הסנה הבוער – ותאמינו או לא הוא בוער!

 

היה קר. אפילו קר מאוד.  "קור כלבים" (מאיפה בא הביטוי?). השמש אמנם זרח קמעה אבל אנו במצפה רמון. על שפת המכתש. ובגובה של כ- 1,000 מ' קר יותר מאשר בת"א… התארגנו לעלות על הג'יפים. של חיים ושל יהודה. אנו יוצאים מוקדם יותר מאשר תכננו משום שצה"ל אינו מתיר נסיעה על כביש 10. גם לשני רכבים. הרגישות גבוהה, הגבול פרוץ. כלומר יש גבול וישנה טיילת. של מהגרים, זונות, אמל"ח וסמים. שנים של הזנחה. אז נתניהו הכריז לאחרונה שתבנה חומה בגבול הישראלי-מצרי. וכול השרים חזרו על המנטרה. והכסף? מהיכן יבוא התקציב? על חשבון מי הפעם? שקודם תושלם גדר ההפרדה ההיא. אבל זה אופיני לנו. כמו ילדים. מקבלים צעצוע ואחרי יומיים נעלם העניין…
 
מספר חודשים לפני כן נסעתי עם חיים בדרך הבשמים. זו הוכרזה כאתר מורשת תרבות עולמית מטעם אונסק"ו. דברנו. חיים ניווט את הג'יפ בינות הבולדרים. במעבר ממכתש רמון לנחל נקרות. ותוך כדי הנסיעה שאל חיים: "על הסנה הבוער שמעת?". "זה המוזכר במקרא?" השבתי בשאלה. "כן," אמר. השתתק. ושוב שאל: "היודע אתה היכן הוא?" השבתי בשלילה. איני יודע עליו דבר וחצי דבר. וחיים סיפר כי במקום מסוים במדבר, ורק במספר ימים מצומצם, יומיים לפני ויומיים אחרי התאריך הנקוב, ניתן לראות תופעה שמתארים אותה כ"סנה הבוער". ומהו המועד שאלתי. וחיים השיב – היום הקצר ביותר. 21 בדצמבר. וצריך שהשמש יזרח. שכן ללא השמש התופעה לא תתרחש. יש להודות שהסתקרנתי. "היכן?" שאלתי. "הר כרכום" הייתה התשובה. רשמתי בזיכרון. זה שמיועד לאחסן לטווח הארוך. שצריך לבדוק את אמיתות האגדה.
 

הר כרכום הוא השם העברי להר גדול ורחב ידיים, שנקרא בעבר בפי הבדואים תושבי האזור "ג'בל עידיד". [ועדת השמות, שמינה ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, העניקה למקום את שמו. אין כמובן קשר לכרכומים… מ.ה.] ההר ממוקם בנגב הדרומי, בשוליו הצפוניים של נחל פארן, 25 ק"מ בקו-אוויר מהקצה הדרומי-מערבי של מכתש רמון. ההר נראה היטב ממרחקים, מן הערבה ומאדום, עד לרדיוס של כ-70 ק"מ. הר כרכום הינו הורסט (גוש מורם מסביבתו), החושף סלעי משקע גיריים מתקופת האיאוקן (טרם נסיגתו של תטיס הקדום מאזורי הנגב). רכס ההר הוא רמה שאורכה כ-4.5 ק"מ ורוחבה בין 2-1 ק"מ. את המשטח המרכזי מנקז נחל אחד, נחל כרכום, שלו ערוצים משניים רבים על פני ההר. הגישה אל ההר קשה משום צלעותיו הזקופות, המתנשאות לגובה של כ-300 מ' מעל פני סביבתו. גובה הרמה שמעליה הוא מזדקר כ-850 מ' מעל פני הים.

מרבית הסקרים והחפירות הארכיאולוגיות בהר נערכו על ידי פרופ' עמנואל ענתי מטעם המרכז הקומוני ללימודי פריהיסטוריה באיטליה. ענתי, מקים המרכז, משמש כפרופסור בדימוס לפלאו-אתנולוגיה באוניברסיטת לצ'ה (Lecce) באיטליה. באזור נחפרו כ-1,200 אתרים. במהלך החפירות נמצאו שרידים ארכיאולוגיים שרובם מתוארכים לתקופה הפליאוליתית, התקופה הכלכוליתית ולתקופת הברונזה הקדומה ותחילת התיכונה. בנוסף לאתרים אלו הר כרכום וסביבתו הקרובה מלאים בציורי סלע (יותר מ-40,000), "גני פסלים" ובפסלים אנתרופומורפיים (דמויי אדם).

 

מקור: הערך "הר כרכום", ויקיפדיה.

 
פרופ' עמנואל ענתי הוא ארכיאולוג. מומחה להר כרכום. מאלה שירדו לנגב במענה לקריאת דוד בן גוריון. מאמצע שנות החמישים. של האלף הקודם. פולה (ב"ג) הכינה לו כריכים… לפרופ' ענתי יש תיאוריה ולפיה מזוהה הר כרכום עם הר מתן תורה. זהו ההר שממנו ירדה תורה לעם ישראל. זהו הר סיני או הר חורב. לא צריך לבחור דווקא את ההר הגבוה ביותר. אלא את המתאים. טענתו מתבססת על מספר נימוקים שחלק מהם מובאים בהמשך הסעיפים הבאים. שאלת האמינות ההיסטוגרפית של סיפורי התנ"ך בכלל ושל המקרא בפרט הינה אחת הסוגיות העיקריות העומדות בראש סדר היום הארכיאולוגי של ארץ-ישראל. מידת אמינות הסיפר (נרטיב) של יציאת מצרים ומעמד הר-סיני עומדת אם-כן למבחן עובדתי.

המקרא מתאר בדקדקנות ובפירוט את המדבריות ואזורי השבטים סביב הר סיני. לפי תיאור זה צריך הר סיני צריך להימצא בגבול שבין ארץ מדיין לארץ עמלק. עמלק חלש על מרחב הר הנגב המרכזי. חמשת שבטי המדיינים הם ששלטו משני צידי הערבה. משה ראה את הסנה הבוער בהיותו רועה צאן יתרו. זאת הייתה הפגישה הראשונה. לפי המקרא אמור ההר להימצא בין עמלק למדין. המסקנה הגיאוגרפית מתבקשת מאליה – באזור הר כרכום. למשה היה קל לשחזר את מקום פגישתו הראשון בנוכחות האלוהית.

כבר באלפים הרביעי והשלישי לפנה"ס היה הר כרכום הר קדוש לתושבי המדבר ולשבטים שנדדו ברחבי הנגב. נמצאו על במתו שרידים של מקדש הפונה למזרח. וחל איסור, בשל קדושתו, לעלות עליו. והמקרא נדרש לכך: "והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו כל הנגע בהר מות יומת" (שמות, י"ט, 12). הזמן לא הספיק לנו להגיע לשרידי המקדש והמזבח שבמרכזו… דו"חות המחקרים מספרים לנו על מדורות ענק שהתקיימו במישור שלרגלי ההר. נמצאו שרידי מחנות גדולים. מאות של אתרי מגורים בסביבות ההר. פולחני חיות בעולם השבטי. רצף של סוגי פולחן שונים שהתקיימו באורך לאורך השנים. מקום קדוש שהוכר ע"י עמים רבים. ולכל אחד – פולחן משלו. ולא בדיוק ברור ונהיר מהיכן לקחו מים. ומזון.

נמצאו עשרות אלפים של ציורי סלע החרוטים בפטינה הכהה וחושפים את לובן האבן המצופה. וביניהם ציורים, שלכאורה, מציגים סצנות מקראיות. לדוגמה ציור סלע ובו חרותים עקרבים ונחשים, ככתוב: "המוליכך במדבר הגדול ונורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש" (דברים, ח', 16).

על אחת האבנים חרוטים לוחות הברית. מסגרת מלבנית המחולקת ל- 10 חלקים: 2, 3, 3, 2 (ראו תמונה בהמשך). ניתן לפרש זאת כחלוקת עשרת הדברות כדלקמן: 2 לאלוהים, 6 לחברה, 2 לאדם. איכשהו זה "עושה שכל". או שלא…

"ויכתוב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (שמות, כ"ד, 4). במישור שלרגלי ההר נמצאו 12 מצבות מסודרות בשתי שורות. האם אלו הן המצבות שהציב משה? למצבות הללו לא הגענו.

רוב החוקרים אינו מקבל את התיאוריה של פרופ' ענתי.  פרופ' ענתי השתתף בתכניתו של דב אלבוים – פרשת עקב. הבטיח שיצא ספר בדצמבר 2009. עודני מחכה לספר. יש לי זמן.

ובבוא העת הרמתי טלפון לחיים ושריינתי אותו ואת יהודה השותף ואת הג'יפים. ואחר כך הודעתי לחברה – זה המתווה. יורדים לנגב ביום שישי. לנים במצפה רמון. אוכלים א. ערב באחת מחוות הבודדים. ולמחרת יוצאים לראות את "הסנה הבוער". היו מזמינים אתכם לא הייתם באים? בטח באים, השיבו. וכך היה. וכך אני מוצא את עצמי, בבוקרו של יום השבת, עטוי במספר שכבות לבוש. וקר לי. והטמפרטורה? רק 2 מעלות מעל לאפס. ושמים תכולים ובהירים. ועיגול השמש האדום במזרח הולך ומתגבה. והצללים נסוגים. יאללה נוסעים. זה היום הקצר ביותר. צריך להספיק. ולצאת משטחי האש באור אחרון – שלא נעלה על נפל כזה או אחר. ובכלל – למי ששכח, צריך לחזור הביתה עוד היום כי מחר מצפה לנו יום עבודה.

נסענו דרומה. הצטרכנו לעשות מעקף בשל מגבלות הצבא. נכנסו לשטח. לשטחי אש. מחזה אפוקליפטי. בין שלדי מטרות. מהמורות של הפצצות. קרעי מתכת פזורים מכול עבר. עצים שרופים. עוד מעט ויצוץ מל גיבסון. סליחה – מקס הזועם… והגענו למרגלות ההר. וכבר היו שם כלי רכב אחרים. ואוהלים. והטלנו עליהם את חובת השמירה על שני הג'יפים שלנו. והתחלנו לטפס.

ובזווית מסוימת, בעודנו עולים, עצרו המדריכים. ויהודה נתן את הפן המיסטי. האנשים, האמונות. וחיים את הצדדים הפיזיים. הסלעים, הצמחים, בעלי החיים. ואחרי מספר צעדים מועט ראינו מולנו את הסנה הבוער. הילה צהובה/כתומה סביב נקודה שחורה.

 

ומשה היה רעה את-צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את-הצאן אחר המדבר ויבא אל-הר האלהים חרבה. וירא מלאך יהוה אליו בלבת-אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסרה-נא ואראה את-המראה הגדל הזה מדוע לא-יבער הסנה. וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני. ויאמר אל-תקרב הלם של-נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קדש הוא. (שמות, ג' 1 – 5)

והתקדמנו למעלה. והזווית השתנתה. ונפתרה התעלומה. הילה צהובה סביב קשת בהר. ביום הקצר ביותר, מצוי השמש בזווית מסוימת מאוד. ומטיל קרני אור. והללו פוגעות במשטח צור ובנקרה ומנתרות סביב. ועינינו מפרשות זאת כהילה. כאילו הסנה בוער ואינו אוכל. אשליה אופטית. בימים אחרים לא תראו אותה. הזווית לא תהא אותה הזווית…

 

 

אתם רואים במרכז התמונה כתם שחור והילה צהובה סביבו. בעצם זאת קשת שתנאי התאורה ביום המסוים מייצרים את ההילה. וכשזזים קצת – נפתרת התעלומה.

 

אבל הסנה הבוער הוא לא העיקר. אמנם כבודו מונח במקומו אך הוא רק גימיק. הוא מספק את התירוץ לבוא לכאן. המשכנו לטפס אל במת ההר. אלפי ציורים חרותים בסלע. בצור. מסת ציורי הסלע מדהימה. כמעט על כל סלע מישהו הטביע חותם. קיקע את האבן. צילמתי מספר ציורים. עקרבים, יעלים, נחשים. גמלים. אנשים. ואפילו מנורה. 7 קנים. וגם כנסיה. וצלב.  וכמובן לוחות הברית. עשרת הדברות. עשרות תמונות. אתם מקבלים את נבחרת הצלומים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוברי אורח עלו על ההר. חרטו את דברם. כתבו. התכתבו בהווה עם העבר ואולי גם עם העתיד. שמות. קיצורים. סימנים. בשפות מדבריות שאיש לא דובר אותן או כותב בהן כיום. אבל פעם כן. הן היו בשימוש. שפות של נוודים. שבטים נודדים. שקדמו לעברית וערבית.

 

הירח עלה ואורו האיר את המדבר. מוצאי שבת. הבדלה. נסענו הביתה.

 

 

אנשים שואפים לעלות להר האלוהים. קחו למשל את דון רפנילו. גיבור "הר אדוני" של ארי דה-לוקה. אפילו עלייה סמלית. מטאפורית. בירושלים ולא בכרכום. אך הרצון הוא שמוליך. וקובע. כי מי יעלה בהר הקדוש? "נקי כפיים ובר לבב" (תהלים, כ"ד, 4). זאת התשובה. ודון רפנילו אומר: "המלחמה תקנה לי את הלב ורחצה את הכפיים שלי בסיד. כשהיא נגמרה הייתי מוכן לעלות בהר אדוני."  יש לכם שנה מעכשיו להתארגן לביקור בהר כרכום.

 

חזרתי לארון הספרים. בספר הפלמ"ח מצוין "מבצע חורב". מבצע לכיבוש רמת הנגב (כולל אבו עגילה… שהוחזרה לאחר מכן). וכך כתב יגאל אלון, מפקד חזית הדרום ב-24.12.1948 בפקודת המבצע שבו השתתפו שתי חטיבות פלמ"ח – הראל והנגב:

"האויב אוזר את שארית כוחותיו ובכוונתו להנחיל לנו מכה על-מנת להציל את כבודו אשר הושפל. נקדם, איפוא, את מזימתו במהלומה מכוונת ומוחצת. נטיל את גייסותיו אל מעבר לגבולות מדינת ישראל ונשחרר את שארית שטחי הנגב הנתונים עדין בצפורניו."

זרובבל גלעד, ספר הפלמ"ח, ע' 665.

ועוע כתבו זרובבל גלעד – "דרך חורב", צביה כצנלסון – "מול הר חורב", וחיים גורי (איך לא) – "המסע אל הר האלהים". האם הם מבשרי התיאוריה שהר סיני / הר חורב / הר האלוהים מצוי בשטח הנגב?

 

למי שרוצה להרחיב דעת:

1) הערך הר כרכום בויקיפדיה

2) מיהו עמנואל ענתי

3) דברים שכתב צור שיזף על "הר האלוהים"

4) חיים ויהודה, מדריכים

 

צילומים: משה הרפז

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יהודה  On 23 בדצמבר 2009 at 8:29 AM

    משה שלום
    נהינתי לקרוא את התאור הקולח והמדליק שלך על הטיול להר כרכום. אין ספק שהשקעת בכך עבודה רבה
    כל הכבוד , יהודה

    שאלה לי אליך האם אני יכול לפרסם אותו באתר שלי כמובן עם הקרדיט לכתיבה שלך?

  • חנה בית הלחמי  On 23 בדצמבר 2009 at 9:28 AM

    ומאוד אהבתי את התאוריה שלו דווקא משום שהיא יוצאת מחוץ לריבוע הסגור הרמטית של דוגמות היסטוריות-רעיוניות. יש עוד מחשבה לגבי הסנה הבוער, והיא שהוא שיח הפטל הקדוש – שכשהוא עולה בלהבות, עליו לא נשרפים.

  • משה הרפז  On 23 בדצמבר 2009 at 9:56 AM

    חיובי

  • יגאל גרנות  On 27 בינואר 2010 at 10:50 PM

    לאדון הרפז שלום!
    לא כל כך הבנתי מה סנה פה כשם שלא כל כך הבנתי למה מכרו לך ספור שזה הסנה הבוער? החלון הזה נמצא בשנת 2003 ואיש לא טוען שזה הסנהכ. לפי כל הסימנים בהר (ציורי סלע ודברים נוספים)אפשר לומר רק שכנראה שימש החלון הזה לקביעת לוח שנה – דבר שבתקופות הקדומות היה ענינו של האלוהפרוגרטיבה שלו.יש בהר ציורים של החלון הזה וגם של מנדלה – סמל ידוע בציורי סלע בכל העולם למקום בו עוסקים בפולחן וקובעים את הזמן המקודש.
    בברכה,
    יגאל גרנות

  • יעקב  On 17 בדצמבר 2011 at 8:58 PM

    האם יש קבוצה שתבקר בהר ב 21-12 טלפון בבקשה

    • mharpaz  On 19 בדצמבר 2011 at 5:17 PM

      ליעקב
      איני יודע מי אמור לבקר ומתי.
      מציע שתרים טלפון לחיים ברגר – טיולי כרכום.
      הוא האדם שהתראיין לערוץ 2 והוא המדריך שאיתו ביקרתי את האתר.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: