שדות פלשת 21 – הקזת דם משולשת בבית עפה

בבוקר היינו בבית דראס. ולאחר מכן במשטרת באטאני הנטושה. וגם בשטחי מבצע "חסידה" הסמוכים למשטרה. צ' ומחבר טורים אלו התבוננו בשעון. שהרי הוא המכתיב את המשך היום. מסתבר יש לנו זמן, בצמצום, להגיע אל בית עפה. או בית עפא. איך שתרצו… ונסענו אפוא אל מושב "יד נתן" שבקצהו הצפוני, כך אומרת לנו המפה, ישנו גלעד שיספר לנו את תולדות כיבוש המקום.

שדות פלשת 20 – כרתיה בידנו

כרתיה בידנו. ע"ג המפה עמה יצאנו אל השטח מסומנים שרידיו המועטים של הכפר כ"עיי קרתיה". לא נתווכח עם התעתיק מערבית לעברית. נסענו, ידידי צ' ומחבר שורות אלו, לראות במה מדובר. אי-שם לפני 69 ש'. גם אז זה היה ביולי. ויולי חודש חם.

למכונית נמצא פתרון, אך בדיעבד התברר שהוא זמני בלבד. בתוככי שטח תחנת הדלק שבכניסה אל מושב רווחה. המושב הוקם, ב-1953, על-ידי עולים ממרוקו ומכורדיסטאן. זאת במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר". היישוב משתייך לזרם היישובי של "הפועל המזרחי". תחילה ניתן לו שם ארעי, זבדיאל ב'. זבדיאל נמצא מעט צפונה מכך. בסופו של יום רווח למתיישבים שיישובם נקרא "רוחה".

לאחר שהתארגנו – חצינו את דרך 25 וחיפשנו פתח/פרצה בגדר שמדרומה. התברר, שבטווח הנראה לעין, לא נראית אפשרות לעבור את גדר הברזל ללא אמצעים אלימים. מגזרי תיל או בונגלור. אז נסענו לחפש פתרון אחר. והפעם חנתה המכונית בחסות תחנת שאיבה של מקורות מדרום ליעד. על אם-הדרך בין נהורה לבין שחר. מכאן צפוי לנו מסע של כ-4 ק"מ (הלוך ושוב). לא נורא. הולכים. הלכנו.

שדות פלשת 19 – שלושה סיבובי לחימה בבית-דראס

סיבוב ראשון – י"ב ניסן תש"ח (2.4.48). למעשה – התקפת הסחה. הטעייה. המאמץ העיקרי – לשבש את התקפת תושבי בית דראס על ניצנים. ואכן – הקיבוץ הצליח להדוף את מתקפת המקומיים. בשולי הדברים אצביע על אי-דיוק או בעיה מסוימת או טעות סופר. בשלט אחר, באותו האתר, נרשם כי התאריך היה 21.4.48.

שדות פלשת 18 – מבצע "חסידה"

או-טו-טו מבצע "נחשון" יוצא אל הדרך. ומספר ימים לפני יום ה"ע" ושעת ה"ש" נקרא מפקד גד' 53 של גבעתי, יצחק פונדק, אל מפקדת החטיבה. ושם, בסודי סודות, נאמר לו כי באחד מן הימים הקרובים יינחת במנחת בית-דראס מטוס תובלה מחו"ל ובו נשק ותחמושת. ותפקיד הגדוד – לאבטח ולהבטיח שהמטוס יינחת, יפרוק וימריא, ללא דופי. וכן – זהו סוד שעליו להסתיר זאת מאנשיו שלו.

שדות פלשת 17 – משטרת באטאני

תרפ"ט. 1929 למניינם. מאורעות תרפ"א (1921) נשכחו קמעה. כמו גם הירצחו של יוסף חיים ברנר בפאתי ת"א הקטנה. בין לבין חלפו מספר שנים ללא אירועים מיוחדים. והגענו ל-1929. הנה שוב מאורעות. טבח בחברון. שריפת רוחמה. באר טוביה, המושבה, ב-25.8.29 נהרסה ונשרפה. החיים ממשיכים בארץ-ישראל. תמיד 2 עמים מתכתשים: היהודים והכנענים. היהודים והפלישתים, היהודים והבבלים. היהודים והיוונים. היהודים והרומאים. היהודים והערבים. היהודים והפלסטינאים. צר לי, אך נאלץ אני להסכים עם קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה".

ב-1936 החלה אינתיפאדה ערבית. לימים קראו לכך "המרד הערבי הגדול". אנו כינינו זאת "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט". הפעם היה הזיכרון מן המאורעות הקודמים. השתדלנות השתלמה. הלחץ של פרנסי היישוב הניב פרי. לא הייתה לבריטים ברירה והקימו אפוא, בפאתי באר טוביה, תחנת משטרה. הם, הבריטים, טרם הבינו את הסיטואציה שהתגלגלה לפתחם. רק אחר כך נפל האסימון ובא וינגייט. ואנו רואים בהקמת תחנת המשטרה בבאטאני כפרומו להקמת משטרות מסוג טיגארט, גדר הצפון ועוד.

שדות פלשת 16 – כיבוש תל-אצ-צאפי

קיץ תש"ח. כבר הכרזנו על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. לאחר הפוגה שבים אנו אל שדות פלשת. ע"ש הפלישתים. אותם גויי הים, שבסופו של יום, מסיבות כאלה ואחרות, הביאו לקריאת ארץ-ישראל בשם פלסטין. חוזרים אל חטיבת "גבעתי" (חט' 5) הנלחמת בפולש המצרי ונספחיו. מצפון לכיוון דרום. סרגיי, הלוא היא חטיבת פלמ"ח-נגב, נלחמת מתוך המובלעת הנצורה. לכיוון הצפון וכלפי הדרום. ובין לבין, מחזיקים המצרים מסדרון יבשתי, המבתר את יישובינו ואת כוחותינו, מהים ועד להר. ממג'דל (לימים אשקלון) ועד בית ג'וברין (לימים בית גוברין) ועג'ור (לימים עגור). וכבר עמדנו, לא פעם אחת, על כך שכל כובש מנציח בשפתו את זכר הנכבש…

שדות פלשת [15] – גלעד גד' "הפרברים"

כשפשטו חיילי גד' 53 את מדיהם, סבר חלק מהמפקדים שמן הראוי להקים אתר הנצחה משותף לחיילי הגד'. 145 במניין. שמעון מרגולין, תחילה מ"פ ולאחר מכן המג"ד השלישי,  האחרון במלחמת הקוממיות, היה הכוח הדוחף. לימים היה לאדריכל. נתן ידו ומרצו לתכנון אתר ההנצחה.

שדות פלשת [14] – "ההלך, ברדתך לנגב – זכור אותנו"

ומגלעד גדוד "הבוקעים" משכתי כמה עשרות מטר לכיוון צפון והגעתי לאתר ההנצחה של גדוד 54. כאן אשתוק, אניח את עטי, אדומם את המקלדת ואתן לתמונות לדבר.

שדות פלשת [13] – גדוד "הבוקעים" מחוליקאת

אתם זוכרים בוודאי שאבא קובנר העניק לגדוד 52 את התואר "הבוקעים".

התקפלתי מחוליקאת ופתחתי במסע לצפון.

שדות פלשת [12] – שלושה סיבובים בחוליקאת

שלושה סיבובי קרבות בחוליקאת. שני הראשונים של חטיבת הנגב. השלישי, האחרון, של גבעתי. בסוף נפלו כל המוצבים בידנו. וכיתור הנגב נפרץ. ואחר-כך מצאו נפט… והיום – מלפפונים… אבל אני מקדים את המאוחר.