מבצר אירופה 7 – האם האיחוד הוא מדינה?

מדינה: טריטוריה, שלטון, לאום, תרבות, אתניות, זהות, שפה, מטבע, דגל, המנון וצבא. גם לאיחוד האירופי יש מרחב גיאוגרפי מוגדר, פרלמנט, דגל, המנון וצבא המונה כ-60,000 חיילים. אך הוא איננו מדינה. זהו מארג של מוסדות על-לאומיים המאפשרים להגשים מספר מטרות מרכזיות – ובראשן ביטחון, יציבות ורווחה כלכלית – שבלעדיהם השגת המטרות והיעדים הייתה נתקלת בקשיים עד כדי מניעתם.

והוא במישור ואילן גדול על קברו – ק' חלפתא ובניו ועוד קברים

"והוא במישור ואילן גדול על קברו". זאת כותרתו הראשית של מאמר שחיברה נורית ליסובסקי [קתדרה 115, ניסן תשס"ה, ע' 56-31]. תודו אף אתם, שני תריסרי הקוראים הנאמנים, כי שם המאמר "עושה את העבודה" ומניע, או שמא מזמין, את הקורא הסקרן, כותב שורות אלה, לגלות מה מסתתר מאחרי השם.

ומה שמסתתר, חברות וחברים, הוא קברים. לא פחות ולא יותר. כותרת המשנה כבר רמזה לנו רמז עבה ובפועל פתרה את התעלומה – "קבר ר' חלפתא בכפר חנניה". במקרה שלפנינו – קברים של תנאים (?) שאף לא אחד ממש הוכיח, באותות ובמופתים, בכתובים ובמה שזה לא יהיה, שאכן הם, התנאים המסוימים הללו, הם הם הקבורים בזה המקום שעליו מצוי ציון הקבר. ונאמר/נכתב במקורותינו כי אם זאת מסורת וכופרים בה, ז"א אין מאמינים בה, הרי זה אפיקורסיות.

רישומים מן החוף האדריאטי 3

גרפיטי אנגלי 3/3

מקבץ שלישי (ואחרון) של גרפיטי אנגלי שבמקרה מצאתיו:

גרפיטי אנגלי 2/3

מקבץ שני:

גרפיטי אנגלי 1/3

לקחנו פסק זמן של שבוע פלוס ונסענו אל מערב אנגליה. אל-על מנחיתה אותך ב-ש"ת לוטון. עומדים בתור לקבלת כלי הרכב השכור ויוצאים אל הדרך. לא צריך לחשוש מהנהיגה השמאלית… ומשם ל-M1 לכיוון דרום. פוגשים את M25, כביש הטבעת הלונדונית (עד היום אין זה ברור לנו מתי אומרים belt ומתי משתמשים ב-ring), פוגשים את M4 ונוסעים למערב, עד לקצה האי (Land's end). שם, בקצה האי ישנו שלט שאומר לך כי היה עולה לך כ-3,000 ליש"ט להגיע לכאן במונית לונדונית. לא, אפילו לא חשבנו להיכנס ללונדון.

והיינו באנגליה מספר ימים ולא ראיתי ולו גם בדל של גרפיטי. לא בכפרים, בעיירות הקטנות ואפילו בערים שמתגוררים בהן כמה עשרות אלפים של תושבים. Nada. אין. אבל יום אחד, כשנסענו מפה לשם, הובילנו הכביש בפרברי אקסטר (Exter). ושם, כשהכביש עובר מעל הנהר, והאזרחים משתמשים במעברים תת-קרקעיים למעבר מצד אל צד, ראיתי הבלחה של גרפיטי. אין מצב שלא אעצור.

רישומים מן החוף האדריאטי 2

מבצר אירופה 6 – מציאות יום-יומית

מורגלים במשך מאות שנים לחיות יחד תחת שלטון אחד, תושבי הקיסרות סיגלו לעצמם דרך משותפת אחת של מחשבה ושל מעשה. אזרח יכול היה לנסוע מיורק לאלכסנדריה או מטרבינזונד לקאדיז בלי להרגיש זרות רבה יותר משמרגיש אנגלי מודרני הנוסע מיורק לפלימות', או מבלפאסט לאברדין. כל האנשים החופשיים היו אזרחים, וגם אם לא כל האזרחים נהנו מאותן זכויות, הרי בכל זאת אי-השוויון מקצה הקיסרות ועד קציה היה פחות או יותר דומה. אפילו העבדים ראו איך הקיסרים הפילוסופים מטילים הגבלות ראשונות על השלטון השרירותי של אדוניהם; ומתמיד קיימת היתה האפשרות שעבד יזכה בחרותו ויהפוך לאזרח מלא. איש לא זיהה את עצמו עם תפארתה של רומא יותר מהורציוס, שהיה בנו של עבד משוחרר. הצבא, המינהל, בתי הספר, התיאטראות וחדרי-האורחים בכל רחבי הקיסרות היו כורי ההיתוך שבהם התנגדויות ונאמנויות מקומיות הותכו יחד בחום הפטריוטיזם הרומי… היו, כמובן הבדלים מקומיים בשפה, בחוקים, במוסדות ובפולחנים, אבל אלה טושטשו, וכוסו שיכבה חיצונית אחידה, מבריקה ויציבה. (לופז, 1996: 26)

רישומים מן החוף האדריאטי 1