שווקים בפרו: פיסאק (Pisaq)

פיסאק. צפונית לקוסקו. בעמק הקדוש.

לימה, פרו: הכיכר המרכזית

יצאנו לתור את פרו. לימה, פאראקאס, נסקה, ארקיפה, צ'יוואי, קוסקו, מאצ'ו-פיצ'ו, פוארטו מלדונאדו. לאיטן תגענה ההתרשמיות מכול מקום ומקום.

את האתרים שבהם היינו אציג בסדרה של כתבות. דהיינו פוסטים בלשון המרשתת. אך בכול פוסט, שייוחד לאתר ספציפי, במקום מלל יוצגו מס' ציורים/רישומים. אלה נעשו בטכניקה מעורבת. ספק קולאג' ספק רישום. הצילומים שצילמתי מהווים את חומר הרקע. הצילומים נבחרו, הודפסו, נגזרו, נחתכו, נקרעו והודבקו. הם המצע לעבודת הרישום. והרישום – מביע את התרשמותו של המתבונן.

ברשותכם נתחיל מעיר הבירה. מהמרכז הקולוניאלי. מהכיכר המרכזית. שגם היום, כמו אז, מסתופפים בדפנותיה מוסדות השלטון. בניין הנשיאות אל מול הקתדרלה. והאגורה בתווך…

חגורת אל-קאעידה

אל-קאעידה. היסוד (או הבסיס). החזית העולמית האסלאמית למאבק ביהודים ובצלבנים. מילא הנוצרים. מה חטאנו ומה פשענו? זהו ארגון טרור סוני. עולמי. ארגון גג המשמש כאכסניה וקורת גג לארגונים אחרים. סניפים של ארגון הגג. אם תרצו – חבורת אל-קאעידה. וכמו ברשתות הגדולות – לעתים מדובר בזכיינים מקומיים. גם לקיקיוניים שביניהם.

מונטה קסינו (Monte Cassino), איטליה

משכנו עצמנו למעלה. אל פסגתו של ההר. אל המנזר הקבוע בראשו. כלומר, האוטובוס הוא שטיפס. אנו ישבנו בו. בכול סיבוב נשמעו חריקות המחאה של הצירים. הכיפוף הבלתי-אפשרי של המתכת. התהום המתקרבת (ואולי ההיפך: קרבים אנו אל התהום הפעורה). אך האוטובוס עמד במשימה. צלח את הדרך. הגענו אל היעד. מתחתנו נפרש נוף אדיר. הנה העיר. קסינו. מאז המלחמה העולמית ההיא גדלה והרחיבה את תחומה. לבטח לא היה זה המחזה בראשית שנת 1944.

אירופה: האומנם קץ/מות הרב-תרבותיות?

הקלחת רותחת. על סף התפרצות המונית. מקבילה. ואלימה. החיכוך בין התבוללות או הטמעות לבין חיים בצוותא, רב-תרבותיות, מצוי על סף של התלקחות. אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, יצאה בנובמבר 2010 בהצהרה רבתי, שמדיניות הרב-תרבותיות בגרמניה – נכשלה. לא סתם כשלון אלא נחלה כשלון חרוץ.

בלן, ליסבון: מגדל, 2 אנדרטאות וגיבוש חברתי גם

נסענו על הכביש החוף הדרומי של הים שמתחלף לגדתו הצפונית של הנהר. הטז'ו. מערב-מזרח. מקשייקש אל ליסבון. חוזרים מסיבוב בארמונות המלכים בסינטרה ומקאבו-דה-רוקה שזה המקום המערבי ביותר של יבשת אירופה. אתה יכול לרכוש במקום תעודה המעידה על-כך שביקרת באתר הגיאוגרפי הלז.

שעות הצהרים המאוחרות. להפתעתי המוחלטת – היו מקומות חניה ממול למגדל בלן (Torre de Belem). נכון. כותבים "M" ומבטאים "N". נפלאות הפורטוגזית. ראשית דבר – למצוא אפשרות מיידית לפניית פרסה וישר למגרש החניה. רשמו בפניכם: חינמית. שנית – מצטיידים בתבשיל של בקלה ובכוס יין מקומי. עכשיו שפתרנו את בעיות הלוגיסטיקה והקיום – אנו פנויים לנפש. שלישית – חוצים את הכביש המהיר, מרובה הנתיבים, שקווי חשמליות נמתחים לאורכו וכולם – כלי הרכב והטראמים טסים ושורקים ומתנשפים. אך אל דאגה – לשם כך המציאו את המעבר התת-קרקעי.

נוף ישראלי: ים המלח

ים המלח. ים החמר. ים המוות. ים השדים. הים המזרחי. הים הקדמון.

התיישבתי אל מול הים או שמא גוף המים הוא רק אגם. או שלולית גדולה – כי זה מה שבעצם נותר. כף קוסטיגן מזמן התפוגג ונבלע אל תוך סוללות הבריכות. הייתה לשון – ואינה עוד. המפלס ירד. הים התכווץ. נפערו הבולענים. מעל למיליארד מ"ק חסרים. ייקח זמן רב לשקם. אם בכלל יאותו לשקם…

סורטליה, פורטוגל

סורטליה, פורטוגל. חצי האי האיברי. דרומה של אירופה. אתם ודאי זוכרים את "רפסודת האבן" של סאראמאגו. חצי האי התנתק ויצא לשוט בימים. בין כה וכה, כך שחו, בינם לבין עצמם, תושבי חצי האי שהפך לאי, אין אירופה רוצה בנו…