שאדם זהיר בו כל ימיו אין שלוחו של חי העולמים מכשילו בשעת מיתתו. המתין לו עד שיסיים תפילתו. ואף על פי שלא ראהו הזקן מזלו ראה אותו. נתעצם בתפילתו עד ששכח את מלאך המוות ולא זכר אלא את חי העולמים, שברצונו נותן חיים לכל חי וברצונו נוטל חייו של כל חי מן העולם ואין שליטה למלאך המות על החחים העברים אלא ברצונו של החי לעד וקיים לנצח. וכך היה הזקן מתפלל והולך עד שנסתלקה דעתו מן החיים ומן המות ונקשר בחיי החיים בלא שיתוף של כלום. נתלקחו איבריו כאש לוהטת והיו מתלהטים והולכים. נתיירא מלאך המות להתקרב אצלו. ואם היה הזקן רוצה היה מאריך בתפילתו ולא היה מת, אלא שאדם ישר וירא שמים אינו עושה את תפילתו תחבולות, ומיאליו ומעצמו סיים את תפילתו. ולאחר שסיים את תפילתו אמר לו לזה שעמד עליו, עשה מה שפקד עליך יוצרנו.

מקור: ש"י עגנון (1998), האש והעצים, שוקן, ע' 210-209. תזכורת: אני כאן, ברשימה זו, משמש כיונת דואר, למען יקראו הקוראים ותקראנה הקוראות. והזכויות שמורות להוצאת שוקן.

גרפיטי 60

שקץ תשקצנו

אחרי כשעה שלמה של התנועעות בדרכים באמצעות התחבורה הציבורית והליכה במרחב הציבורי, הגעתי אל היעד. ספריית אריאלה. אולם עיון. מוצא את אשר ביקשתי ומתיישב לקרוא. הספר מחזיק כמה מאות של עמודים, דבר המצביע על העובדה שכנראה אשוב לכאן עוד מספר פעמים עד שאשלים את מלאכת הקריאה. מכריכה לכריכה.

פיליטוסה (Filitosa)

הולכים אנו בעקבות ראשוני הקורסיקאים. יש היסטוריה ויש פרהיסטוריה. היסטוריה=תיעוד. אין תיעוד=פרהיסטוריה. המקור יוונית. מטעם המושלים באולימפוס הופקדה קליאו על ההיסטוריה. ההיסטוריה מוגדרת כתקופה שבה קיים תיעוד בכתב אודות פעילות האדם. הייתה החברה האנושית ללא תיעוד – מקומה אפוא בפרהיסטוריה. ז"א היסטוריה, במובן אליו אנו מתכוונים, היא – פחות או יותר – בת כ-4,000 ש' עד 5,000 ש'. ומה שהיה קודם לכן שייך לפרהיסטוריה. הסתייגות: כבר ראינו וביקרנו בתרבויות שהתקיימו מאות שנים לאחר שנת ה-0 ועדיין התנהלו ללא כתב… וגם להיפך: חוקי חמורבי וכתב היתדות וותיקים המה. ונתעלם לרגע קט מקביעתו של אחד קורסיקאי במקורו, פלוני בשם נפוליאון לבית בונפרט, שטען כי "את ההיסטוריה כותבים המנצחים".

נוף קורסיקאי 1

גן הפסלים של תומרקין בחולון

מקום. גן פסלים בחולון. נטוע בין עיריית חולון לבין המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. רח' וייצמן תוחם ממערב. גן הרצל, שממנו הגעתי אל מקום זה, מסמן את הגבול המזרחי.

ביקור בגן לאומי אפולוניה (תל ארשף / ארסוף / ארסור) ומעבר לכך

וביום חורף אחד, יום בו זרח השמש, יצאתי לחמם את עצמותי. תרתי משמע. ובחרתי לבקר בגן לאומי אפולוניה הוא ארסוף. קל"ב. הייתי כמעט "לבדיתי". כפי שכתבה מרים ילן-שטקליס. ברם פה ושם היו א/נשים. מתי מעט. דבר שהטיב אתי כי לא הצטרכתי לחכות עד שהם, ה-א/נשים, ייעלמו ממסגרת התמונה.

כמובן שאין מדובר בישוב האליטיסטי ארסוף הנוכחי הממוקם מס' ק"מ מצפון למצודה הצלבנית, הנחבא מאחורי קיבוץ שפיים ומוקף בחומה מודרנית ובת-זמננו וחמוש במשמר גדור – קהילה מגודרת (Gated Community), אלא בקודמו זה מאות שנים.

הזר/האחר/הנוכרי שהופיע, יום מן הימים, בג'פרסון יוקנָפָּטו͘פה

הזר/האחר שהופיע, יום מן הימים, בג'פרסון יוקנָפָּטו͘פה.

ישבנו שנינו, בכיסאות נדנדה, שהוצבו על קרשי המרפסת המוצלת, המוגבהת מן הקרקע, לאור השמש השוקע. אור חיוור אדמוני. ועדיין עלו אדים מן האדמה החומה והלוהטת. אנו לועסים טבק ומריקים רקיקות למרקקה. ובוחנים את העוברים והשבים. או שמא את השבות ועוברות. דברים כבר נשתכחו ממני. מי אנו? ביל ועבדכם הנאמן. והיכן אנו? בביתו שבאוכספורד, מיסיסיפי.

ביל קם ונכנס אל הבית. ושב בחזרה ובידיו צרור ניירות שהודפסו במכונת כתיבה וותיקה וטובה – רמינגטון. הזיח המקטרת מפיו, הושיט לי את תכריך הניירות, וביקש: נא חוות דעת. ותשתדל שתהא ברורה וחדה ולא חמקמקה ועקלקלה.