מה השתבש בין שבוש לבית שמש?

נצא לבדוק. ברוח הימים הללו, כשביבי ואיתן מככבים כסטנדאפיסטים, אולי טוב יותר שהיו סטרטאפיסטים, יכול גם אני להודיעכם, חמשת הקוראים הנאמנים, כי הייתי הראשון שזיהה בעיות במרחב הציבורי בבית שמש. ולראייה – ראו משהו שכתבתי לפני שנתיים. על נקודת ה-ג'י. ניתן לדלג ישר לסוף המאמר… טוב, אני מרים ידיים. לא ממש הייתי הראשון. הבעיה שאת השני אף לא אחד זוכר.

וכשהתחוללה המהומה המדירה את בית-שמש מהדרה יצאתי לחפש השראה. ומצאתי אותה במדפי הספרים שביתי. מצאתי בעיר שבוש את הירשיל מתלבט ומתחבט. בלומה או מינה. מינה או בלומה. איך שלא יהיה לעת הזאת את יצרו כובש… אבל מי שמתבונן על ילדה בת 6 או 7 אינו מדיר או מהדיר. הוא מרייר – סתם מזיל ריר. במקום אחר היה חשוד בפדופיליות…

יודע הירשל שהיום או מחר לא יפטר ממצוקתו. תורה שלמד בנערותו משמרתו בבחרותו. הוא תולה את עיניו בבנות הארץ והתורה הופכת לו עיניו מהן, הוא מבקש עצה להגיע אצלן והיא אומרת לפניו דברים שעשו חכמים הראשונים, כגון מעשה רבי מתיא בן חרש שמימיו לא נשא עיניו באשה, ראהו שטן ונתקנא בו ונדמה לפניו כאשה שלא היתה כמותה בעולם, כיון שראה אותה הפך עיניו לצד אחר, וכשראה שהיא מתהפכת לכל צד הלך והביא אש ומסמרים ונתן את המסמרים באש וסימא את עיניו.

ברם אינו דומה בחור שיושב בשוק לתנא שיושב ועוסק בתורה, אלא ששכלו סייעו, שהיה מגיד לו כמה בושות כרוכות בעקבותיה של עבירה. אלף מיתות ולא בושה אחת.

מקור: ש"י עגנון, תשמ"ח, "סיפור פשוט", בתוך: על כפות המנעול, שוקן. ע' 61.

ועתה אחזור לעמדתי. אשב על הגדר ואראה מה ילד יום. עד לספין הבא…