סופרטאנקר של מחאה

ויהי ערב ויהי בוקר והנה צצו ועלו בעיר אוהלים בשדרות רוטשילד שבק"ק ת"א:

עכשיו אנו מגיעים לקצה השטח הפתוח ובאפלה אני מבחין באוסף צללים גמלוניים ומקוטעים: הבתים, מחומר, פחים, קש ועץ, וכולם נראים כאילו נעזבו באמצע בנייתם, ננטשו ברגע שהתחילו ללבוש צורה. אין אספלט ואין מדרכות ואין חשמל, וסביר להניח שאין מים וביוב. "אף פעם לא הגעתי עד כאן," אני אומר לו. "כמה זה גדול."  "שם, משמאל, רואים את האורות של לוריגאנצ'ו," אומר מייטה בעודו מדריך אותי במבוכי הרובע, "אשתי היתה אחת ממייסדות השכונה החדשה הזו. לפני שמונה שנים. בערך מאתיים משפחות ייסדו אותה.  הם באו בלילה, בחושך, בלי להיראות. עבדו עד אור הבוקר, תקעו מוטות ומִסמרו קרשים ומתחו חבלים, ובבוקר המחרת, כשהשוטרים הגיעו, הבתים כבר עמדו, השכונה כבר היתה קיימת. לא היתה כל אפשרות לסלק אותם." [מקור: מאריו וארגאס יוסה, 1989, הסיפור של מייטה, כתר, ירושלים. ע' 271]

במציאות שלנו זה קרה אחרת. הוא הגיע. הסופרטאנקר של המחאה. אם כל ההפגנות. זמן-רב חלף מאז שיצא העם אל הרחובות. לא טוב לו. והוא מוחה. אינו מבקש להפיל את הממשלה. אנחנו לא אירופה. כאן אין שורפים מכוניות ובוזזים חנויות. ההפגנות נראו יותר כהפנינג. לא היו מהומות. וטוב שכך. דפני ליף עמדה על הבמה וקראה מספר קריאות. הקהל לא ממש חזר אחריה. הוא היה עסוק מדי בעיכול המופע של ש"א…

 

 

אין צורך בועדים ובצוותי משא ומתן. ובישיבות ממושכות. מעל ל-300,000 מתושבי המדינה אמרו את שאמרו. הצביעו ברגליים. ובעיקר מחו. צדק חברתי. חובק את כל תחומי החיים. הפרט, המשפחה, הקהילה, החברה. הממשלה אמורה לפתור את הבעיות. אולי הפתרון לא יהיה מושלם ואולי לא את כל הבעיות – אבל היא שחייבת לפתור. אמנם הבחירות רחוקות. לכאורה רק ב-2013. אך מקווים אנו שהפעם יהיה לבוחר זיכרון ארוך טווח…

יולי, אוגוסט. חם. מאוד חם. לוהט. הקרקע בוערת. האוויר מחושמל. ובעיקר הביל… מהלך אתה ברחובות בהרגשה של קרוטון במרק מהביל. איך שלא יהיה – מלאה התקשורת בדיווחים אודות המחאה. מדן ועד אילת. וג'סי כהן גם. לו הייתי רוטשילד חזר לככב על במותינו.

ואני? היכן אני ממוקם נוכח כל גלי המחאה? קשה לי לכתוב בזמן אמיתי. אולי זאת הסיבה שלא נמשכתי מעולם לעיתונאות. אני זקוק לאתנחתא. לפרספקטיבה. והזמן נותן לי אותן. התקשורת – על מגוון ושלל שלוחותיה – מוצפת בכתבות ובסקירות. מצולמות וכתובות. רבים וטובים כתבו על כך. ועוד יכתבו. ותהיתי: מה אוכל אני לחדש?

ובכול זאת. נעלתי נעלי הליכה. לבשתי מלבושי כותנה. התחמשתי במצלמה, בעט ובפנקס. וירדתי דרומה. את הקוריאנית החניתי בצפון העיר. אם כבר בצפון עסקינן אזי בכוכב הצפון. בצל. חציתי את הנחל המשתקם שאו-טו-טו ספינות של נהר נושאות מטיילים מדוושות לאיטן במעלה אל שבע טחנות. חלפתי על-פני בן-יהודה שטראסה, רח' אלנבי. יורד בתחנת בית הכנסת הגדול. קו 4 נותר במסלולו הישן-נושן. 6.4 ₪ לכול כיוון. הרפתקה ב-12.8 ₪. החודש טרם העלו את מחיר הדלק…

והתהלכתי בשדרות רוטשילד. מקצה אל קצה. מההתחלה ההיסטורית ועד לסוף ההיסטרי. ובחזרה, כמובן. ממגדל רוטשילד שגגו הוא הדירה היקרה בתבל (או לפחות באזור זה) ועד לחניון הבימה. צילמתי וצילמתי. ובעיקר צילמתי. מעל ל-500 לחיצות. 513 ליתר דיוק. הקלות הבלתי מוסברת של הלחיצה הדיגיטאלית גם אם המצלמה רפלקסיבית. מבחן הכמות אל מול האיכות.

פה ושם עצרתי. חתמתי על עצומות כאלה ואחרות. שחתי מספר משפטים עם אחרים. חייכתי אל האנשים. ביקשתי אישור לצלם פנים. פלוני עודדני: "צלם כמה שיותר. בספטמבר זה יהיה היסטוריה…"  ברור לי שאנו מקדימים את ההיסטוריה. את ה- 20 בספטמבר. אלפי אנשים יפשטו על גבולותינו במצעד. ומה אנו עושים ונעשה בנדון? וזה הרגע שנצטרך סולידאריות. חזית אחת. מקצה העם ועד לקטביו האחרים. סמול, ימין ומה שביניהם. הנה הגיעו ימות המשיח.

ובשדרות מצאתי מערכת בארגון עצמי. כל מי שיש לו על מה למחות – ואין אחד שאין לו ולא חשוב על מה – מצא לנכון להיות מיוצג. אתה אינך קיים אם אתה (או את) לא נטעת אוהל בשדרה. ונכון ליום חמישי (4.8) נמכרו כל המגרשים… נשארו מגרשים בשדרות נורדאו ובבן-גוריון.

בשנים האחרונות התפתח ערוץ נוסף בגיאוגרפיה שמציג עיר כמערכת בארגון עצמי. ארגון עצמי הוא תכונה שהתגלתה בחקר מערכות מורכבות ופתוחות. הרעיון פותח לראשונה במדעי הטבע ורק לאחר מכן יושם הרעיון לתיאוריה חברתית.

המאפיינים העיקריים של מערכת בארגון עצמי הם: מורכבות – מערכת מורכבת בעלת מספר חלקים גבוה ומשתנה, פתיחות – קיום יחסי גומלין עם הסביבה שפירושם חילופי חומר ואנרגיה; דינאמיות – המערכת  מתקיימת במצב של אי-שיווי משקל ולכן המערכת בפעולה בכל עת. לתנועה זו שני מצבים –  מצב של תנועה יציבה ומצב של תנודות חריפות; אי-ליניאריות – התנהגות המערכת בלתי ניתנת לחיזוי ולפיכך לא ניתן להצביע על גורם ותוצאה בודדים וישירים.

עקרון הארגון העצמי מניח שאי-שיווי משקל עשוי להוות מקור להיווצרותו של סדר מרחבי. בתקופה של אי-יציבות מתחרים ביניהם מספר מצבי סדר על שליטה בתנועת המערכת וכאשר זוכה אחד מהם אזי הוא כופה עצמו על המערכת ומשעבדה לתנועתו. מנגנון זה נקרא "עקרון השעבוד" ומצב הסדר השולט הוא "פרמטר הסדר".

בעיר, שחקנים אנושיים אינם פסיביים לסביבתם אלא מגיבים והופכים לכוח משפיע בעל אינרציה משלו – פרמטר הסדר. מוצע תיאור של תהליך הארגון העצמי בצורה של שינוי – המערכת נעה ממצב יציב אחד לאחר בתהליך של התפצלות. בתקופת הזמן הראשונה המערכת נעה באופן יציב הנשלט על ידי פרמטר סדר מסוים. לאחר זמן מסוים נקלעת המערכת למצב של אי-יציבות שבו נאבקים כמה מצבי סדר אפשריים עד אשר המערכת עוברת למצב יציב חדש הנשלט על ידי פרמטר סדר חדש וחוזר חלילה.

מבחינת מאפיינים של מערכת בארגון עצמי וניתוח עקרונות הארגון העצמי עולה כי ניתן להמשיל עיר למערכת בארגון עצמי מכיוון שעיר בנויה ממרכיבים רבים, מהווה מערכת פתוחה שמצויה בהידודיות (אינטראקציה) עם סביבתה. 

ודומה כי כל עם ישראל היה, באותה השעה, בשדרה או בסביבתה המיידית. הפנינג. קרקס. אין-ספור אירועים. הופעות חינם. מייצגים. נאומים. דיונים. הרצאות. באוהלים אין ממש מתגוררים. אולי נותרו מעטים. ראו היכן ממוקמים השירותים ותגיעו לבד למסקנות. האוהלים הוקמו. השלטים הוצבו. אחלה של רעיונות. מנהלי משרדי הפרסום צריכים לרוץ לשדרה ולקטוף את הרעיונאים החדשים. וזהו.

השלטים עשו את שלהם. חוללו את הניצוץ. מכאן ואילך אין ההתרחשות מותנית בעברה. היא עצמאית. והקהל משוטט בינות האוהלים. מאוהל מחאה אחד למשנהו. מצלמים. מצטלמים על רקע המחאה. בתי-הקפה מלאים עד אפס מקום. שותים קפה בעמידה (מעשה שגובל בשערורייה…). כל כמה מטרים משהו אחר קורם עור וגידים. מתרחש.

אין בנמצא ביתן של אינפורמציה. אין מודיעין. אין רשימת כתובות, בלית-ברירה אתה עובר לניתוח שיח. ראה את השלטים. וזה כל מה שנחוץ לך. בנקל אתה מקטרג. מלשון קטגוריות. כפי שטען הפסיכיאטר ברשימות – חייבות להיות קטגוריות. חוץ מזה ישנם האנשים. והנשים. ומדברים.

ובתוך דקות ספורות אתה מבחין, בתוך האנדרלמוסיה של המוחים והעוברים ושבים, שיש סדר. יש סדר מרחבי. המחאה התארגנה במקבצים. מתחמים. לעיתים אוהל אחד בלבד. לעיתים הרבה אוהלים. והחלוקה היא מעמדית, מגדרים, גיאוגרפית. הגלעין והשוליים. כלכלה חופשית. לא הצטרפת בזמן, לא זיהית את הפוטנציאל – נדחק אתה לשוליים. ממש כשם קניית דירה.

בואו ונתייחס לשדרה כאל ייצוגה של עיר. ובתיאוריה מוצעים דגמים לניתוח העיר:

ומה קיבלנו? רב-מוקדי.

ובאיזה מוקדים מדובר? להלן רשימה (חלקית):

דיור בר-השגה, חינוך ציבורי לכול, נוער הגבעות, מתנחלים, סיינסולוגיים, חסידי ברסלב, אבות גרושים, סטודנטים, הפורום לשוויון בנטל הלאומי, פסיכולוגים, ילדים בעלי צרכים ייחודיים, מטפלים באומנות, רופאים מתמחים, אגודת אמני הרחוב, פמיניסטיות, תנו לחיות לחיות, צופי רשפון וכפר שמריהו, מכינות קדם-צבאיות, ערי-הפיתוח, העובדים העצמאיים, יוזמת השלום, הדחויים, ערבות, יהודים וערבים משלבים ידיים, התנועה הרפורמית, נפגעות תקיפה מינית. ואפילו כמה סודאנים תפסו את הפרינציפ והתנחלו ברוטשילד. זה עדין במרחב חדרה-גדרה… המשותף לכולם – כולם מוחים. ולא מוחאים כף לביצועי הממשלה. וסליחה מבקש אני מארגון או יחיד שלא רשמתי את שמו ברשימה… והמוקד הראשי – ניצב בגאון ומשקיף על היכל התרבות. אכן לפנינו תרבות.

ויש עורכי דין שיתנו לך סיוע משפטי (בהסתייגות) וחברה שמקדמת מכירות של תאים פוטוולטאיים (אנרגיה ירוקה לחברה בונה) ורוכלים ומוכרים מכל מיני סוגים. וכמובן – לא נשכח שלעסק הסתננו כמה אנרכיסטים. מאלה שצועקים ומגדפים את השוטרים שבסך הכול שומרים שהנתיבים יהיו פנויים למפגינים… והללו, על האופנועים, בבגדיהם הכחולים-שחורים, בברזנטים הקרויים מדים, מתאיידים בחום הנורא, מנסים לעשות את מלאכתם נאמנה, מנועים מלהגיב. וההפגנה בעד חינוך לכול יצאה לדרך. רבע שעה של איחור… זה היה פרומו צנוע במסגרת ההכנות למוצ"ש.

אז הייתה הפגנת הענק בת"א והפגנות קטנות יותר במקומות אחרים. זיכרו את הדגמים העירוניים. מוקד ראשי ומוקדי משנה. ומה הלאה?

צילומים: משה הרפז (שדרות רוטשילד,ת"א, 4.8.2011). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משה הרפז  ביום 8 באוגוסט 2011 בשעה 8:25 PM

    בקושי חלפו 24 ש’ והנה התבשרנו על כוחות עזר שהגיעו לשדרה:
    ניצולי השואה, נהגי המוניות והנמלאים.
    וכעת חסרה רק נציגות הממשלה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: