סטון: מסע אל חומת המלח

ירדנו דרומה. ספליט (Split), טרוגיר (Trogir), זאדאר (Zadar), שיבניק (Sibenik), קנין (Knin), קרקא (Krke). את המקומות הנ"ל הותרנו במקומם. בצפון החוף האדריאטי של קרואטיה. אנו – זוגתי שתחיה וכותב שורות אלה – מדרימים. ולאורך החוף חוצים 22 ק"מ השייכים לבוסניה. הסכם משנת 1559. בין התורכים שליטי בוסניה לבין רפובליקת רגוזה (דוברובניק של ימינו). הבוסנים קיבלו אחיזה בים, ולו סמלית, ובכך חצצו בין כוונות ההשתלטות של וונציה לבין רגוזה. מעין חסות עות'מנית תמורת נמל בים האדריאטי. ומשם – קצרה הדרך לקושטא.

זכרונות אדריאטיים

התחיה האהבה לנצח?

אולי תמימים. אולו יודעים את העתיד ואולי… איך שלא יהיה נקשרו המנעולים ומפתחותיהם הושלכו. ונקבע: האהבה תחיה לנצח.

תקווה וייאוש במוסטר (Mostar)

בשל השלג שחסם את מעברי האלפים היוליאניים, נוצר הפרש של יום בין תכנון לבין ביצוע. וכמו נווטן (GPS) חישבנו מסלול מחדש. ההחלטה הייתה פשוטה. ביום שהתווסף קופצים לבקר את הגשר במוסטר. זה שהיה, ולא היה, ושוב ישנו. וכול מה שבינו לבין החוף האדריאטי. הקרואטי. מסע של יום בבוסניה-הרצגובינה. להלן: "ב"ה". טוב שדאגנו מראש שלרכב השכור יהיה אישור שהייה בניכר.

בית העלמין היהודי בספליט

ספליט. השם מוכר לי כעיר שיש לה קבוצת כדורסל המשחקת בליגה האדריאטית. הייתה גם קבוצת כדורגל מפוארת. היידוק. שזכתה באליפות אירופה ב-1953. ועד היום, שישים שנה לאחר-מכן, אחת מכתובות הגרפיטי הנפוצות היא "1953". איך שלא יהיה אנו בדרך לספליט. יורדים מהאלפים הדינאריים, מקנין, מושבתו של המלך הקרואטי הראשון, טומיסלאב, אל החוף.

מחברת מדריך "לונלי פלנט",לקרואטיה, אלמונית בשם ג'ין אוליבר, טוענת כי שיא הביקור בספליט הוא שתיית כוס יין בארמונו של דיוקלטיאנוס (להלן "ד"), הקיסר הרומי לשעבר, לעת לילה. "ד" – גאיוס אורליוס ולריוס. ממוצא אילירי. שנות קיסרותו של "ד" נמשכו מ- 20.11.284 ועד 1.5.305. היחידי שהתפטר. פרש מרצון. והשתקע בגנו. לא השתכנע לחזור בו מהחלטתו. וטען: " אם הייתם רואים את גני… הייתם מבינים שאין טעם לחזור לרומא". הגן איננו. נותר הארמון. אך לא בשלמותו. יותר מדויק – חלקים נכבדים ממנו.

הבר של חנה

סלובניה. בלד. ערב בהחלט קר. במונחים ישראליים כמובן. מתחת ל- 10 מעלות צלסיוס. סגרירי. השמים עוטים עננים. ובכול זאת השמש שוקע רק לאחר שמונה בערב. לקראת תשע. אנו בסוף חודש מאי. קרעים/פתחים בעבים לובשים אדום/ורוד/כתום מבצבצים בינות לשחור/אפור.

בשעה עשר (דהיינו 22 זמן מקומי) – כבים רוב אורות העיירה. העסקים, אם ישנם כאלה, נסגרים. אחד אחר השני. כמה מסעדות וברים עדיין פתוחים. שוהים בהם הסועדים והשותים. מתי-מעט. אין עומס. אין הנכנס בדלתותיהם. אולי, בשיא הקיץ והתיירות, נראים הדברים אחרת. אך מתוך שיחות עולה שסדר היום לא ממש משתנה. חריגה בשעה אל תוך קיצו של הערב אינה נחשבת…

כמה מילים על בר/קפה ועל קפה/מסעדה. ויש הבדל בין שתי הישויות הנ"ל. ב-בר/קפה מגישים אך ורק משקה. קפה, תה, בירה, יין, מיץ, קוקטייל. מכול הסוגים. אבל אך ורק משקה. ואין בצדו דבר או חצי דבר. לא מאפה. אין משהו לנשנש. NADA. מי שמזמין כוס של קפה או יין מקבל, בדרך-כלל, גם כוס ובה מים קרים. לוגמים מזה ומזה. המים "מנטרלים" את טעמה של הגמיעה הקודמת. הזיכרון "נמחק". ואתה "נפתח" שנית לטעם המשקה שהזמנת. כמו היית בערב של טעימות… באם רצונך לאכול (וגם לשתות) – בקפה/מסעדה תקבל את מבוקשך. אך אם תזמין רק קפה – לא תקבל בצידה כוס של מים. אבל תוכל להזמין עוגה. קרם-שניט. משהו-משהו.

אבל דעו לכם, שלבר/קפה אתה רשאי להביא את מזונך עמך. משהו ליד המשקה. שקית של בוטנים, כריך, חבילה של וופלים, שוקולד ואפילו בורקס. נפוץ כאן עד מאוד. נותר דבר-מה ממורשת התורכים. בהחלט מותר. אך אל תגזימו בהביאכם רבע עוף או סטייק… פקחו עין ותבחינו בכללי המשחק. לנו זה לקח דקה או שתיים. ואחר מכן אמתנו את המסקנה. ואף המליצו על מאפיה סמוכה… מניסיוננו האישי – כך נהוג במחוזות סלובניה וקרואטיה. ועל מה שראינו – כתבנו. ועל מה שלא ראינו – במדינות אחרות בבלקן – לא כתבנו.

מעשה בתיירים יפניים ובדג סלובני

צ' ראה את הרשימות הבלקניות וביקש עוד ירוק וכחול. התבוננתי ימינה וגם לשמאל. בחפץ-לב. אין סיבה שלא. ואולי גם הקוראים ייהנו. וכך הולך המעשה בתיירים יפניים שנפגשו עם דג סלובני.

צעדנו, זוגתי שתחיה וכותב שורות אלו, תחת איום מתמיד של מטר דקיק, על שביל מרוצף, לעתים זאת רק שכבת חצץ, של הטיילת החובקת את אגם בלד. אין בכך חידוש. כבר כתבנו על-כך. ואם לא אזי נכתוב… ופגשנו על גדות האגם, דייגים מקומיים. מצוידים בחכות, בפיתיונות ובבגדי עבודה ממוגפים. בצד דגרה אווזה על גוזליה העתידים לבוא.

סלובניה, האלפים היוליאניים: עשר גלויות

ובשעה חמש אחה"צ, לערך, עזבנו את זאגרב ונסענו אל העיירה בלד. מקרואטיה אל סלובניה. מהלך של שעתיים ומחצה. השמים במערב היו מעוננים. שחורים ומאיימים. נראו כבדים. ואכן, למחרת, המטירו מטר בשעות לכתנו בשביל המטילים בערוץ וינטגאר.

סלובניה: אגם בוהין

למעשה צריכים להגות את שם האגם, שהוא הגדול ביותר בסלובניה – בוחין. אך לא נדקדק בהגיה.

ליובליאנה: גרפיטי סלובני