משה הרפז
תכננתי לבדוק, במו רגלי, מה קורה במרחב שבין המושב גפן, יער חרובית ותל מיקנה (הלוא הוא אחד מסרני הפלישתים – עקרון הפלישתית). ובדקתי עיגולים כחולים שסימנו טיילים ע"ג מפת עמוד ענן. וגיליתי שאי-שם הייתה כאן מעברה. מעברת "חרובית". וצוין, באתר, כי ניתן עדיין להבחין ביסודות של מבנים. אספתי אפוא את ידידי צ' ויצאנו אל הדרך.
חודש רדף חודש. חזית אחר חזית. אנטוני ביוור (Beevor) פורש לפנינו, לאורך 973 עמודים, את הגרסה שלו למלחמת העולם ה-2 (אנטוני ביוור [2012], מלחמת העולם השנייה. מאנגלית: עמנואל לוטם, ידיעות ספרים). רק נציין כי למלחמת העולם ה-1 קראו "המלחמה הגדולה". התוספת "ה-1" הופיעה רק לאחר שהתרחשה, כמובן, ה-2.
ביוור אינו ההיסטוריון היחיד המופקד על פלח זה של ההיסטוריה. שותפים רבים לו. אלפי ספרים נכתבו אודותיה. וכל היסטוריון ניצל את החומרים שאסף להוציא לאור לא רק ספר אחד אלא כמה. נאחז בביוור כהמחשה: "סטלינגרד", "נפילת ברלין", "הפלישה לנורמנדי", "פריז 1949-1944" ולאחרונה – "ההימור האחרון של היטלר – המתקפה בארדנים 1944". ואלה הם רק הספרים שתורגמו. שלא נדבר על כך שכל אחד עב-כרס מקודמו…
שער הגיא. באב-אל-באד. כביש מספר אחת. על אם הדרך שהוקמה ב-1869, ע"י התורכים, על מנת לאפשר לפרנץ-יוזף, קיסר הקיסרות האוסטרו-הונגרית, לבקר בעיר הקודש, בירושלים. ועדיין מתענג הוא על צלילי אאידה…
על הדרך הגנו 17 מצדיות. מתןכן רק שתיים נותרו בחיים. באזור וכאן. בתורם להיות הריבון בארץ ישראל, גם הבריטים הקימו תחנות משטרה. בדרך כלל בסמוך למורשת התורכית.
על מנת להגיע אל המצדית, הלוא היא תחנת השמירה התורכית, עליכם להיות מצפון לדרך מספר אחת. את המכונית להחנות בתחום תחנת הדלק של שער הגיא. בסמוך לתחנת המשטרה הבריטית. מכאן, בדרך עפר קצרה, פחות מ-100 מ'. תמצאו את היעד. בזהירות – כ"ר כבדים מולכם (או בעורפכם… שזה יותר גרוע):
אין צורך לרדת להרחיק נדוד. להדרים אל אנטרקטיקה או, לחילופין, להצפין אל הקוטב הצפוני. לתקופת מה שהו הפינגווינים אצלנו. בתל-אביב רבתי. רוצה לומר – גוש דן. הספקתי לצלם. ב-6 רשימות, שתעלינה באתר זה, תוכלו לצפות ביותר מ-120 בעלי-כנף שאינם מתעופפים… זאת הרשימה הראשונה.
יוצאים לדרך (עם המראה הקלאסי. אחר-כך תבואנה הפרשנויות, כפי שבאות לידי ביטוי, ביצירות של היוצרים והיוצרות):
שער הגיא. באב אל-ואד. תורכים, אנגלים, ערבים, יהודים וסוסים. לנצח זכור נא את שמותינו. על כך נכתוב במקום אחר. אנו מתעניינים בחאן הישן נושן. בן כ-150 ש'. אך לפני כן – מספר מילים על חשיבות המקום.
מקור: ספר הפלמ"ח
בראשית מאי 1948 התכנסו, בדמשק, ראשי המטות הערביים במטרה לקבוע יעדים לצבאות ערב. משימתו של הצבא המצרי נקבעה כדלקמן: "הצבא המצרי ינוע צפונה לעבר תל-אביב, במגמה לרתק ולהשמיד כוחות יהודיים ובכך לעזור להצלחת הפעולות." [אריה חשביה (2005), עד הלום, מערכות, ע' 137].
וחיל המשלוח יצא לו לדרכו. כוח של מעל ל-10,000 חייל וכן התווספו לו מתנדבים מסודן, סעודיה, לוב ומרוקו. המייג’ור-ג’נרל אחמד עלי אל-מאואווי מונה למפקד. הרבה חי"ר, והרבה טנקים ומשוריינים. וארטילריה גם. ב-27 במאי ביקש הלגיון הירדני סיוע מצרי. שהמצרים יתקדמו לעבר יבנה ורמלה. שייצרו לחץ מדרום. היהודים יצטרכו להפנות כוחות וכך יוכל הלגיון לכבוש את ירושלים ואת הפרוזדור. לימים חשבו שמטרת המצרים היא תל-אביב. מסתבר שלהד"ם. אולי היו להם הרהורים אך אין ולא היו להם כתובים ומודפסים כפקודות מבצע.
"מדם חללים, מחלב גיבורים, קשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם." [שמואל ב', א', כ"ב]
לקראת אור אחרון, והימים ימי שלהי החורף, הגעתי אל האתר/היעד. מספר דקות לאחר סיבוב באתרי "הקומנדו הצרפתי" של חטיבת הנגב. לפני גלעד ל-34 לוחמי גד' 8 של חטיבת פלמ"ח נגב וחברי הקיבוצים רביבים, משאבי שדה (אז משאבים) וחלוצה (שאינה קיימת עוד), שנפלו שקרבות שהתחוללו באזור.
הלילה שבין ה-10.6.48 לבין ה-11.6. ביום זה, דהיינו ב-11.6, בשעה 10:00 אמורה להיכנס לתוקף, בתיווך האו"ם, ההפוגה בקרבות. בינינו לבין המצרים. לימים קראו לה ההפוגה הראשונה. ולפני שתחול – תפוס כפי יכולתך.
הפעם מלווים אנו את חטיבת הנגב. הפלמ"חניקית. הגדוד הצפוני, גד' 7 נכשל בניסיון לכבוש, בפעם המי-יודע-כמה (ניסיון מס' 3 מתוך 8 ניסיונות. בניסיון ה-8, הצליחה חטיבה 8, בפיקודו של "הזקן", הלוא הוא יצחק שדה, סוף-סוף לעמוד במשימה ולכבוש), את משטרת עיראק-סווידאן. הגדוד הדרומי – גד' 8, לעומתו, הצליח, לכבוש את משטרת ביר-עסלוג' ולהשתלט על המחנה הצבאי.
בשלושת הרגלים עולים אנו אל ק"ק ירושלים. כבר 3,000 שנה ואולי יותר. מי סופר? הפעם ביקרנו בכפר הנטוש ליפתא. והוא אינו בדיוק "נטוש"…
ואף מילה בנושא "פולשים", אמיתיים ו/או מדומים, ותכניות נדל"ניות שמקדמים למקום זה.
קיבוץ חצרים, הלוא הוא אחד מ-י"א הנקודות שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז (אוקטובר 46), הוקם על-ידי גרעין ההקמה של הקיבוץ שכלל שתי קבוצות – קבוצה של "הצופים" שקיבלת את הכשרתה בדגניה א' ובאפיקים וקבוצת נוער עולה מ"ילדי טהרן". הנ"ל, ביחד, היוו הכשרה מגויסת במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח.
ואת הקיבוץ, עוטף מדרום, ונמתח ממערב למזרח, וגם להיפך, יער חצרים. ובו, ביער, פזורות עבודות אמנות. פסלים. ואנו הדרמנו לראותם.
מפת הפארק
משה הרפז 