שדרות. כוס קפה ומאפה בחברת בונה הנגב. משם לקיבוץ רוחמה. "וזרעתיה לי בארץ, ברחמי את-לא רוחמה ואמרתי ללא-עמי עמי אתה והוא יאמר אלוהי" (הושע, ב, 28).
רגע קט לפני שהולכים אנו אל בתרונות רוחמה נכנסנו אל הקיבוץ. יציאת מצרים נקבעה בקיר. לפני 50 שנה. אנו בכניסה לחדר האוכל של קיבוץ רוחמה. מבנה מרשים של כמעט פיסול בבטון. האדריכל – שמואל מיסצ'קין. בוגר – עם תעודות – של בי"ס הגרמני. הבאוהאוס. ומכיוון שבכול שנה ושנה חייבים אנו להזכיר, ללמד ולהוקיר את יציאת מצרים, הרינו למלא מצווה זאת. לא במלל כי אם בצילומים.
להמשיך לקרוא ←
ובאשר לנו – אנו במעונינו. 20 אשה ואיש יישבו לשולחן. כולל דורות ההמשך.
צילום: משה הרפז (רוחמה, 7 במרץ 2013). כל הזכויות שמורות.
לנוכח כינונה של הממשלה החדשה – שעליה מספרים לנו אך לא ממש חושפים אותה בפנינו – עלה וצץ מתוך זיכרוני סיפור. וכך מספר הסיפור:
פוטיומקין סבל מהתקפי דכאון קשים, שחזרו על עצמם בתדירות קבועה פחות או יותר. באותן שעות לא היה איש רשאי להתקרב אליו והכניסה אל חדרו היתה אסורה בתכלית האיסור. בחצר לא הזכירו מחלה זאת וידעו במפורש שכל רמז יעורר את מורת-רוחה של הקיסרית יקטרינה. אחד ההתקפים הללו של ראש-הממשלה נמשך זמן רב מן הרגיל. הדבר גרם לתקלות חמורות: במשרדים הצטברו מסמכים שהצארית תבעה את סיום הטיפול בהם, דבר שהיה בלתי-אפשרי ללא חתימתו של פוטיומקין. הפקידים הגבוהים היו אובדי עצות. באותה שעה נקלע, בדרך מקרה, הלבלר הקטן והלא-חשוב שובאלקין אל אולם-הכניסה של ארמון ראש-הממשלה, שיועצי המדינה עמדו בו בקבוצה, אבלים ומקוננים כרגיל. "מה הדבר, הוד מעלתכם? במה אוכל לשרת את מעלתכם?" שאל שובאלקין הזריז. הסבירו לו את העניין תוך הבעת צער על שאין הם יכולים להשתמש בשירותיו. "אם זה הכל, רבותי", השיב שובאלקין, "השאירו לי את המסמכים. אנא מכם". יועצי המדינה, שלא היה להם מה להפסיד, נענו לבקשה, ושובאלקין, צרור המסמכים תחת זרועו, עשה את דרכו, דרך פרוזדורים ויציעים, אל חדר-השינה של פוטיומקין. מבלי להקיש ואף מבלי לעצור לחץ על כף המנעול. החדר לא היה נעול. פוטיומקין ישב באפלולית על מיטתו, כוסס את ציפורניו, בחלוק-שינה בלה. שובאלקין ניגש את שולחן-הכתיבה, טבל את הנוצה בדיו ומבלי להשמיע מלה תחב אותה לידו של פוטיומקין והניח את המסמך הראשון על ברכיו. פוטיומקין, לאחר שהעיף מבט תועה בפולש, חתם כמו מתוך שינה, ואחר כך על המסמך השני; וכך על כולם. משהושגה החתימה האחרונה יצא שובאלקין את החדר כפי שבא, ללא שהיות, תיקו תחת זרועו. כשהוא מנופף במסמכים בהבעת נצחון בא אל אולם הכניסה. היועצים חשו לקראתו וחטפו את הניירות מידיו. הם גחנו עליהם בנשימה עצורה. איש לא אמר מלה; הקבוצה קפאה על עומדה. שוב ניגש שובאלקין, שוב שאל בזריזות לפשר מבוכתם של האדונים. ואז נפל גם מבטו על החתימה. כל מסמך ומסמך היה חתום: שובאלקין, שובאלקין, שובאלקין… [מקור: ולטר בנימין (2008), מבחר כתבים, כרך ב: הרהורים (מגרמנית: דוד זינגר), הקיבוץ המאוחד, ע' 243]
סיפור. משל ואין בצדו נמשל. וכל מי שמנסה למצוא בסיפור מקורות, רמזים והשלכות לנעשה היום במחוזותינו – שם יהבו על קרן הצבי.
"ביום שישי נוסעים אנו צפונה." הודעתי לחברים שבצד השני של הטלפון. "בסדר. אנו אתכם." נשמעה התשובה. "נאסוף אתכם בשעה… בצומת …". התשובה נשארה בעינה אותה התשובה – "בסייייידר." וכך היה. והחברים באו ונאספו. יצאנו לדרך.
בזמנו, נשלחה אלי מקק"ל הודעה אישית. התבשרתי אודות דרך נוף חדשה שהוכשרה בגליל העליון. נמתחת ממירון ועד חצור הגלילית. הנחתי זאת בצד. אך לא שכחתי. אחרי סבב הגשמים האחרון שבתי אל הכתבה. הגיעה עת המימוש.
הרצליה. כ"ס. קמיליה. כביש 6. יקנעם. קפה ומאפה. כביש 70. כביש 77. כביש 784. משגב. כרמיאל. כביש 85. כביש 866. הנה היישוב. מירון. כאן מתחילים.300 מ'מזרחה, על כביש 89, מחכה לכם השלט. המכוון אתכם אל דרך הנוף. פנינו אל הדרך. הסירו חשש מלבכם. הדרך סלולה. אספלט. אמנם צרה היא אך אין בה תנועה. רק אנו והנוף הנשקף. 4X4. ארבעה אנשים על ארבעה גלגלים.
להמשיך לקרוא ←
מאת mharpaz
|
פורסם בגיאוגרפיה תרבותית
|
תגים אנדרטת חטיבה 37, חצור הגלילית, מירון, מערת האדרא, נבוריה, עין גבר, צפת, קבר אבא חלקיה, קבר אלקנה אבי שמואל, קבר חוני המעגל, קבר חנן הנחבא, קבר ר' בנאה, קבר ר' יעקב בן יוסי, רשב"י
|
יצאתי לדרך מחניון אליפלט. עליתי צפונה עד לב העיר. את זאת ראיתם בחלק הראשון. כעת אני חוזר לחנייה. ואלו עדי:
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 