פלורנטין – גינה קהילתית

ובין לבין נשאלת השאלה: מה ההבדל בין חציל לבן לחציל ירוק? ואם איני טועה – החציל בכלל סגול. לא היה מי בסביבה ליתן מענה. רק ביום שבת אחר-הצהרים. אבל זהו זמנן של הנכדות…

מבצר אירופה 31 – מרחבים חדשים: אירוזורים, חבלי גבול-משותף ואזורים חוצי-גבולות

מרחבים חדשים: אירוזורים, חבלי גבול-משותף ואזורים חוצי-גבולות

האיחוד האירופי כאזור

החזון המדיני-כלכלי מציב את אירופה המאוחדת מעל למדינת הלאום הסוברנית. כיוון הפיתוח, כפי שנראה לעיין, הוא חיפוש אחר אסטרטגיה חדשה – אירופיזציה. כבר היום משמשת המילה "אירופה" תחליף ל"אירופה המערבית" כשם ש"ארצות הברית של אמריקה" נכסה לעצמה את המושג "אמריקה".

גרפיטי 33

ביקור בקבר שייח' מרזוק שעל פסגת הר גיורא

תם יום השרב הגדול. הטמפרטורות צנחו בעשור (לפחות). הולכים. בכל רגל, משלושת הרגלים, עולים אל ק"ק ירושלים. זאת מימים ימימה. אפשר שכונה ואפשר הר. הר תנופה, ליפתא, הר רפאים, שכונת החבשים, גילה, קבר שמשון ומנוח אביו, המושבה היוונית, עמק רפאים, הוא המושבה הגרמנית, הולילנד, שביל הרכבת התורכית, יער ירושלים, תלפיות, גבעת משואה, זיכרונות, יד קנדי, הר איתן, הר הרצל, יד ושם, מוזיאון ישראל, שכונת הבוכרים, קו התפר, נחלאות, דרך הקיסר, רוממה, ברכת כוהנים ברחבת הכותל המערבי, מעיינות הסטף, בית הרב קוק ולידו ביתו של רופא העיניים ואשתו הציירת. ועוד. ירושלים הרים סביב לה. ברוך השם – לא חסר מה לראות.

הולכים. מהלכים בשביל מסומן בלבן-שחור-לבן. מעתה אתייחס רק לצבע, ואשמיט, ברשותכם, את הלבן. אין פונים באדום הראשון שאותו פוגשים. דווקא בשני. פוגשים שביל ירוק. עולים בו. הנה מגיעים אל היעד. חלפו שעתיים מתחילת מעשה. יכולים אתם גם ב-4X4 אך לא תצליחו לנוע על הירוק…

נטף

הגענו אל כיכר העיר. אמנם מוגזם לקרוא לנטף עיר. גם לא כפר. נתפשר על יישוב קהילתי. קטנצ'יק. כך או כך – כמו בקיבוץ בכניסה לחדר האוכל – מתנהל השיח.

מסע אל חקה (Jaca)

מסע אל העיר חקה (Jaca) שבספרד. ראשית דבר נפתח במוטו. אמנם ארוך אך לדעתי מתאים ככפפה אל היד הנכונה. ואל מה שהולך אני לספר לכם. בחרתי לצטט את "הדרך לאיתקה" [1]:

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה / שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד / מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת. / אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים / אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל. / לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ / כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה מַפְעִים / אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג. / לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים / וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, / אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

אחר-הצהרים. גשם. המכונית מטפסת צפונה במעלה הרי הפירנאים. הגשם הולך ומתגבר. גשם זלעפות. באנגלית קוראים לכך: Raining dogs and cats. הכוונה, במקור האנגלי, לגשם חזק שחודר את גגות הקש, ומבריח, שלא נאמר מכריח, את בעלי החיים שתפסו מקום ומחסה בעליית הגג החמימה, לרדת למטה. לפרק זמן היה המטר כה אלים, ולאחר התייעצות משפחתית, הוחלט לעצור בצד הדרך למספר דקות. עד יעבור זעם. והוא, הזעם, אכן חלף לאחר מספר דקות. הייתה זאת סערה קצרה אך קשוחה. השמש שוב זרח. המשכנו לנסוע. המכונית ואנו. כותב שורות אלו וזוגתו שתחיה.

טירת בת-שבע 3/3

טירת בת-שבע 2/3

טירת בת-שבע 1/3

הפגישה הסתיימה. יצאתי מן המושב. מושב גבעת יערים. ממול לצומת הכניסה אל המושב, על גדתו הדרומית של כביש 395 ניצב "פיל לבן". הצצתי בשעון. יש זמן. לא הרבה ובכול אופן. נכנסים ומצלמים. צ'יק-צ'ק. אחר כך בודקים מה יצא…

והצילומים – לפי סדר ההתקדמות שלי בחדרים של המבנה הנטוש. כאילו הייתה זאת לחימה בשטח בנוי. צעד אחר צעד…