ארכיון חודשי: יוני 2019

גלריית רחוב – יד חרוצים, א"ת תלפיות, י"ם

ירושה הורישו לנו אבותינו. עוד מימי הבית הראשון. לעלות אל עיר הבירה, ירושלים, ב-3 הרגלים. ועשינו לנו הרגל, זוגתו שתחיה של כותב השורות הללו, וכותב השורות, לעלות לירושלים ב-2 רגלים בהם, מעבר לימי החג, ישנם גם ימי חול המועד.

ובחול המועד פסח תשע"ט עלינו לתור אחר ציורי קיר וגרפיטי באזור התעשייה של תלפיות. ומן המרשתת אספנו כתובות של מבנים שעליהם הטביעו אמנים ידועים ומוזמנים את חותמם. ומכאן, מכתלי הרחוב, עוברים אל חללי הגלריות ומשם אל קירות פנימיים של הטרקלין הפרטי.

ובין לבין, הזדמנו לגלריית רחוב. ברחוב יד חרוצים. הצילומים שוכנים כאן, על גבי קיר זה, קיר מערבי ותלויים כשפניהם כלפי המזרח, זה מעל לשנה, וניכר בהם כי אותות הקיץ שחלף והחורף האחרון (המוצלח), בהחלט עשו את שלהם. ובכל אופן – הרי הגלריה לפניכם.

להמשיך לקרוא

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה. ודעו לכם שאין אתם חייבים לעשות כמותנו וללכת, ברגל, את כל המסע אודותיו נספר. אתם בהחלט יכולים לנסוע, ברכב פרטי, שאינו בהכרח 4X4, לאורך 99% של המסלול. בדרך צרה, שאינה בהכרח הדרך הצרה לאוֺקוּ:

"הירח והשמש הם נוסעים של מאה דורות, והשנים שבאות והולכות גם הן מגזע הנוודים. אלה המשייטים את חייהם על אוניות, כמו אלה המזדקנים כשהם מוליכים סוסים, עושים את ימיהם למסעות, והמסעות הם ביתם. גם אנשי קדם רבים מתו בדרכים. וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני – איני זוכר מאיזו שנה – לחשוב על נדודים.

בשנה שעברה שוטטתי לאורך החוף, ובסתיו חזרתי לבקתתי הרעועה שלחוף הנהר. אך סילקתי את קורי העכביש, והשנה באה לאט אל קיצה. האביב הגיע, והיה ערפל באוויר, אלי הנדודים כישפו אותי שאחצה ואלך אל מעבר למחסום שיראקאווה, ולא היה בי עוד כוח לעצור במחשבותי. רוחות הדרכים קראו לי, ולא יכולתי עוד לחשוב אלא על המסע." [1]

הדרך, כמעט לכל אורכה, סלולה. עד משהו כמו 200 מ' מן היעד. ממושב אדרת לכיוון מערב או, לחילופין, מן הכניסה לפארק עדולם ליד גבעת ישעיהו לכיוון מזרח. כך או כך מן הדרך הסלולה יוצאת דרך עפר רחבה אל האתר. עד למרגלות התל. לא. לא תוכלו לטפס עם ה-4X4 על התל. תודה לאל. שם, בקצה דרך העפר תוכלו לחנות ברווחה ברחבה.

אנו, מחבר השורות הללו וחברו צ', העדפנו, מטבע הדברים, את המסע הרגלי. כך אתה מוצא עצמך חשוף לטבע במלוא הדרו ותפארתו. הימים ימי האביב. כמה דקות לפני חג הפסח. זאת, ללא תלות או קשר מתי או אימתי תפורסם הרשימה או תראה אור אם בכלל. אינני מתחייב למועד מסוים. אני הולך. לפעמים מניב הדבר רשימה. לעיתים – לא.

להמשיך לקרוא

גרפיטי 66

להמשיך לקרוא

8 תחנות בשביל אלי כהן (רמה"ג)

וידידנו פ' פנה ושאל – מי מצטרף לטיול ברמת הגולן? אנחנו הצבענו ב-4 ידיים. בסופו של הדיון היינו  6 נפשות. ז"א 2 מכוניות. נקבעו יום ה-ע' ושעת ה-ש'. ואל הדרך יצאנו.

עתידים אנו לבקר תחנות בחייו של אלי כהן הי"ד. ב"שביל אלי כהן" אותו יזם גיל ברנר. ליום השני תוכנן ביקור בבית הכנסת "עין קשתות" ועוד יעד או שניים. ולחזור אל גוש דן ממנו הגחנו לשיטוט במחוזות צפוניים.

לאורך שביל אלי כהן ממוקמות 8 תחנות. נוסעים, עוצרים, מבקרים, קוראים (ולפעמים גם שומעים את המסבירן אם רק מפעילים), חוזרים אל המכונית. וכן הלאה… אנו נסענו מהדרום אל הצפון.

להמשיך לקרוא

מסע מצולם בניו זילנד 5 – סיפורו של גשר אדום

ניו זילנד. האי הדרומי. יום חמישי למסע. ובבוקר, לאחר לינה מלכותית כראוי ללינה בטירה -Chateau Tongariro Hotel, הממוקם ב-Whakapapa, עיירה קטנת-ממדים, שמים אנו את פעמינו – מחבר השורות הללו והבאות ברשימה זו,  וזוגתו שתחיה – אל החוף המערבי שלאורכו נדרים אל עיר הבירה. וולינגטון. Wellington. הדוכס שהכניע את נפוליאון המתחדש/מחודש לאחר ששב מגלות באי אלבה. וזהו היעד הסופי ליום זה.

יוצאים אל הדרך. כביש 48. מערבה לכביש 47. בדרך אל כביש 4 שבו כאמור נרד דרומה, והנה ננעל המבט בגשר אדום. בולט בנוכחותו האדומה ובעלת המידות. גשר של רכבת. נמתח על פני ערוץ עמוק של נהר שעדין חי, נושם ובועט, שוטף קוצף וממשיך להתחתר בקרקעית הערוץ. בהחלט שומעים את הזרימה. בהחלט קשה לראותה.

מנקודת התצפית שהוכשרה לצפייה בגשר – כמעט ולא ניתן לראות את תחתית הערוץ. צריך למצוא פתרון אחר. יצירתי. לחפש נקודה אחרת. והגדות תלולות והצמחייה תופסת נפח לא מבוטל… לא פשוט. המקומיים, וכך כבר כתבנו במקום אחר, אוסרים על ריחוף ברחפן. וזאת כמעט בכל אתר תיירותי. התרחקתי קמעה לאורך הכביש. איכשהו באחד התצלומים, בהמשך, תוכלו להבחין בנחל.

להמשיך לקרוא

גרפיטי 65

להמשיך לקרוא

ביקור בבית הכנסת בפיטיליאנו (Pitigliano), טוסקנה

אנו באיטליה. טוסקנה. דרום-טוסקנה. היום יום שישי. ערב חג השבועות ה'תשע"ז. עוד מספר ספור של שעות ואנו, מחבר השורות וזוגתו שתחיה, מזדכים על המכונית השכורה (סיטרואן C3), טסים ארצה, ולעת ערב מאוחרת כבר נסעד סעודה חלבית כיאות לחג. אך בין לבין, בדרכנו לש"ת ע"ש הגאון דה-וינצ'י, אנו פוגשים את "ירושלים הקטנה". ואתם, שסקרנותכם הסתקרנה, שואלים, ובדין, מה זה או זאת? והנה משיבים אנו – זאת עיר, או שמא עיירה הקרויה בשם – פיטיליאנו (Pitigliano). נלך על הגירסא העירונית. ראו לעיל.

ומה יש בה? רובע יהודי. "עברי" באיטלקית. וזאת הסיבה שבשלה נכנסנו לעיר זאת. ובמרכז הרובע נטוע מכלול הכולל מוזיאון, בית-כנסת וחללים נוספים הנפרשים על פני שלוש קומות. והכול חפור בסלע הרך. אין מצב שנחמיץ.

להמשיך לקרוא

פסלת ושמה קטה אפרים מרכוס

הליכת בוקר. כפר שמריהו. מקצה אל קצה. ובחזרה. מדרום לצפון ובחזרה. וראיתי גן פסלים בצמוד למרכז וייל שבמרכז הכפר:

להמשיך לקרוא