יומן מסע, ארה"ב (2001) – פרק 2

פרק 2: 1.6 – 3.6. קולרדו ודרום-דקוטה.

יצאנו מהמוטל. התלבטנו. מאונט אוונס או פיק'ס פיק. פסגות של הרוקי'ס האמריקאיים. כל אחת מתנשאת מעל ל-14,000 רגל. אמנם עוד בארץ המליץ דיוויד, יליד קולרדו, על מאונט אוונס. אך אנו כאן. בקולרדו. אז שאלנו פה ושם. את כל מי שיכולנו. במוטל, בדיינר, בתחנת הדלק, בסופר. הרוב המליץ על פיק'ס פיק. ואכן לשם שמנו את פעמינו.

בבוקר ה-2.6 ארזנו את עצמנו ועלינו צפונה. דרך הרוקי'ס האמריקאיים. גבוהים ופראים. שנים לאחר מכן הזדמן לנו לטייל ברוקי'ס הקנדיים. שקטים ומעוגלים.

ב-3.6 המשכנו צפונה – אל הגבעות השחורות של דקוטה. קולה של דוריס דיי נשמע ברקע (או שמא הייתה זאת אחרת?). אל מאונט רושמור. אל ארבעת הנשיאים שפניהם חקוקים בסלע.

בערב נכנסנו ל-צ'אק ווגן. חווה. מופע מקומי – שירי קאנטרי, סטנדאפ וארוחת ערב. זהו המקום שבו צילמו את "רוקד עם זאבים". אך לא פגשנו את קווין… פגשנו אחרים.

ושבנו בזמן לחזות בטקס היום-יומי שמתקיים בהר רושמור. ב-21:00. תקיעת חצוצרה. קיפול הדגל. בבוקר יונף שוב. וחוזר חלילה. ניווטנו בערפל מוחלט. סמיך יותר ממרק הדלעת. איכשהו הגענו בשלום למוטל.

רישומים: משה הרפז (2001). כל הזכויות שמורות. רשימה זאת ראתה אור לראשונה ב- 1.3.2012 באתר "במחשבה שניה" לנושאי תרבות, חברה ותקשורת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רחל  On 19 באפריל 2013 at 6:19 PM

    נחמד מאוד בייחוד הרישומים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: