ברשותכם – אתחיל מן הסוף ואל תראו בכך ספוילר. מבצע (פעולה) "חיסול" הסתיים בקטסטרופה. באחת, חוסלה פלוגת לוחמים של חטיבת "אלכסנדרוני". 87 חללים של הפלוגה ה"דתית". בלילה אחד!
תחילה, כפתיחה, מספר מלות רקע. תחילתו של חודש נוב' 48 הייתה מבטיחה ומוצלחת. ככל שהדברים אמורים לגבי חזית הדרום. המהפך התבצע, בפועל, כאשר משלטי חוליקאת נפלו. החלק הגדול נכבש, מצפון לדרום, ע"י חט' "גבעתי". וגם חטיבת "הנגב" תרמה את חלקה בפעילות מדרום לצפון. כמעט כמו בתיאור חציבת הנקבה, ממעיין השילוח אל הבריכה העליונה, בתקופת חזקיהו, מלך יהודה, כחלק מביצור העיר ירושלים המורחבת, שמספר תושביה יותר מאשר הוכפל בשל מספרם הרב של הפליטים מישראל, שנסו מהר אפרים, מפאת לחץ האשורים – עד שקרדומי החוצבים פגשו זה את זה: "… וביום שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן…" (מתוך כתובת נקבת השילוח שהוסרה ונמצאת כיום באיסטנבול. מתי יחזירו אותה התורכים? קשה לדעת). הפעם היו אלה הרובים שפגשו אלה את אלה…
הנגב שהיה מנותק יבשתית (ניתן היה להמריא ולנחות ממנחתים שהוקמו במרחב שבו שלטה חטיבת הנגב. ופה ושם חצה את הקווים מי שהיה צריך לחצות, צפונה או דרומה) חובר במסדרון אל שטח המדינה שבדרך. והמצרים הם שהפכו להיות מכותרים. הנה כך נוצר "כיס" פלוג'ה (ע"ש העיירה הגדולה ב"כיס" – אל פלוג'ה). הלחץ של גבעתי המשיך. משלטי הצומת, בית ג'וברין, בית עפא וכרתיה בידינו.
בן-גוריון הודיע לממשלה כי "עכשיו כל הקו הזה סגור ומסוגר. המצרים אינם יכולים לצאת מפלוג'ה, ערק אל-מנשיה וערק סוידן." [מקור: יואב גלבר (2004), קוממיות ונכבה, דביר, עמ' 321]
בן-גוריון נחפז במסקנתו. זה לקח עוד מס' ימים עד שדיווחו קיבל ממד של מציאות. ופה ושם הצליחו בודדים לחצות את הקווים המדומיינים. הסגירה לא הייתה "הרמטית".
והשיא עוד לפנינו – מצודת יואב, היא משטרת עיראק סואידאן, נפלה בסיבוב הלחימה ה-8. חט' 8 של הזקן, יצחק שדה, היא שכבשה סוף-סוף, לאחר 7 כישלונות, את המשטרה. רשמו בפניכם את התאריך – 9.11.1948.
משה הרפז 