יחיעם. ראשיתו של קיבוץ יחיעם בעלייה על הקרקע ב-27.11.1946 ושמו מנציח את יחיעם ויץ, שנטל חלק במבצע "ליל הגשרים", בפיצוץ גשר אכזיב, שם מצא את מותו כמו גם 13 חבריו (ראו גם: אתר ויקיפדיה, האתר הרשמי של הקיבוץ ואתר ההנצחה לשיירת יחיעם).
לאחר פסיקת עצרת האומות המאוחדות, כ"ט בנובמבר 1947 (שימו לב לאוקסימורון בתאריך), נותקו הקיבוצים באזור זה, צפון מישור החוף של הגליל המערבי – יחיעם, חניתה, אילון ומצובה – ע"י כוחות ערביים, סדירים ומקומיים, מן העורף היהודי כמו חיפה ונהריה. אלו לא היו היישובים היחידים שעליהם הטילו הערבים מצור. הרשימה ארוכה. הנשק שהפעלנו כנגד – שיירה. פורצת את הדרך, מביאה תספוקת ומרעננת כוחות. לפעמים הצליחה. לעתים, ולדאבוננו הן לא היו מעטות, כשלה. ומחיר אי-ההצלחה, גבה, במצטבר, מאות הרוגים מכוחותנו.
להמשיך לקרוא ←
ב-1930 חזר ש"י עגנון לביקור חטוף (7 ימים) בעיירת הולדתו – בוצ'אץ'. לימים הוליד הביקור ספר – "אורח נטה ללון" (שוקן, תשנ"ח). בספר, מתהלך עגנון, בדמות האורח, במשך שנה תמימה, בעיירה ושמה שבוש. ואין הוא מניח בה אבן שלא הפכה. הספד/מספד ליהדות מזרח אירופה, ולגליציה בפרט, שהייתה ואיננה עוד וזאת בטרם נחת עלינו האסון הנורא מכול.
עגנון, כפי שידוע לקוראים, היה צמחוני: להמשיך לקרוא ←
צירפתי, מאותיות אלף-בית, מילים. ומהן, מן המילים, הכינותי משפטים. בסופו של דבר נרקם סיפור. ואותו, את הסיפור, אספר ברשימה זאת אותה אתם/ן קוראים/ות.
בוקר. השעה כבר 07:15. אנו, מחבר משפטים אלה וזוגתו שתחיה, כבר מוכנים אל המסע. ממתינים מחוץ לבית המלון. למונית שתיקח אותנו, ב-07:10, אל תחנת הרכבת בפורוי (Poroy). ומכאן יודעים אתם שאנו בקוסקו (Cusco) שבפרו. לשעבר בירת האינקה. ואין לנו מושג מדוע אין תחנת רכבת בקוסקו.
וכאן המקום ונכון לומר זאת ולהביא לידי הציבור, ולפיכך בחרנו להעלות זאת בכתב, כי בימים ההם השם אינקה השתייך רק לאימפרטור. דהיינו לקיסר. לימים זלג ושכן גם בקרב האליטה. ובאו הספרדים, ובלי משוא פנים, קראו לכל האינדיאנים בשם גנרי – אינקה. זאת למרות שהעם הוא קצ'ואה שמדבר בשפת הקצ'ואה… אך מי סופר את הילידים שאת תרבותם נמחק או נעצב לפי תפישתנו? אכן פרט קטן שההיסטוריה שכתבה. שכן ההיסטוריה, כפי שאנו יודעים וערים לכך, נכתבה ע"י המנצחים. וזאת אמר נפוליאון ומי אנו שנסתור זאת. אך נזכיר כי יוסף בן-מתתיהו, שעבר אל המנצחים, כתב את ההיסטוריה שלנו כמנוצח. אולי כי פחד שהפעם נמחקנו ושלא נונצח… להמשיך לקרוא ←
מוזיאון יעקב אגם. האמן יעקב אגם מככב בו. רשימה זאת לא תפרוש בפני הקורא את תולדות/קורות האמן ב-90 שנותיו. לבטח תקראו אודותיו בויקיפדיה או בכל אתר אפשרי. ולכן עשו "גוגל" בלשון הרווחת, תצטיידו בידע הרלוונטי ותשלימו את החסר בכוחותיכם/ן.
זה מספר שבועות שפרסום אודות קיומו של מוזיאון אגם מובא לידיעת הציבור. כיוון שכותב שורות אלה מנוי על עיתון הארץ, ולא כאן המקום לבחון לאיזה כיוון נוטה העיתון, שכן אנו עוסקים כאן, באתר וברשימה, בתרבות ובאמנות, לא יכול היה הכותב שלא להיחשף למודעות ענק, בגודל של כמעט עמוד ומלואו.
ומעבר לכך, אף הושמעה/נכתבה ביקורת בעיתונות. לפחות באותם העיתונים, המונחים, בוקר אחר בוקר, על מפתן דלתי. "אגם הברבורים" (ליאורה, מעריב, 10.11.2017). "בתחתית האגם" (דן הנדל, הארץ, גלריה שישי, 26.1.2018). והביקורות לא החמיאו למוצר. ואם כבר הובאתי בסוד העניין, ונחשפתי לביקורות, כאלה או אחרות, אכרוך את הביקורות ואת ההזמנה, וצרור אותן עמי ואניחן בצקלוני, שכן מדוע שלא אדחוף/אתחב את אפי/חוטמי לשם ואברר, לעצמי, אם אכן יש הלימה בין לבין. להמשיך לקרוא ←
נחמד. היה נחמד. כך התרונן דני סנדרסון לפני שבוע בהיכל התרבות. תחת גשם עז שפקד את מדינתנו השחונה המעמיקה בשחון מדי שנה בשנה. עבר שבוע. אנו בעד שהיה נחמד. את המכונית החננו בכניסה לקיבוץ רעים. עוד אני מתמרן וקיבוצניקית אחת, שבה בעת שבה מדיווש בסביבה, המליצה שנתרחק מן ההמון הסואן. לא צפונה אלא דרומה. כך פסקה נמרצות. וגם, שתדעו לכם, שבקיבוץ יש בית-קפה. תודה. רשמנו זאת בזיכרון. ממילא בתכנית היה לרדת לכיוון דרום…
ירדנו אל נחל הבשור. אל שמורת הטבע. אל חלקה הצפוני של השמורה. היינו לבד. לגמרי לבד. פה ושם רוכב אופניים. שם ופה – ג'יפאי. עם הרוכבים ניתן היה לשוחח על דא וגם על הא. הג'יפאים אפילו לא פתחו חלון לומר בוקר טוב. שיבושם להם. אך לא פגשנו אף הולך רגל מלבדנו. בגדה הדרומית/מערבית הוכשרה, בקטע מסוים, דרך העבירה לכל כלי רכב.
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 