וכרגיל, הכול מתחיל באקראי. הבזק כלשהו. בזווית העין. משהו לוכד את המבט. משהו שהפר את שגרת הנסיעה. זה לא משהו טבעי. זה משהו שיצר האדם. והוא, המשהו הזה, לא היה שם קודם. חדש. במקרה שלי – סמוך לדרך ראשית. נצפה מהדרך. וגם במקרה זה הסתקרנתי. ובוקר אחד, חמוש במצלמה, דף ועפרון, יצאתי לחקור מהו הדבר שמשך את תשומת ליבי.
ומצאתי שלט, ועוד שלט. ופסלים, וחלק שקרס. וקורי עכביש אימתניים. ושוב שלט…
חשבתי שזה יארך זמן קצר. אצלם מקרוב את שרואים בצד הכביש הראשי. אך לא כך. מצאתי את עצמי עומד בפתחה של תערוכה. "בין שמיים לארץ". ומכאן היא מתחילה. ויש הרבה עבודה. כובע על הראש, לגימה של מים וקדימה לעבודה.
וכך כתבה טניה פרמינגר, האוצרת:
|
שנה לאחר התערוכה הראשונה, קבוצת ה- GGG מציגה תערוכה חדשה הנושאת את השם "בין שמיים וארץ". השם נפוץ וטריוויאלי אך מבטא אמת לגבי התערוכה – מיקומה בשדות הפתוחים של ארסוף קדם, ומיקומם של אמני הקבוצה בחלל האמנות הישראלית. […] באמנות, להבדיל מהבנקים, לאומי יכול להיות באותו זמן גם בינלאומי. אישיות שמגדירה את עצמה כאני, קיימת באותו זמן בתוך האנושות כולה – ואמני הגלריה הירוקה מכריזים ביחד עם המשורר האוסטי קוסטה חטגורוב: |
וכך הגעתי לתערוכת פיסול בשטח. בפארק דינה. לעבודות הפיסול אין מוצמד שילוט המציין מי האמן ומה שם נתן לה, ליצירה. לחלק מהיצירות הצלחתי ליירט את שם האמן ואת שם העבודה. זאת על פי העלון המוצמד ללוח המודעות מול ציון פארק דינה. אך מה עם האחרות? למי ליתן קרדיט? אז, בפרפראזה ל-"צלם לא ידוע", הפכתי את השמות הנסתרים ל-"פסל לא ידוע" (נא להתייחס לכתוב בלשון זכר כאל שני המגדרים). וליצירות הצמדתי שמות כיד הדמיון שנחה עלי באותו הרגע…
גילה קורקר, "מהות הזמן", עץ, אבן, חבל, ענפים.
גילה קורקר, "מהות הזמן", עץ, אבן, חבל, ענפים.
פסל לא ידוע, "כד טמון".
פסל לא ידוע, "כד טמון".
אלה בית הלחמי, "בגד הזנה", עץ חי, צינורות השקיה.
גילה קרוקר, "הסנה הבוער", שיח עץ (לפני התערבותי)
גילה קרוקר, "הסנה הבוער", שיח עץ (לאחר שהסרתי את שקית הניילון שעצבנה…)
דני מנהיים, "תיקון".
דני מנהיים, "תיקון".
דני מנהיים, "תיקון".
פסל לא ידוע, "צלחות".
פסל לא ידוע, "צלחות".
פסל לא ידוע, "צלחות".
גילה קרוקר, "פרי האדמה", אבן, דבק אריחים.
גילה קרוקר, "פרי האדמה", אבן, דבק אריחים.
וגם שיחים הנושאים את "פרי האדמה" האמיתיים היו שם, בסמוך…
אלה בית הלחמי, "לימפה".
אלה בית הלחמי, "לימפה".
אלה בית הלחמי, "לימפה".
פסל לא ידוע, "אישה/עץ".
פסל לא ידוע, "עץ/אישה".
פסל לא ידוע, "אישה/עץ".
עדה מורן רייס, "מערכת סטטית".
עדה מורן רייס, "מערכת סטטית".
גילה קרוקר, "ניקוי ראש".
דני מנהיים, "שורשיות לעתיד".
עדה מורן רייס, "שמים וארץ".
אליי בן אביב, "כביסה".
אליי בן אביב, "כביסה".
דני מנהיים, "העץ הנדיב".
דני מנהיים, "העץ הנדיב".
טניה פרמינגר, "אשכול".
פסל לא ידוע, "על המחבת".
פסל לא ידוע, "על המחבת".
פסל לא ידוע, "על המחבת".
פסל לא ידוע, "על המחבת".
פסל לא ידוע, "על המחבת".
פסל לא ידוע, "כוכב ים יבשתי".
פסל לא ידוע, "כוכב ים יבשתי".
פסל לא ידוע, "כוכב ים יבשתי".
פסל לא ידוע, "חשבונייה".
פסל לא ידוע, "חשבונייה".
פסל לא ידוע, "ארבעת פרשי האפוקליפסה" או "ארבעת המוסקטרים".
פסל לא ידוע, "הקינוח: טירמיסו".
בהמשך גיליתי שבסמוך ישנן עוד עבודות פיסול. הן ממוקמות בשטח מגודר בגדר סמלית (חבל רפוי) אם בכלל – "שטח פרטי". חצר משק ובה מעין גן בוטני – לכול עץ מוצמד שם – ובנוסף לכך פזורים בחצר פסלים. השלט לא עשה רושם מרתיע. גם לא הייתי צריך לעבור גדר אימתנית. היא לא הייתה. אז אל תראו בכך השגת גבול או פלישה. סתם סקרנות.
וגם כאן, לא היו שמות. אז המשכתי במלאכה… מכך שהעבודות הללו מגודרות ולא פזורות בשטחים הפתוחים, עולה כי אינן משתייכות לתערוכה. אך הן היו מעניינות ומגיע גם להן אור רגעי של זרקור אחד או שניים.
פסל לא ידוע, "ט".
פסל לא ידוע, "קרדום".
פסל לא ידוע, "קרדום".
פסל לא ידוע, "קרדום".
פסל לא ידוע, "ציפור גן העדן".
פסל לא ידוע, "עטינים".
ובבוסתן היה גם עץ רימון. ונזכרתי שאלול בפתח ואחריו ראש השנה והחגים, וארבעת המינים. והרימונים…
פסל ידוע, "עץ רימון נושא פרי".
פסל לא ידוע, "חותמת".
פסל לא ידוע, "נישא ברוח".
פסל לא ידוע, "קשור"
פסל לא ידוע, "קשור".
פסל לא ידוע, "קשור".
פסל לא ידוע, "קשור".
פסל לא ידוע, "מזבח שלום"
פסל לא ידוע, "מזבח שלום".
פסל לא ידוע, "רומוס ורומולוס".
פסל לא ידוע, "רומוס ורומולוס".
ולבסוף, לאן הולך האדם? למקום שאפילו המלך (או האפיפיור בגירסה אחרת של הסיפור) נצרך אליו.
הצד שלה והצד שלו….
צילומים: משה הרפז (אוגוסט 2009)
משה הרפז 
תגובות
נראה מעניין (העבודות, לא הטקסט של האוצרת). מאוד מקוממים העזובה והקרדיטים החסרים.
בהחלט שותף להתקוממות
אדם, אמן, עבד, טרח, חשב, ביצע ו…?
מיהו?
כמו אצל חנוך לוין (במילותיי)
מה אני חפץ?
יש לי פנים, יש לי גוף
ואני הוסיף – יש לי שם
המעט שאני יכול לעשות ע"מ שידע כי נהניתי מעבודתו