ארכיון חודשי: דצמבר 2020

גרפיטי איסלנדי 2/4

להמשיך לקרוא

גן פסלים בקמפוס מכון ויצמן

"המשכיות", מנשה קדישמן (תש"ם)

להמשיך לקרוא

"האף" – סיפור פרי קולמוסו של ניקולאי גוגול

קורא ופוגש בסיפור. סברתי/חשבתי שיש, אולי, בין הקוראים והקוראות, מי שמעוניין/ת לקרוא סיפור מאת אחד פלוני ששמו ניקולאי גוגול. סופר אוקראיני שכתב ברוסית… לפיכך העתקתי אותו, את הסיפור, ככתבו וכלשונו. ותיהנו גם אתם/ן, הקוראים/ות, ממנו. והרי הסיפור:

להמשיך לקרוא

גינה קהילתית בקרקוב ב-1917

גינה קהילתית היא חזיון נפרץ בשכונות עירוניות במחוזותינו. אין זה מובן מאליו שהוקמו גינות קהילתיות, של יהודים, בגולה. שכן חל איסור על יהודים לרכוש קרקע ולעבדה. לכן הפכו למתווכים. בעיקר בין האיכר לבין היי"ש. חוכרים פונדק, בית מרזח, מסבאה וכו'. או גובים מיסים עבור הפריץ. לטוב ולרע.

להמשיך לקרוא

מחצבת בית מאיר

מחצבת בית מאיר החלה לפעול בתחילת שנות ה-60 (של המאה ה-20), טרם חקיקת חוק התכנון והבנייה (להלן: "החוק") המסדיר כל "מעשה בקרקע" בתחום מדינת ישראל. וכרייה היא בהחלט "מעשה בקרקע" המחויב בתוכנית. אך כאמור, הכרייה הטרימה את החוק…

ב-1965, במסגרת החוק, הוכרז האזור, והמחצבה נכללת בו, כ"גן לאומי הרי יהודה". לקראת סוף העשור ה-1 של המאה ה-21, החליטה רשות מקרקעי ישראל (לשעבר "המינהל" או "ממ"י" וכיום "רמ"י) להפסיק את פעילות המחצבה. המחצבה תבעה את המדינה.

"כרטיס" המחצבה לפי הקרן לשיקום מחצבות:

מועצה אזורית מטה יהודה, שבתחומה ממוקמת המחצבה, הכינה תכנית לשיקום אך זו נדחתה ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (מחוז ירושלים). המועצה הגישה ערר ולפני כשנה דחתה וועדת הערעורים את הערעור. דהיינו אין תכנית שיקום. לפחות לא בזמן הקרוב…

גבול תכנית השיקום שנדחתה ("קו כחול"):

הדמיית התכנית שהוצעה:

יצאתי אל השטח במטרה לתהות על קנקנו. מן החנייה שבכניסה אל מושב מסילת ציון פניתי אל המזרח, והתחלתי מסע סיבובי סביב המחצבה, עם כיוון השעון, שהסתיים במפעל ייצור האגרגטים לסוגיהם והאספלט שממנו שבתי אל מכוניתי. מדובר בשלוש שעות שבמסגרתן עברתי כ-5.5 ק"מ.

מפת המסע המצולם (על רקע תכנוני לפי רשות מקרקעי ישראל):

ראו הצילומים המוצגים לפי התקדמות המצלם בשטח:

צילומים: משה הרפז (28.10.2020). © כל הזכויות שמורות.

אין עליו על יום השבת – סיפור של עגנון לחודש כסלו תשפ"א

אין עליו על יום השבת – סיפור של עגנון לחודש כסלו תשפ"א.

אנו, היהודים, הם שהנחלנו את השבת לשאר עמי העולם. ולראיה – לאף אומה לא היה יום מנוחה. ורק ידעו להבדיל בין חודש לחודש בשל מהלך הירח. ולנו היה את יום השבת. עוצרים, נחים, בוחנים ומחשבים מסלול מחדש. הנוצרים העתיקו את הרעיון ויישמו זאת ביום א'. המוסלמים הלכו לאחור. אל יום השישי… ולא קיבלנו קרדיט. לא נורא. שנאמר – שונא מתנות יחיה…

והסיפור מתגלגל כדלקמן:

"דוביש ראש גזלנים היה ובהרי הכרפתים היה יושב ומצודתו היתה פרושה על עוברי דרכים. חברים רבים לדוביש ודוביש ראש לחברים. ואיש יפגש בהם יאמר וידוי ולא יקום, כי בטרם יומת בחרב ימות מפחד, כי עזי נפש אנשי דוביש ועד דוביש לא באו. ויהי להם דוביש לראש. וביד דוביש חרב אשר נתן מלאך המות לדוביש. אפס עם שכניו לו שלום מסביב לקולימיי, כי קולימיי ובנותיה נושאות מנחה לדוביש. ויהי דוביש עם שכניו ושכניו לא נפקד להם מאומה, כל המקומות אשר התהלך שם דוביש הוא ואנשיו. וקולימיי ובנותיה מביאות לדוביש קמח ובשר ופול ועדשים ודבש וחמאה וגבינה. ואיש כי ינחר חזיר ואשה כי תלבב לביבה ושלחו ביד בנם או ביד בתם מן הבשר ומין הדם ומן הלביבות אל דוביש ואל נעריו, מכל מאכל טוב אשר יאכל. ובראשי שמחותיהם ירדו נערי דוביש אל הכפרים לרקד את בנות הכפר הלובשות בגדי חמודות אשר הפשיטו אנשי דוביש את החללים ויתנום להן.

ויהי בבוא החורף ולא הביאו מנחה לדוביש וירעב דוביש ואנשיו. מאין מביא אל ההרים דבר ומאין עוברי דרכים, כי כיסה השלג את הדרכים. וישבו הגבורים אשר לדוביש, רירם קפא בפיהם וזקנם כנציב קרח. ויקללו בנפשם ובאמם ויאמרו, אם לא יוציאו את עצמות אמהותיהם מקבריהן וגרמון והיתה נבלתם כדומן על פני השדה בהרי הכרפתים אשר לא יאמרו המה אנשי דוביש. ויאמרו איש אל רעהו, מה אנחנו יושבים פה עד מתנו ועתה לכו ונפלה אל אחת הערים ונחיה את נפשנו ולא נמות. ויואל דוביש להתנפל על קולימיי לילה. ויקומו בנשף לבוא אל קולימיי ויבואו עד קצה העיר והנה אור בכל בית. ויאמרו, קומו ובואו מהרה אל העיר כי נמצא בשר ויין, כי שבת היום לישראל. ויבואו אל קולימיי.

וקולימיי מלאה כל טוב, כי יהודים רבים יושבים בה, סוחרי ארץ, ובכל בית אור, אוכלים ושותים ושמחים. וירא דוביש את קולימיי ויאמר, אין בארץ איש אשר אין לו שולחן ותנור רק אנחנו חסרנו כל. ויאמרו אנשי דוביש לדוביש, אל יאנח דוביש. הנה אנחנו באים אל העיר ואכלת חלות לחם ויין רב תשתה. אז תמלא בטנך ופיך לא ידום מרוב כל. ויאמר להם דוביש, לשלל אחים. ויט דוביש את חרבו אל העיר, ורבי אריה אז בעיר.

ויבוא דוביש אל בית רבי אריה בתחילה, כי ביתו בקצה העיר. וכל אנשי בית רבי אריה אשר בבית רבי אריה בורחים על נפשם, כי נפל פחד דוביש עליהם וינוסו, ורבי אריה עומד לפני השולחן ומקדש על היין.

ויאמר דוביש אל רבי אריה, למה תעמוד? ולא השיב רבי אריה לדוביש דבר, כי קידש רבי אריה על היין. וישלח דוביש את ידו אל חרבו ויוציא את החרב מתערה ויך דוביש את רבי אריה אל ידו. ויטוף היין מן הכוס אל חרב דוביש. ולא יכול דוביש להניע את החרב. וינס דוביש פעם בפעם והוא לא ידע כי כחה סר היום. ותדום החרב כל ליל השבת וכל יום השבת עד צאת הכוכבים. ורבי אריה ישב על הכסא וישת וירחץ רבי אריה את ידיו ויברך על הלחם ויתן גם לדוביש ויאכל. ויברך דוביש את רבי אריה וילך.

ויקם דוביש אחרי אכלו ואחרי שתה וישב הוא וכל הנערים אשר אתו אל ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך. כי גבורים אנשי דוביש, ויד דוביש חרב אשר נתן מלאך המות לדוביש, יום ולילה לא תשבת. אך מדי שבת בשבתו בהתקדש ליל השבת ונחה החרב בידי דוביש, אשר נטף עליה יין קידוש בבוא דוביש בית רבי אריה בליל השבת, ולא תנוע החרב כל יום השבת."

מקור: ש"י עגנון (תשנ"ז), "חרב דוביש", בתוך: אלו ואלו, שוקן, עמ' 308-307.

קישור לחודשים קודמים: אדרניסןאירסיוןתמוזאבאלולתשרי,  מרחשוון תשפ"א

דיווח על ביקור ב-3 גלריות בהן צפינו ב-4 תערוכות

היום היה יום בהיר. יום בו ניתן לראות את הנצח… בדיקת פק"ל: מסכות – יש. בקבוקון ג'ל – יש. יצאנו אפוא, כותב השורות וזוגתו שתחיה, לקראת הצהרים, לסבב קצר של ביקור בגלריות בדרומה של מדינת תל-אביב. ולא שכחנו את יפו… האדריכל מ"י קורא לכך "סיבוב" ואנו קוראים לכך "ביקור".  כך או כך ביקרנו ב-3 גלריות: גורדון (הזרם), עינגע ומאיה. וכך יהיה סדר הדברים שתראו/תראנה.

להמשיך לקרוא

גרפיטי איסלנדי 1/4

להמשיך לקרוא

קורסיקה: מסע מצולם אל אגם דה-מלו (Lac de Melu)

צרפת. קורסיקה. מן העיר קורטי/קורטה (ראו רשימה שלי), יורדים דרומה ב-D326. עד שנגמר הכביש. משם התחלנו ללכת. זוגתי שתחיה ואני. משם גם אף אתם או אתן תתחילו את המסע. התחלנו, דקה פחות או יותר, בסביבות 10 בבוקר. אל המכונית שבנו בסביבות 16. קחו אתכם משהו לאכול. ולשתות. לכו לפי השילוט הצהוב המסומן בצבע ע"ג הסלע. בדרך ישנם כמה סולמות ברזל. תסתדרו…

להמשיך לקרוא