דגמים עירוניים

"מהיום והלאה אתאר אני באוזניך את הערים," אמר החאן, "ואילו אתה, במסעותיך, תאשר אם אכן קיימות הן."

אולם הערים בהן ביקר מרקו פולו שונות היו תמיד מאלה אותן הגה הקיסר.

"ובכל זאת בניתי במוחי דגם של עיר שממנו אפשר להסיק על כל הערים האפשריות," אמר קובלאי.  "דגם זה מכיל בתוכו את כל מה שתואם את הכללים המקובלים.  הלא הערים הקיימות רחוקות מכללים אלה במידות ריחוק שונות, ודי יהיה אם אחזה מראש את היוצאים מן הכלל ואחשב את כל הצירופים האפשריים."

"גם אני הגיתי דגם של עיר ממנו אני מסיק על כל האחרות," אמר מרקו.

איטאלו קאלווינו (1993: 67)

For it is as if someone had taken a map of the city and, resolutely blind to its topography, had colored in irregularly shaped lumps labeled ‘Blacks’, ‘Jews’, ‘Irish’, ‘Academics’, ‘Gentry’, ‘Italians’, ‘Chinese’, ‘Assorted Others’.

Raban (1975: 216)

במרוצת השנים הוצעו לעיר דגמים תיאורטיים רבים. דגמים אלה הוצעו בדרך כלל עבור עיר צפון-אמריקנית ומטבע הדברים אינם תקפים לגבי ערים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. המחשה מורפולוגית לפרדיגמה של אסכולת שיקגו ששלטה בארצות הברית בשנות ה- 20 וה- 30 (של המאה ה- 20) ניתנת על-ידי המודל האקולוגי של עיר לפי בורג'ס [Burgess, 1967 (1925)].

לפי גישה זו, מדומה העיר למערכת אקולוגית שבה מצויים מספר זנים של אוכלוסייה שחיים בקהילות מובדלות, במתחמים טריטוריאליים, ופעילותם מוּנעת על-ידי תחרות ושליטה במרחב. גרדוס ובלושטיין-ליבנון (2001: 1) מגדירים אקולוגיה עירונית כדלקמן:

"תחום מחקר במדעי החברה הבוחן את מערכת היחסים שבין משתנים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ודמוגרפיים של אוכלוסיית המגורים בעיר ובין הסביבה הפיזית-עירונית (שכונות ורובעי העיר)".

הדגם המרחבי של העיר הוצע לאחר מחקר של שימושי קרקע ושל מאפיינים חברתיים שערך בורג'ס בשיקגו והוא מציג התמיינות של אזורים חברתיים בעיר שמבוססת על מודל חד-מוקדי של עיר(concentric zones) – דמוי בצל – שבו מעגלים קונצנטריים בעלי שימוש קרקע שונה זה מזה עוטפים גלעין שמשותף לכולם – מרכז עסקים ראשי (מע"ר). לשון אחר: סביב המרכז מאורגנות טבעות חד-מרכזיות שכל אחת מהן מייצגת מעמד חברתי מסוים. את המע"ר – שבשוליו תעשייה ומלאכה – עוטפות (בהתאמה) טבעת של אזור מעבר, טבעת של מגורים ברמה נמוכה, טבעת של מגורים ברמה גבוהה וטבעת של פרברים שבהם מתגוררים יוממים.

הויט (Hoyt, 1939) הציע מודל להתמיינות תושבים בעיר לפי גזרות(Sectors). שלא כבורג'ס שהסתמך על ממצאיו בשיקגו, התבסס המודל של הויט על מחקר שנערך ב- 142 ערים בארה"ב. במרכז דגם זה (דמוי כוכב) ממוקם המע"ר וממנו יוצאות גזרות ליניאריות המיועדות לתפקודים שונים. מערכת מסילות הברזל והדרכים הראשיות נטלו תפקיד מכריע בעיצוב דגם זה.

מסקנתו העיקרית של הויט הייתה שסטאטוס חברתי-כלכלי משחק תפקיד ראשון במעלה בהתמיינות לגזרות והרעיון המרכזי במודל זה הוא התמיינות בגזרות ולא באזורים. הויט השכיל לסייג ולומר (ולכתוב) כי למרות שדגם הוא גזרתי יתכן וגיל המבנים מתנהג לפי המודל הטבעתי (פנימי – ישן וחיצוני – חדש) ובנוסף לכך יתכן והגזרה לא תמצא הומוגנית בנקודת זמן נתונה.

הריס ואוּלמן (Harris & Ullmann, 1945) ראו את העיר כמבנה מרובה תאים של שימושי קרקע והציעו דגם רב-גלעיני של עיר (Multiple nuclei) שבו המבנה האורבאני נקבע על-ידי כוחות כלכליים וחברתיים רחבים, השפעת ההיסטוריה והשפעות בין-לאומיות. מודל זה מסביר את ההתמקדות באזורים שבהם מתיישבים אנשים בהתאם לעדיפויות שונות. כך נוצרים ומתפתחים מרכזים רבים וקטנים והללו מהווים מוקדי-משנה להתפתחות מקומית והם מתפתחים לפי דגם טבעתי או לפי דגם גזרתי.

הדמיון המורפולוגי שבין עיר כלכלית לבין עיר אקולוגית אינו מפתיע. הדמיון אינו מסתפק במורפולוגיה בלבד אלא מצוי בבסיס המנגנונים העירוניים. עבור שתי הערים – העיר האקולוגית (לפי אסכולת שיקגו) והעיר הכלכלית (על-פי הריס ואוּלמן) – המציאות היא מגרש הפעילויות שבו צמחייה, בעלי חיים, בני-אדם בודדים וקבוצות חברתיות/תרבותיות מתחרים אלה באלה ונלחמים זה בזה על הישרדות, ועבור שתיהן היא מהווה בסיס לתהליכים אורבאניים שבהם אנשים – בודדים וקבוצות – מתחרים על קרקע, על שימושי קרקע ועל הגמוניה עירונית. 

המרחב העירוני בעיר המודרנית התבסס על גלעין – המע"ר – שבו התרכזו הנהלות המפעלים הגדולים והמערכת הפיננסית (בנקים וביטוח). את המרכז הזה קל לזהות במבט מן האוויר – גוש מבנים רבי קומות וגורדי שחקים. מע"ר זה הוקף בטבעת של עסקים קטנים – מתווכים בין המע"ר לשכונות המגורים ואת העיר המרכזית סובבות שכונות מגורים המהוות פרברי שינה. בשולי העיר המודרנית התמקמו מפעלי ענק – במסגרת הייצור הפורדיסטי – וסביבם צצו גטאות אתניים שבהם התגוררו אותם פועלים אשר היוו את כוח העבודה במפעלים. הערים המודרניות הגיעו לשיאן בתחילת המחצית השנייה של המאה ה- 20 ולאחר מכן חל תהליך של נסיגה: האצה בתהליך הבריחה לפרברי השינה ולקהילות הלווין שמחוץ לעיר, פיתוח מרכזי קניות ובילוי בפרברים (ה"קניון") – והתרוקנות של מרכזי הערים הישנות. ג'ין ג'ייקובס [(Jacobs,1992 (1961] ביקרה תופעה זאת באופן נוקב.

בעיר הבתר-מודרנית הורחב המע"ר של המטרופולין במטרה לשרת תפקודים פיננסיים ואחרים של הכלכלה העולמית. העיר הפנימית עברה תהליך של מתיחת פנים וחידוש – ג'נטריפיקציה. התעשייה הוותיקה והמסורתית, מפעלי הענק, התעשיות המזהמות והתעשיות עתירות שטח הועתקה רובה ככולה ממרכז העיר והמפעלים מוקמו בשולי המטרופולין ו/או בפריפריה הארצית (העולמית).  על בסיס אזורי התעסוקה הישנים ובפרברים הוקמו תעשיות חדשות עתירות ידע – תעשיות היי-טק. סביב המטרופולין, ובעיקר בשל היותו מוקד של כוח – ניהול וכספים – התפתחו לוויינים כלכליים הניזונים משירותי המטרופולין.

לדעתם של דיר ופלוסטי (Dear & Flusty, 1998) המודלים העירוניים (כפי שהוצגו בסעיפים הקודמים) אינם יכולים לתאר ולפרש את האורבניזציה כיום ולכן הם מציעים מודל אלטרנטיבי של עיר שניתן לכנותו בשם "דגם עיר על-פי אסכולת לוס אנג'לס". המודל מתבסס על רעיונות המחברים וכן על אסופה מרשימה של עבודות ומחקרים שנעשו בעיר לוס אנג'לס וסביבותיה על-ידי חוקרים מתחומי הגיאוגרפיה, התכנון והסוציולוגיה.

מעניין לציין כי חלק גדול מז'אנר סרטי המדע הבדיוני דן בלוס אנג'לס – עיר העתיד. לוס אנג'לס של שנת 2019, בסרטו של הבמאי רידלי סקוט "בלייד ראנר" (Blade runner) מ- 1982, היא עיר מורכבת, לבירינט של שפות וגזעים. שפת הדיבור של אנשי העיר –  Cityspeak – הינה תערובת של יפנית, אנגלית, גרמנית וספרדית. העיר נשלטת על ידי ה"אחרים" – אסיאתים, היספנים , וכל הסממנים מצביעים על שבר בסדר העירוני.

מודל זה מושפע מהגישה ההרמנויטית של אסכולת בית-ספר פרנקפורט. הטענה המרכזית שבו היא כי ערים אינן מתפתחות עוד סביב מרכז קומפקטי, אלא מתגבשות כמקטעים, כסגמנטים וכתאים עירוניים. הצגה של עיר כגריד, כלוח שחמט או כשתי וערב של תאים מבטלת את הצורך במרכז גיאומטרי כלשהו. המודל מתאר מרחב עירוני כמערך מגוון של תאים הומוגניים ייחודיים, חסרי מרכז מוגדר וברור, הנותנים ביחד תמונת מצב כללית של מערכת אורבאנית הטרוגנית והעיר מצטיירת כפסיפס. הדגם מציג עיר הטרוגנית – "Keno Capitalism" –  מוזאיקה של אזורים מסוגים שונים: שמורים ומוגנים, משועבדים לכנופיות רחוב, אזורי חלומות, פארקים תעשייתיים, ערי קצה, אזורים נושאיים, מרכזים כלכליים, פרברים אתניים, מרכזי קניות ועוד.

מקור:   66):Dear & Flusty  (1998

בשנים האחרונות התפתח ערוץ נוסף בגיאוגרפיה שמציג עיר כמערכת בארגון עצמי. ארגון עצמי הוא תכונה שהתגלתה בחקר מערכות מורכבות ופתוחות. הרעיון פותח לראשונה במדעי הטבע ורק לאחר מכן יושם הרעיון לתיאוריה חברתית. עקרון הארגון העצמי מניח שאי-שיווי משקל עשוי להוות מקור להיווצרותו של סדר מרחבי. בתקופה של אי-יציבות מתחרים ביניהם מספר מצבי סדר על שליטה בתנועת המערכת וכאשר זוכה אחד מהם אזי הוא כופה עצמו על המערכת ומשעבדה לתנועתו. מנגנון זה נקרא "עקרון השעבוד" ומצב הסדר השולט הוא "פרמטר הסדר".

בעיר, שחקנים אנושיים אינם פסיביים לסביבתם אלא מגיבים והופכים לכוח משפיע בעל אינרציה משלו – פרמטר הסדר. ניתן לתאר את תהליך הארגון העצמי בצורה של שינוי – המערכת נעה ממצב יציב אחד לאחר בתהליך של התפצלות. בתקופת הזמן הראשונה המערכת נעה באופן יציב הנשלט על ידי פרמטר סדר מסוים. לאחר זמן מסוים נקלעת המערכת למצב של אי-יציבות שבו נאבקים כמה מצבי סדר אפשריים עד אשר המערכת עוברת למצב יציב חדש הנשלט על ידי פרמטר סדר חדש וחוזר חלילה.

מבחינת מאפיינים של מערכת בארגון עצמי וניתוח עקרונות הארגון העצמי עולה כי ניתן להמשיל עיר למערכת בארגון עצמי מכיוון שעיר בנויה ממרכיבים רבים, מהווה מערכת פתוחה שמצויה בהידודיות (אינטרקציה) עם סביבתה. כאמצעי ללימוד תהליכים של התארגנות עצמית בעיר רתמו חוקרים בגיאוגרפיה גישה של "אוטומציה תאית" (CA-Cellular Automata). בגישה זו עיר מיוצגת על-ידי מרחב שמורכב ממטריצה של תאים (מישורית) והמרחב התאי מייצג מרחב עירוני (פיסי) שכל תא בתוכו מגלם משק בית או משפחה. מודלים של עיר נבנו לפי עיקרון זה ככלים לשם בחינת דינמיקה ושינויים של תפרושת חברתית למשך זמן במרחב העירוני. תהליך היווצרות העיר או האזור מבוצע כ"משחק" ממוחשב במסגרת חוקים משלו.

והמודלים הולכים ומתפתחים. אחת לתקופה מציע חוקר, כזה או אחר, מודל עירוני מבית היוצר שלו. אבל, מניסיוננו המועט, הבינונו כי אין מודל אחד שיתאים לכול הערים בעולם. כזה שיהיה גנרי. ויסביר את ההתפתחות העירונית. אחרי הכול עוסקים אנו בבני-אנוש. באלה המקימים את הערים או משנים את פניהן. וזאת פעילות חברתית, תרבותית וכלכלית שיש לה תוצאה גיאוגרפית. פיזית. ויזואלית.

מקורות המידע:

גרדוס יהודה ובלושטיין-ליבנון רוני (2001), האקולוגיה של באר שבע בעידן הגלובליזציה, מרכז הנגב לפיתוח אזורי, באר שבע.

קאלווינו איטאלו (1993), הערים הסמויות מעין, ספרית פועלים, תל-אביב.

Burgess E. W. [1967(1925)], “The growth of the city”, in: Park R. E., Burgess E. W. and McKenzie R. D.(eds.), The city:  suggestions of investigation of human behavior in the urban environment, University of Chicago Press, Chicago, pp: 47 – 62.

Dear M. and Flusty S. (1998), “Postmodern urbanism”, Annals, Association of American Geographers, Vol. 88, No. 1, pp: 50-72.

Harris C. D. and Ullmann E. L. (1945), “The nature of cities”, Annals of the American Academy of Political and Social Science, Vol. 242, pp: 7 – 17.

Hoyt  H. (1939), The structure and growth of residential neighborhoods in America cities, Federal Housing Administration, Washington.

Jacobs J.[1992(1961)], The death and the life of great American cities, Vintaze Books, New-York.

Raban J. (1975), Soft city, Fontana, Glasgow.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: