תקשורת או תשקורת? סיפור מאת שלום עליכם ליום הבחירות

באם סבורים אתם כי Fake News זאת אמצאה/המצאה של המאה ה-21 – הרי טעות בידיכם. שכן אתם יודעים זאת, עמוק בלב ו/או בראש, שכך פני הדברים מקדמא דנא. ורגע לפני שהבחירות נופלות עלינו, וכל אזרח אמור לעשות את מה שמצפים ממנו, דהיינו לבחור במישהו או במישהי, פגשתי סיפור שמצביע על העובדה כי Fake News כבר אתנו זה זמן רב.

הסיפור הוא של שלום רבינוביץ' ("שלום עליכם"). נכתב לפני שנים רבות.  ב-1902. והסיפור אודות התקשורת/התשקורת, שבמקרה המונח לפנינו, היא העיתונות הכתובה, הולך לקמן:

על לֶמֶל זקן הכפר שמעתם כבר? או שאולי אתם שומעים בראשונה את שמו של למל? איך ייתכן: הרי הוא יהודי בעל שם בכל מקום. הוא לא רק ראש ברשות הכפר, שבוחש ומוליך באף את כל העיירה, אלא גם עסקן של ממש שם ב"מחוז", קשור לכל הגדולים. כאשר הוא נוסע אל "המחוז", הוא מספר, אין הוא יודע למי יילך ראשון; כל אחד, הוא מספר, מושך אותו אליו: "אדון למל!" "מר למל!" "ר' למל!" והעולם כמרקחה! בכל פעם שהוא חוזר מה"מחוז", הוא חייב להביא ידיעה כל שהיא, שתספיק לשיחה לשלושה חודשים: פשיטת רגל גדולה של שלוש-מאות אלף, שריפה נוראה ששבעים וחמש נפשות נשרפו בה, או רצח נורא בלב העיר, שהשערות סומרות בגללו. ואף-על-פי שפשיטות הרגל שכיחות מעט יותר מדי אצל למל, שריפות ורציחות יש כמעט בכל שבוע, לא עלה על דעתו של איש להטיל ספק בדבר. אין מקשים קושיות על מעשיות; ומה עם העיתונים – למה להם מותר? אתם זוכרים מן הסתם אותו סיפור נורא ואיום שנכתב לא מזמן בכל העיתונים. הדבר קרה בביאליסטוק, בריגה או בז'יטומיר – כבר אינני זוכר. וכך היה המעשה: פעם אחת ישבה אשה ובידה תינוק. פתאום פורץ התינוק בבכי גדול. מבקשת האשה להיניק את התינוק ופותחת את חולצתה. קופץ נחש אל חיקה, תופס בלועו את שדיה ואינו מרפה מהם כבר כמעט שלוש יממות. כל הרופאים וגדולי הפרופסורים באים ונוסעים בחזרה. אין הם יודעים מה לעשות: לקרוע בכוח את הנחש מן האשה הם פוחדים, פן ייתן בה את ארסו – והאשה אבודה; ואם יניחו לו לינוק – הלא ימצוץ ממנה את דם התמצית! את סוף המעשה נודיע מן הסתם לקוראינו… כך חותמים העיתונים, וכבר יותר משלוש שנים שאנחנו מנויים על העיתונים וקוראים בהם, ועד היום איננו יודעים את סוף המעשה הנורא, ומה שלום האשה האומללה והמסכנה. אם נניח שהנחש עוד יונק, הרי קשה להאמין בדבר כזה, שיוצא קצת מדרך הטבע; אבל אם האשה כבר מתה, הלא היו העיתונים כותבים על כך. לכן אנחנו מוכרחים להגיע למסקנה, שלא היתה שום אשה, לא היה שום שד ולא היה נחש. מה בכל זאת היה? שקר, כנראה!

או שלא מכבר קראנו בעיתונים מעשה שכזה: בעיירה קטנה (דומני שבבוברויסק) היתה חתונה יהודית. הכליזמרים ניגנו. המחותנים רקדו. המלצרים והמלצריות התרוצצו בהולים, כרגיל בחתונות. פתאום אומרת הכלה שהיא חשה ברע, ונשכבת לרגע. ומייד בשוכבה היא נרדמת. הכליזמרים מנגנים, המחותנים רוקדים, המלצרים והמלצריות מתרוצצים בהולים – והכלה ישנה. וכבר ניגנו, רקדו וחילקו את המרק הצח – והכלה ישנה. האורחים מתפזרים לבתיהם, האורות כבים – והכלה ישנה. קמים בבוקר – והכלה ישנה. הולכים לישון – והכלה ישנה. קמים – והכלה ישנה. בקיצור, כבר שלושה שבועות עברו מאז החתונה – והכלה ישנה! "מה קרה לה? זאת מן הסתם נודיע לקוראינו…" מובן מאליו שזו השנה השנייה שאנחנו מנויים על העיתון הזה, מרוב חשש שהכלה תתעורר ואנחנו לא נדע – אבל חבל על הטרחה; בכל יום, בהגיע העיתון, אשתי שואלת תחילה:

"מה שלום הכלה מבוברויסק?"

"אין שום חדש. משמע שהיא עוד ישנה." כך אני עונה לאשתי, ובליבי אני חושב לעצמי: אוי ואבוי, אני חושש שכל הסיפור הזה אינו אלא מעשייה שהומצאה, שקר וכזב…

כך גם למל שלנו. אבל ההבדל ביניהם הוא שהעיתונים, כשהם עושים זאת, כשהם משחילים שקרים לפעמים, הרי הם עושים כך בכוונה תחילה – הם חושבים על כסף; ולמל זקן הכפר שלנו הוא סתם שקרן ופטפטן.

מקור: שלום עליכם (2005), עירם של האנשים הקטנים, מיידיש: בני מר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 35-33. צילומים: משה הרפז. © כל הזכויות שמורות ליוצרים אשר יצרו את תוצרתם.

אני שימשתי כיונת דואר, או בלדר אם תרצו, בלבד. ואתם/ן הקוראות והקוראים, כבר בגירים מספיק ע"מ להסיק את שניתן להסיק. ואל תשכחו לשים בקלפי את הפתק הנכון. ומהו הפתק הנכון? זאת לא תחלצו ממני…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: