משה הרפז
אנחנו תיירים. במשרה מלאה. אנחנו = מחבר רשימה זאת וזוגתו שתחיה. ולפיכך בבוקר יצאנו למשימתנו היומית לאותו יום שבו מדובר – לסובב סביב כף קורס. דהיינו להקיף את כף קורסיקה. נקודת המוצא: בסטיה (Bastia). יעד סופי ליום זה: קאלוי (Calvi). משהו סביב 180 ק"מ שעשוי לארוך כ-3 ש' נטו נהיגה. וכפי שתראו בהמשך אין מצב שלא נתעניין פה ושם…
הייתה תמונה, ועודנה שם, ב"מטרופוליס קורסיקה" של עיירה ושמה ארבהלונגה (Erbalunga). אך אנו רצינו לראות את המציאות…
נתניה. כך או אחרת, בדרכי מפה לשם, מהתם להכא, שזה פחות או יותר אותו הדבר בשינוי הסדר, מצאתי עצמי בקרן הרחובות יצחק בן-צבי ושלום עליכם.
פניתי אל האיש שלכבודי הסיר כובעו ובירכתיו: "שלום עליכם ר' שלום בן נחמן רבינוביץ'." "עליכם השלום," משיב שולם עליכם (כפי שמבוטא ביידיש). מכאן ואילך – ש"ע. שאלתי: "מה עושה יהודי? יען כי זמן רב לא נפגשנו." "מה פירוש מה עושה יהודי – יהודי הרי מדבר. אצלי זה עם העט. כותב על דא ועל הא. ועל הסביבה. בעברית וביידיש. לפעמים יוצא שיצא שיר…". "נו-טוב," אני משיב, "זה היה אז. אבל מה היום?" "עיניך הרואות. הפקידו אותי לברך, בהינף כובעי, כל הנכנס בשערי נתניה (ממערב לדרך 2), מן המזרח…" "ומשיבים ברכה?" "לא ממש." משיב הברנש.
ראשיתה של הרשימה מתחילה בציטוט בנושא צילום וכתיבה [1]:
"טקסט כתוב הוא למעשה דימוי שמורכב מסימנים מופשטים. הצילון מפעיל פרקטיקה יצירתית דומה. בניגוד לתפיסה הרווחת, צילום אינו שעתוק מהימן של המציאות [לדוגמה אחד משלנו, וולטר בנימין – מ.ה.] אלא בנייה-מחדש שלה, שכתוב וקידוד באמצעות סימנים חזותיים."
אנו בדרך אל לגוס. בירת ניגריה הפדרלית. גם בירת מחוז לגוס – אחד מארבעת המחוזות האדמיניסטרטיביים המרכיבים את ניגריה המודרנית. ירושה מהשלטון הקולוניאלי. גילוי נאות – טרם הייתי שם. כאמור, אנו בדרך. ומכיוון שאתר זה עוסק בגיאוגרפיה תרבותית בחרתי להציג בפניכם, תריסר הקוראות והקוראים, שתי נקודות מבט שונות זו מזו. טקסט וצילום ושניהם בלגוס עסקינן.
אחת – של עיתונאי פולני בשם רישארד קפושצ'ינסקי [2] ששהה בלגוס באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. שנים מעטות לאחר קבלת העצמאות (1960) וההפיכה הצבאית (1965). המבט השני הוא של ארדיכל הולנדי ושמו רם קולהאס [3]. להמשיך לקרוא
יצאתי להשלמות בכלל בעניין אחר. קרב איוב קרא (עין הקורא). לשם כך עליתי על גבעת התור (נס ציונה). בעקבות הפרשים האוסטרלים והני-זילנדים שעברו כאן, מדרום לצפון, בשלהי מלחמת העולם ה-I, והבריחו את התורכי (ושותפו הגרמני) צפונה שבסופו של יום התכנס באסיה הקטנה. אמנם ארדואן מנסה להחזיר עטרה ליושנה אך אין אנו בטוחים שיצליח במשימתו. נייחל לכישלון. אין אנו רוצים שוב את התורכים אצלנו…
מבצע "מכבי". על שום מה נקרא כך המבצע? על שמו של מכבי מוצרי, לוחם הפלמ"ח, ממפקדי השיירות שנפל בקרבות לפריצת הדרך אל ירושלים. נדייק: מוצרי היה קצין המנהלה של חטיבת "הראל" (פלמ"ח) שנפצע קשה בשיירת הדמים (מבצע "יבוסי") ונפטר מפצעיו בבית החולים (ראו בהמשך רשימה זאת).
חג הפסח הוא אחד משלושת הרגלים בהם עלה עם ישראל אל עיר הבירה, אז והיום, הלוא היא ירושלים, אל בית המקדש והקריב את קרבנותיו. ואנו התרגלנו, או הפכנו להרגל, לעלות אל ירושלים, בחול המועד, אך לא רק. והפעם משכנו את עצמנו, כותב שורות אלו וזוגתו שתחייה, אל מעלה ההר. התחלנו באנדרטת המח"ל שבה ביקרנו בעבר, המשכנו לעלות מזרחה בשביל ישראל אל משלט 21, ומשם אל משלט 16, ומשם אל משלט 15 ואל בית מחסיר לשעבר שהפך, משום מה, לבית מאיר. שם המשמר את צליל קודמו. ומשם שבנו, בדרך הג'יפים, אל החניה. הלוך ושוב – 10 ק"מ ב-4 ש'. ובין לבין כבר דעך/התפוגג הפקק במעלה כביש 1.
מפת מסלול ההליכה
ולאחר שבחנתם, בפרוטרוט, את עבודותיהם של מארק שאגאל ושל יאיר גרבוז, ועמדתם על מה שיש ומה שאין, והמשותף בעבודות הנ"ל – הגיעה השעה ובא העת לקרוא את הרשימה במלואה.
סוכות תשע"ט. יום רביעי בשבוע. יום שני של חול המועד. היום תתקיים ברכת הכוהנים ברחבת הכותל המערבי. ורבים מישראל יהיו שם. יהיה צפוף. מאותה סיבה לא עלינו לרמה"ג לחגוג את חגיגת פתיחת אתר ביה"כ בעין קשתות. חשדנו שיהיה צפוף. לך תסביר לאנשים שאתה רוצה אתר חשוף ממבקרים – לפחות בתמונה. וכך יצא שהלכתי מס' ק"מ לאורך/על החומה הסינית עד שאחרון התיירים ששוטט נעלם מן המסגרת/פרים של המצלמה.
החלטנו אפוא – מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה – לנסוע אל הגליל. מרכז העניינים שלאחר כישלון מרד בר-כוכבא. או אם תרצו בר-כוזיבא. ונסענו לראות, אך לא רק, את בית הכנסת המופיע/המצויר על שטר מראשית קום המדינה בערך נקוב של 500 פרוטה. בית הכנסת החליף את בית המקדש. ראינו בסביבה גם דברים נוספים. אותם נשאיר לסיפורים אחרים שבמהרה, כך מקווים אנו, יסופרו.
