משה הרפזדרך שבעת האגמים (Ruta de los 7 Lagos). כל המדריכים (הכתובים) והמדריכים (הפיזיים) ממליצים על כך. כגולת הכותרת בחלק זה של פטגוניה הארגנטינאית. שכן פטגוניה תופסת מרחב גיאוגרפי הגדול משטחה של צרפת… כך או אחרת – יצאנו אף אנו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחיה, לתור אחר האגמים. כאמור, מדובר ב-7 אגמים הנמצאים בתוככי הפארק הלאומי Lanin. מה לעשות וספרנו ומצאנו שבמציאות קיימים יותר? אלו עובדות אלטרנטיביות…
נתב"ג. שעתיים לאחר המראה ואנו נוחתים בש"ת אתונה. עוד שעה חולפת ואנו למרגלות מקדש פוסידון הממוקם בחצי האי סוניון על צוק הפונה המשקיף אל הים. הים התיכון. מצפון לו, אך נמוך יותר, מקדש אתנה. ועוד מעט נעמוד על היחסים בין השניים. ובים – אותו "האי היווני" המפורסם. עדיין לא הקים בו איש או חברה את הקזינו… מטפסים, במעלה מתון, אל מקדש פוסידון. לחלק זה של הים התיכון, אגב, קוראים הים האגאי. וגם ישנה אגדה מדוע שמו כך ולא אחרת. אבל היריעה שלנו קצרה והסיפור ארוך ויסופר אי-שם בעתיד המתאים…
חג סוכות. אחד משלושת הרגלים בהם התבקש עם ישראל, דהיינו תריסר השבטים, לעלות אל ירושלים ולפקוד את המשכן. ובאותה ההזדמנות גם לתרום… הגיעו ימי חול המועד. זהו הזמן לבצע את המצווה. עלינו אפוא אל פאתי הכרך. אל הר חרת. רציתי לנקד את השם. לא מצאתי. קמץ לאות הראשונה. סגול לאות השנייה. והמקור לשם – מקום אותו פקד דוד באותם הימים בהם נרדף על-ידי שאול, ככתוב:
"ויאמר גד הנביא אל-דוד לא תשב במצודה [מקום שבתו של מלך מואב – מ.ה.] לך ובאת-לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת." (שמואל א', כ"ב, ה')
שלושה סיפורונים אודות שלדים בארון… נסענו עד סוף העולם. ואחר כך פנינו שמאלה ואף ימינה. שעות רבות של המתנות בטרמינלים שהמשך טיסות. בין-לאומיות, מקומיות. 9 המראות. 9 נחיתות… חלק ארוכות – נמתחו על פני 13 ש'. וחלקן, למזלנו, קצרות – 1.5 ש'. ולקחתי עמי ספר: "כתבים מן העיזבון של מועדון הפיקוויקים" אותו כתב צ'רלס דיקנס (מאנגלית: דפנה רוזנבליט, הוצאת כרמל, 2017). ספר עב-כרס האוחז ב-787 ע'. וזאת שכתב אודותיו מיודענו פרננדו פסואה, המשורר הפורטוגזי: "אחת הטרגדיות הגדולות בחיי היא שכבר קראתי את מועדון הפיקוויקים – לא אוכל לשוב ולקרוא אותו בפעם הראשונה." נו-טוב, הבחור הלז היה די מלנכולי ובעבר כבר ציטטתי כמה מאמרותיו בפייס…
כך או אחרת, בחרתי לצטט קטע מספרו של דיקנס, לו הענקתי את השם בכותרת הנ"ל. לא בטוח שזה יביא קהל… אך תמיד (כמעט) אנו בעד האיכות ולא בעד הכמות. זוגתי שתחיה גמעה ספר של רונית מטלון. אבל זה כבר סיפור אחר… בכל מקרה – האתר שלי עוסק בקשרים המסועפים שיש לתרבות עם הגיאוגרפיה.
סין. לא רחוק מהעיר צ'ונגצ'ינג. קרוב לוודאי ששמה אינו מוכר. זאת עיר, או שמא מגה-עיר / סופר-עיר, ובה מעל 30 מיליון איש. תתרגלו לעובדה שיותר מ-50% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים. וישנן ערי ענק החומקות מתחת לרדאר. פעם, לפני כ-70 שנה שימשה צ'ונגצ'ינג כבירת סין. זה קרה במשך מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש היפני. הגנרליסימו הסיני צ'אנג קאי-שק נסוג לכאן תחת לחץ היפנים. ומכאן נמלט, מאימת מאו והקומוניסטים, אל האי לצד היבשת. פורמוזה. שהפכה להיות "סין הלאומנית". הלוא היא טאיואן. עד היום הקומוניסטים טרם כבשו אותה…
דאדזו היא עיירה קטנה בלב מחוז הנקרא על שמה. ייחודה בפסלי ותגליפי הסלע החקוקים בקירות הטבעיים. מדובר בעשרות אתרים ובאלפי פסלים. הפסלים ותגליפי הסלע נוצרו החל משנת 650 לספירה ופרץ היצירות שפע עד אמצע המאה ה-13.
משה הרפז 