סימפוזיון בין-לאומי של פיסול באבן ברחובות (2007)

סימפוזיון בין-לאומי של פיסול באבן. סימפוזיון זה, כך אני למד ממראי המקום, נערך ב-2007, ברחובות. השתתפו בו 11 פסלים ופסלות. תוצאות הסימפוזיון מוצגות בשורת פסלים מתמשכת לאורך ציר מנחם בגין (דרך 423). הגעתי אל השדרה בלא ידיעה מוקדמת על קיומם של הפסלים. איך אמר פיקאסו: "אני לא מחפש. אני מוצא."

גרפיטי 61

סיפורו של "הקומנדו הצרפתי"

לפניכם/ן סיפור "הקומנדו הצרפתי". חלפו ימים רבים מאז שראיתי שלט בצד הדרך, וסקרנותי נדרכה, ועד שהחלתי ללקט את החומרים המתאימים ולאגדם לכלל סיפור קוהרנטי. עם התחלה וסוף. ואמצע באמצע. שלא יהא יותר מדי ארוך, מחד-גיסא, שכן הקורא (או הקוראת) עלול להיות מותש ולכרוע תחת המידע החדש לו שאליו נחשף. ומאידך-גיסא שלא יהיה יבשושי וקצרצר. והיכן היא נקודת שיווי המשקל?

"נוסעים?" נשאלה השאלה. "כן. נוסעים." "לאן?" "אל הדרום/הנגב. לבקר אתרים בהם היה ונלחם הקומנדו הצרפתי." "מתי זה התרחש ומה לנו ולקומנדו הצרפתי?" זהו שלא הרבה יודעים/זוכרים שאנו חייבים להם תודה. יען כי דמם רווי בקרקע המדינה שנגאלה. ולפיכך נסענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, דרומה. ואחר כך ערכתי השלמות. ושוב ירדתי דרומה. עד שמצאתי את אחרון החלקים והתצריף הושלם. אמנם שלם אך לא מושלם.

כבר לפני זמן רב, ראיתי במפות ואף בצדי דרכים, לא פעם ולא פעמיים, את צמד המלים: "הקומנדו הצרפתי". מהכא להתם, דהיינו מפה לשם, מחפשים, אוספים מידע. פותחים ספרים, כן יש דברים כאלה (עדיין. אך מאמין אני ש"הפרינט" לא במהרה יתפוגג), עבשים ומאובקים כמו גם כרסתנים, שזמן רב לא ירדו מן המדפים. נעזרים, מטבע הדברים, גם בדבר הנגיש ביותר, במרשתת. ספר הפלמ"ח, אתר "מרכז מידע הפלמ"ח", ערכים שונים באתר "ויקיפדיה", אתר "רגעים היסטוריים", קטעי עיתונות, ביקורים ובחינה פיזית של מקומות וגו'. דהיינו לפתוח כל קישור ("לינק") שמוביל אל אתר שמוליך אל אתר כל עוד נשמרת השרשרת… בסוף הדרך, אם אכן קיים דבר שכזה, ראו המרוץ של הארנב והצב, תמצאו את עצמכם מעושרי ידע. ויש אומרים – "ידע הוא כוח" (ממרה המשויכת לפרנסיס בייקון – הפילוסוף/מתמטיקאי ולא הצייר). בקיצור – לומדים. ואל הדרך יוצאים.

ראפה נוי 10 – שקיעה

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אין כמו שקיעה מרהיבה, סגולה-אדומה-כתומה-ורודה, רומנטית ודרמטית, על-רקע פסלי המואאי. תפאורה מושלמת לפרידה מן האי. ובמיוחד כאשר היום הוא היום שבו סיימתי X עשורים ונכנסתי אל העשור ה-Y של חיי. והכול כמובן לפי התאריך העברי…

ראפה נוי 9 – תחרות אדם-ציפור

אמנם איש האשכולות הפרוסי, אלכסנדר פון הומבולדט (ראו: "המצאת הטבע" מאת אנדריאנה וולף), שיש המכתירים אותו כאקולוג הראשון, לא היה ולא ביקר, ולכן גם לא כתב על ראפה נוי (אי הפסחא), אך באופן מדהים את שראה בוונצואלה וברוסיה התחולל גם כאן ובאורח הרבה יותר קיצוני ודרמטי. רשימה זאת, ה-9 במספר אודות מסענו באי, היא סיפור שלא-יאמן המקפל בתוכו טרגדיה אנושית מצמררת.

ראפה נוי 8 – אהו טונגאריקי (15 הנוטרים)

מי שהגיע לכאן לפני 25 שנה לא היה רואה את שאנו רואים – את 15 הנוטרים או השומרים או רוחות הקדמונים שהתגלגלו לאבן בזלת. את המואאי. את הפסלים. גבם מופנה אל הים. והם מביטים אלינו. ואולי אלה רק משגיחים ואינם ממש שומרים… והשומר הבודד – הוא לא ממש שומר. הוא מרוחק מהם ומנוגד להם. הוא הועמד עבור התיירים…

כך או אחרת, אנחנו, כותב המילים ואשת חיקו, באתר/מקום הנקרא אהו טונגאריקי. וזהו, כנראה, הדימוי המפורסם ביותר של הפסלים באי הפסחא (ראפה נוי) כיום.

ראפה נוי 7 – ראנו רראקו (המחצבה)

נזכיר לקוראים – אנו, מחבר שורות אלו ואשת חיקו, מבקרים באי ששמו ראפה נוי. זהו שם המקום בשפת בני המקום, הנמנים על שבט ממוצא פולינזי. האי מוכר יותר וגם בשפות אחרות – אי הפסחא. האי שייך לצ'ילה. וזאת הרשימה ה-7 של רשמינו משם.

ברוּנֵה, המדריכה, הסיעה אותנו מן הפנסיון, בג'יפ סוזוקי אדום, אל אתר המחצבה. אחרים קוראים לכך מפעל. אנו נישאר נאמנים לתרגום של quarry. אל כור מחצבתם של המואאי. ראשית נקרא מה כתבו אחרים. ואחר-כך נבדוק את מה שאנו רואים כיום שכן אנו מעריכים, שעם חלוף השנים, בין לבין, לבטח חלו שינויים כלשהם. גדולים או קטנים. ואם לא קרה דבר – נכתוב אנו כי מה שהיה הוא ההווה. ומה שיהיה – מי יישורנו. ואיך התגלגלה ברוּנֵה מברזיל להיות מדריכת טיולים בראפה נוי – את סיפורה זה ננצור עמנו.

נוף קורסיקאי 2