מה השתבש בין שבוש לבית שמש?

נצא לבדוק. ברוח הימים הללו, כשביבי ואיתן מככבים כסטנדאפיסטים, אולי טוב יותר שהיו סטרטאפיסטים, יכול גם אני להודיעכם, חמשת הקוראים הנאמנים, כי הייתי הראשון שזיהה בעיות במרחב הציבורי בבית שמש. ולראייה – ראו משהו שכתבתי לפני שנתיים. על נקודת ה-ג'י. ניתן לדלג ישר לסוף המאמר… טוב, אני מרים ידיים. לא ממש הייתי הראשון. הבעיה שאת השני אף לא אחד זוכר.

וכשהתחוללה המהומה המדירה את בית-שמש מהדרה יצאתי לחפש השראה. ומצאתי אותה במדפי הספרים שביתי. מצאתי בעיר שבוש את הירשיל מתלבט ומתחבט. בלומה או מינה. מינה או בלומה. איך שלא יהיה לעת הזאת את יצרו כובש… אבל מי שמתבונן על ילדה בת 6 או 7 אינו מדיר או מהדיר. הוא מרייר – סתם מזיל ריר. במקום אחר היה חשוד בפדופיליות…

יודע הירשל שהיום או מחר לא יפטר ממצוקתו. תורה שלמד בנערותו משמרתו בבחרותו. הוא תולה את עיניו בבנות הארץ והתורה הופכת לו עיניו מהן, הוא מבקש עצה להגיע אצלן והיא אומרת לפניו דברים שעשו חכמים הראשונים, כגון מעשה רבי מתיא בן חרש שמימיו לא נשא עיניו באשה, ראהו שטן ונתקנא בו ונדמה לפניו כאשה שלא היתה כמותה בעולם, כיון שראה אותה הפך עיניו לצד אחר, וכשראה שהיא מתהפכת לכל צד הלך והביא אש ומסמרים ונתן את המסמרים באש וסימא את עיניו.

ברם אינו דומה בחור שיושב בשוק לתנא שיושב ועוסק בתורה, אלא ששכלו סייעו, שהיה מגיד לו כמה בושות כרוכות בעקבותיה של עבירה. אלף מיתות ולא בושה אחת.

מקור: ש"י עגנון, תשמ"ח, "סיפור פשוט", בתוך: על כפות המנעול, שוקן. ע' 61.

ועתה אחזור לעמדתי. אשב על הגדר ואראה מה ילד יום. עד לספין הבא…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה ארצי  On 2 בינואר 2012 at 5:20 PM

    אז הלכתי ושניתי את שכינית זיהוי הבעיה וכתמידי חסידים המתפלפלים ובוראים הררי מעשיות במקום שאין במה אותם לאושש כך גם אתה מחליף בין ראיתי לבין זהיתי. משל למי שהיה קורא את שגילה דרווין ואןמר הבכורה היא לי אני ראיתי קודם. כל כך למה? למה אחלוק עליך כותב סקרן? משום שהבעיה בכלל לא זו ומכאן שגם אינה שם. הבעיה אינה בציבור החרדי וגם לא במעשי נחשוניו. הבעיה אנחנו וועיננו שאינן רואות ואזנינו אינן שומעות.
    אותם חכמים עליהם מספר עגנון היו שם. שם מצווה הייתה להקשיב לדין הפריץ בתקוה שימות הפריץ או ידום כלבו או שסתם תחלוף הרשעה כעשן לחלוף. גם שם גם פה לא הפריץ וממלכתו חשובים אלא שרידותם של החסידים החיים תחתיו. ימות יחיו תחת הבא אחריו או יקחו את מקל הנדודים – יחפשו פריץ מתאים שיסכים לקבלם. כאן הבעיה. לא מעניין אותם עתיד המדינה אלא עתידם. יחיו על חשבוננו או ימצאו אחר שיכניסם תחת כנפם. עתידנו ועתיד מדינתנו להם לא אכפת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: