משה הרפזיולי 2014
[1] כותרת ראשית: "התחדשו הקרבות סביב העיר תכרית בעיראק". כותרת משנה: "לאחר שנתניהו הביע תמיכה במדינה כורדית, טורקיה קראה לשמור על שלמות עיראק". (אי-פי, הארץ, 1.7.2014)
[2] כותרת ראשית: "שיתוק בפרלמנט העיראקי: התפזר מבלי לבחור ממשלה; 2,417 הרוגים בחודש יוני". כותרת משנה: "המבוי הסתום עלול להחריף את אי-היציבות במדינה בעקבות המרד האיסלאמיסטי. נשיא החבל הכורדי: נקיים משאל עם על עצמאותינו". (אי-פי, הארץ, 2.7.2014)
ארגון המדינה האסלאמית
בשבילי, סיפור הופעתה של המדינה האסלאמית על מפת המזרח התיכון שהתוו אלמוני ופלוני, סייס ופיקו, הבריטי והצרפתי, אי-שם באחד הארמונות באירופה, כאשר המלחמה הגדולה, שלימים הומר שמה למלחמת העולם ה-1, וזאת משום שפרצה ה-2, עדין בעיצומה, אינו חדש. אין הפתעה. הייתה התרעה. כתבתי בעבר על כך. על האמירות החדשה. רק השם השתנה. אם אני עקבתי – חזקה עלי שעוד כמה, ובמיוחד אלה שתפקידם לעקוב, הן באקדמיה והן בביטחון, עשו זאת.
דאע"ש. ר"ת בערבית מדוברת של "המדינה (ד) האסלאמית (א) בעיראק (ע) ובסוריה". יש גם ר"ת באנגלית – ISIS. למעשה אין זאת סוריה אלא "שמס" (ש) שזאת הטריטוריה בה מתקיימת סוריה המודרנית. ארגון, תחילה די קיקיוני, שהתפלג מאל-קאעידה, בטענה שאינו קיצוני מספיק. התוצאה ארגון סוני קיצוני ביותר. מוכן לטבוח ולערוף כל ראש שנושאו אינו מחברי הארגון. ביחוד ראשים של כופרים. דהיינו שיעים, נוצרים, יהודים, סונים שמתחצפים ושאר עכו"ם.
יש האומרים שלא היה ולא נברא. אבל אנו כלל וכלל לא כפרנו באגדה. נהפוך הוא. ונחוץ היה, לפני צאתנו, לתאם עם הקוסם. שיחה בין-לאומית. אפשר כמובן לנסח מכתב, לשלוח דוא"ל או לשגר מסרון. אני מעדיף קשר ישיר. ולכן הרמתי ת'טלפון וצלצלתי אליו. כלומר, רציתי לחייג, אך כיום אין בנמצא חוגות. אולי במוזיאון התקשורת. מורשת המאה שעברה או, אם תרצו, האלף הקודם. היום מקישים על מקשי הספרות. בעתיד (וכבר היום) די אם נאמר, בקול שאינו מאנפף וברור דיו, מיהו הנמען והאלקטרונים יעשו את עבודתם. בעתיד הרחוק יותר נסתפק בכוח המחשבה בלבד. עוד חזון למועד.
כאמור, צלצלתי אל הקוסם. הייתי משוכנע שאשמע קול של המזכירה או של העוזר האישי. ברם לאו. קול עמוק, בס, צרוד משנים אין-ספור, יותר מאשר קולו של לאונרד כהן, השיב בעברו האחר של הקו:
קיים איחוד אך מונצח הפילוג שבעולם הנוצרי: קתולים, פרוטסטנטים, לותרניים, קלווניסטים, אנגליקנים, אורתודוכסים, פרבוסלביים, יוונים ואחרים. ובין לבין, בתווך, ממוקמות הדתות הזרות, האחרות: היהדות והאסלאם. הסוציולוג עוז אלמוג (2004: 288) כותב:
"דת משמרת את עצמה בין השאר באמצעות הקמת חומות [הדגשה של כותב שורות אלו] פיזיות או ערכיות, שתפקידן למנוע זרימת מידע 'אפיקורסי' ורעיונות מבחוץ העשויים לקרוא תגר על הדוֹגמה הדתית או האידיאולוגית, או ליצור מוקד חיצוני לדת".
קיים איחוד אירופי אך ישנן שונויות אתניות: צאצאי שבטים סלאבים, אנגלו-סקסיים, גרמניים, נורדים, קלטים, באסקים ואחרים. זה לא מכבר התבשרנו כי כאלפיים וחמש מאות איש הזדהו עד כה כהונים בעצומה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית בהונגריה: "המאמץ יסייע להשגת המטרה ארוכת הטווח של החזרת מקומם הראוי של ההונים בקרב עמי העולם, לצד הכורדים, הבאסקים והסקוטים" (שירות "הארץ", 13.4.2005) – אותם המיעוטים מחוסרי מדינת-לאום.
יש לנו מזל. אם תרצו – מז"ל. פירוש = להיות במקום ובזמן. תנסו לתאר לעצמכם מצב היפותטי שלאורו גברו הערבים על היהודים. והם השליטים. הריבון. וכתב על כך אחד משלנו, מייקל שייבון, ושלח אותנו לגלות נוספת, מארץ הקודש אל אלסקה הקפואה, בספרו "אחרון השוטרים היידיים". או-אז היינו הופכים לד'ימים.
קורא ופוגש מושג. שאין לו, לקורא, מושג אודותיו. ויוצא בעקבותיו. בעקבות המושג. מעין פה ושם. קורא פה ושם. מהכא להתם. ולהיפך. הולך בעקבות המושג עד שהוא, המושג, נהיר למשיג. אמנם עדין המושג שולט בך אבל לפחות יש לך מושג מהו המושג. יצאתי בעקבות הד'ימי.
משה הרפז 