העיניים של דוקטור מבוזה

 

אל תגידו שלא ידעתם: אם מודאגת שובתת רעב על גג ביתה!

זאת שלומית רחמים, מרח' התדהר 13, הרצליה. היא שובתת רעב. על גג ביתה. היא התחילה בכך ביום א' האחרון. עברו שלושה ימים. ארבעה ילדים מחכים לאם הנחושה ללחום את מלחמתם. כנגד הסרטן.

והסיפור הולך ככה: רח' התדהר הינו רח' קטן בהרצליה הירוקה. רח' ללא מוצא. כולם מכירים את כולם. סה"כ 26 משפחות המתגוררות בבתים דו-משפחתיים. האיש הנחמד שבסיפור הוא השכן זה המתגורר במס' 15. צמוד דופן (קיר משותף) לביתה של שלומית.

שוובל

זה קרה בשבוע שחלף. שוובל הסתלק מאתנו. איבן שוובל. שם של עולה. ואכן כך היה שוובל. מעורה בארצנו עם מטען אמריקני. הלך ולפתע פסק מלכת.

ב-1986 הוצבה תערוכה במרתפו של מגדל דיזינגוף. היא נשאה את השם: "תל-אביב, תל-אביב!". הוליווד בתל-אביב. הסתבר לי שצור עזר לתלות את העבודות. אנחנו התספקנו בספר שיצא לאור. רכשנו את חתימת האמן במחיר שווה לכול נפש…

סופו של הרצל, דרום ת"א, פרק שלישי ואחרון

 הפרק השלישי. מסוף הרצל (כמעט) ועד לצומת סלמה. תחזיקו מעמד. שני פרקים כבר אחרי גבכם. זהו הפרק האחרון. יוצאים לדרך.

מצפון לאגודת צער בעלי חיים שכנה בעבר אוניברסיטת תל-אביב כשעוד הייתה בחיתוליה. מאז גדלה, שמנה והתעבתה. אף היא נדדה צפונה. היום נטוע כאן בית-ספר לטבע.

סופו של הרצל, דרום ת"א, פרק שני

פרק שני. ובו יסופר על המשך המסע. מכאן ועד לאחר הכנסייה הרוסית. ואחר-כך יגיע תורו, מן הסתם, של הפרק השלישי. שיקח אותנו לצפון. עד פינת סלמה. ששם יבוא המסע לסיומו ונשארת כל הדרך בחזרה..

ממול, על גדתה הדרומית של דרך יצחק בן-צבי, שוכן ביתו של סלים קאסר. סלים קאסר היה סוחר ערבי בן למשפחה נוצרית עשירה שמוצאה באי מלטה ובעל קרקעות רבות. הוא הקים את בית הקיץ של המשפחה בפרדס מדרום לשכונת אבו כביר. יש האומרים שבית זה היה מהמפוארים בבתי מחוז יפו וסביבו היה גן מרהיב.

סופו של הרצל, דרום ת"א, פרק ראשון

דרום ת"א: סופו של רחוב הרצל. סיפור מסע בשלושה פרקים. נתחיל, מטבעם של דברים, מן הפרק הראשון.

הזמן: בוקר של יום שישי.

המטרה: מסע מצולם לאורך חלקו הדרומי של רח' הרצל (ת"א).

כוחות ומשימות: כותב שורות אלה.

אמצעים: מצלמה ופנקס רשימות.

השיטה: הולכים, רואים, רושמים, מצלמים. מהסוף להתחלה ולהיפך.

מים ומזון: התבססות על רכש מקומי.

סופו של הרצל, דרום ת"א, פרק שני

פרק שני. ובו יסופר על המשך המסע. מכאן ועד לאחר הכנסייה הרוסית. ואחר-כך יגיע תורו, מן הסתם, של הפרק השלישי. שיקח אותנו לצפון. עד פינת סלמה. ששם יבוא המסע לסיומו ונשארת כל הדרך בחזרה..

ממול, על גדתה הדרומית של דרך יצחק בן-צבי, שוכן ביתו של סלים קאסר. סלים קאסר היה סוחר ערבי בן למשפחה נוצרית עשירה שמוצאה באי מלטה ובעל קרקעות רבות. הוא הקים את בית הקיץ של המשפחה בפרדס מדרום לשכונת אבו כביר. יש האומרים שבית זה היה מהמפוארים בבתי מחוז יפו וסביבו היה גן מרהיב.

גדרחומה: לי אין אופק?!

היה לי רעיון. הוא עדיין מקנן בתוכי. חושבני שהרעיון היה טוב לפני חמש שנים כשפרשתי את משנתי לראשונה. וגם כעת הוא אקוטי. וכזה יישאר לאורך זמן. רציתי לכתוב ולספר על חומה, גדר שמגדירה, גבול שמגביל, קיר, מחיצה שחוצה, מסך, מסך הברזל, מסך מפריד, המסך הקרוע, הפרדה, הדרה, חיץ שחוצץ, ספר, מחסום שחוסם, משוכה, מתרס מתריס. וישנן גם נגזרות: חומת מגן, firewall, גדר ההפרדה, הגדר הטובה, מרחב התפר, קיר אקוסטי, קווי הגנה, מרחב מוגן, חומה ומגדל, קיר הברזל, גטו, מחנה ריכוז… הציוויליזציה הסתופפה, מאז ומתמיד מאחרי שערים, חומות, גדרות, מנעולים, דלתות,  בריחים. והגדרות הולכות ומתרבות. הולכות ומתגבהות. ללא הרף. עוד ועוד.

נוף אורבאני בהתהוות

אתר בנייה. צומת בת"א – יפו. רח' אילת פינת רח' אוארבך. ליתר דיוק ברביע הדרום-מערבי של הצומת. השער היה פעור לרווחה. נכנסתי. צילמתי. נוף אורבאני בהתהוות. עוד יבואו ימים וכאן יתנוסס מבנה לתפארה. אך לעת הזאת מניחים את יסודותיו.

צילומים: משה הרפז (11.6.2011). כל הזכויות שמורות. פורסם לראשונה ב"מחשבה שניה".

ד"ש מפאפא

פאריז. פריז. פאריס. פריס. בקיצור – Paris. אמרו על העיר הזאת שהיא היפה מכול. אז נסעתי אליה. והתאהבתי בה. כמו שאמר הגיבור לגיבורה – We always have Paris. ויום-יום הייתי קם מוקדם בבוקר וחורש את הרחובות עד לחשכה. מקפיד על מינימום של 7 שעות שינה.

"אם נתמזל מזלך לגור בפריז כאדם צעיר, היא תישאר איתך בכל אשר תלך, כל שארית חייך, כי פריז היא חגיגה נודדת" [מקור: ארנסט המינגווי (2007), חגיגה נודדת, (מאנגלית: רחל פן), פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות]