הציצים הגדולים

לא. אין כאן פורנוגרפיה. אין המאמר עוסק בבלוטות ההנקה. בשדיים אמיתיים. אלא בדמיון בלבד. ומה קורה שאתה בניכר ורחוק מאשתך.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 6 ואחרון

12.6 סיימנו את המסע. התחלנו להתקפל. שדות תעופה. ניו יורק. ישראל.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 5

פרק 5. ימים 9 – 11 יוני 2001. מפארק הילוסטון, תוך חציית מונטנה מדרום לצפון, לפארק גליישר (הקרחון). ומשם לחניית לילה בגרייט פולס.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 4

שני פארקים בכרטיס אחד. ילוסטון וגרנד טיטון. 6.6 – 8.6. יש הרבה מה לראות.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 3

פרק 3: מהר רושמור (דרום-דקוטה) אל קודי (ויומינג). 4 – 5 יוני 2001.

הערפל שלט בכול. ולקח זמן עד שהתחלף בגשם. ורק אחר-כך התבהרו השמים.

 

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 2

פרק 2: 1.6 – 3.6. קולרדו ודרום-דקוטה.

יצאנו מהמוטל. התלבטנו. מאונט אוונס או פיק'ס פיק. פסגות של הרוקי'ס האמריקאיים. כל אחת מתנשאת מעל ל-14,000 רגל. אמנם עוד בארץ המליץ דיוויד, יליד קולרדו, על מאונט אוונס. אך אנו כאן. בקולרדו. אז שאלנו פה ושם. את כל מי שיכולנו. במוטל, בדיינר, בתחנת הדלק, בסופר. הרוב המליץ על פיק'ס פיק. ואכן לשם שמנו את פעמינו.

יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 1

ובאביב 2001 יצאנו למסע. לארה"ב. קולרדו, דקוטה, ויומינג, מונטנה. אל הטבע. והמסע, גם כיום, עשור שנים לאחר ביצועו, חקוק בזיכרוני. יום אחר יום.

בחרנו לצאת ביום שני האחרון של חודש מאי. 30.5.2001. אמנם האביב כבר בעיצומו במחוזותינו, אך לפי המדריכים זהו היום שבו נפתחים הפארקים הגדולים שוב לציבור. כלומר מפלסות השלג פותחות את הצירים, ואחרוני הדרכים והכבישים מתאפשרים לנסיעה. בקיצור, הכול הופך לנגיש.

התחמשתי במצלמה ובפנקס רישום. המסע מתועד. ואת שרשמתי אני מעלה במאמרים. הנוכחי ואלה שיבואו בעקבותיו.