צדק חברתי [2] – מטקות בקרית ספר

מתחם "קרית ספר" הינו תחנה בסיור שארגנה אוניברסיטת ת"א במסגרת "כנס ערי המחר" (ראו רשימה פותחת את נושא "צדק חברתי"). המתחם משתרע בין הרחובות לינקולן, יהודה הלוי, עמרם גאון, סעדיה גאון ומילאן. רחוב קרית ספר מוליך אליו מרחבת הסינמטק. שטחו כ-23 דונם והוא מסומן בתשריטי התכנון העירוניים (תכניות המתאר המקומיות) בצבע חום שתכליתו – שטח למבני ציבור.

 

מחפשי הצדק בתנועה למפגש בצל האיקליפטוסים

 

התכנסות

בחלק מהשטח ממוקם המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) – לשעבר מחלקת המדידות של משרד השיכון. היום הוא משרד הבינוי והשיכון. ארגונים חשים את הצורך להתחדש. שם חדש או סמליל (לוגו) חדש. לא בהכרח משתנה התוכן והמעשה. האגף המזרחי של המבנה בו מתאכסן מפ"י מיועד לשימור. מה שמשנה במעט את האפשרות בעתיד למחוק לחלוטין את הבניין. יחידה צבאית מאיישת אף היא חלק מהמבנה.

 

מבט כללי לכיוון דרום-מזרח

 

מבנה המרכז למיפוי ישראל

 

בחלק אחר מהשטח שכנו בעבר סדנאות המשטרה. הללו פונו לאזור סלמה במסגרת ארגון מחדש של הפרישה המרחבית של המשטרה. עלות ההגירה – הוצאות פינוי השטח והבינוי ביעד החדש – נאמדו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ב-7 מיליון דולר. בחלקים המזרחיים ממוקמים חניונים. קבועים. בשטח שהתפנה מסדנאות המשטרה הוקם חניון זמני. לאחרונה נסגר. ביקורנו נערך שבועיים לאחר שהזכיין פינה את השטח. ובכלל, בשטחים עירוניים ללא בינוי בדרך כלל מוקמים חניונים. חוקיים וגם כאלה שלא. גם צה"ל "השתלט" על חלק מהשטח שהתפנה והרחיב את מגרש החניה. מצוקת החניה בעיר –  מבטיחה סוג של הכנסה עד שתכניות הבינוי יאושרו.

 

חניון זמני שנסגר

בעלות קרקע מתחם קרית ספר היא בידי ממ"י. ממ"י מבקש להשיב אליו את הוצאות ההגירה של המשטרה. איך עושים זאת? מגישים תכנית לשינוי יעוד הקרקע. משטח למבני ציבור לשטח למגורים. הרבה יח"ד. להשיא את הרווח מהקרקע. להקים מגדלים. במסגרת התכנון לא התנהל שיתוף ציבור. התכנית נגלית בשלב האחרון לפני אישור – שלב ההפקדה שבו נפתח חלון זמן להגשת התנגדויות.

באזור אין שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פ). דהיינו שטחים ירוקים – גינות נוי ומשחק. לפי מכסות הקרקע הקבועות בתכנון יש להקצות 7 מ"ר של שצ"פ לכול תושב. באזור זה – היחס פחות ממ"ר! השצ"פים הקרובים הם "גן מאיר" ו"גינת ביל"ו". והם רחוקים.

פגשנו את נציגוּת דיירי האזור. להב, הראל, נילי, גיא. יצא לנו אפוא לשמוע צד אחד. הצד האחר לא היה מיוצג. המארגנים לא סברו שראוי להזמינו. חבל. איך שלא יהיה טוענים התושבים שמתנהל מאבק על תפקוד השטח זה למעלה מעשור. חלק מהדמויות שנטלו חלק בתהליך התחלף. תושבים הולכים, אחרים באים, אך נותר גלעין "קשה". אוכלוסייה חזקה יחסית. יודעת כיצד ולמי לחבור. מכירים את כללי המשחק. יודעים לגייס שותפים למאבק. לפנינו פוליטיקה של קהילות. קואליציה של תושבים בשיתוף ארגוני NG ואחרים: "עיר לכולנו", "החברה להגנת הטבע", "אדם, טבע ודין" ויסלחו לי אלה ששמותיהם לא הזכרתי. קונטרה לפעילות עירונית ממסדית.

 

נילי – נציגת תושבי הסביבה

 

פוליטיקה מקומית

 

פוליטיקה מקומית

אז מה רוצים התושבים? שצ"פ. לנייד את זכויות הבנייה של ממ"י למקום אחר בעיר. וכבר היו דברים מעולם. ובשקט לוחשים כי למעשה אין מה לנייד כי לא היו ואין זכויות בנייה. הרי זה היה שטח למבני ציבור ולא למגורים. בינתיים הצליחו להקפיא את התכנית ולהנמיך את המגדל. הטענה המרכזית – אין סיבה שתושבי המקום יממנו את הוצאות הפינוי של סדנאות המשטרה ע"י ויתור על שצ"פ  (ועוד לא דברנו על עלות פינוי האחרים…). וישנה הסכמה להקמת גינה זמנית. הישג מסוים. ובכול זאת הישג.

ומה קרה בפועל בשטח? הקימו להם התושבים נדנדות, פסל, וערימה של גזם גינה שעם הזמן יהפוך לקומפוסט. וכשפינו את החניון הזמני – נהרס גם רוב המתקנים שהקימו התושבים. יש כאן קבוצה הנפגשת בקיץ בכול אחר הצהרים של ימי שלישי (בחורף בימי שישי בצהרים). והשיא, אומר אחד התושבים, בשבוע שקדם לביקורנו נצפו כאן שחקני מטקות! לא בים – אלא כאן במתחם קרית ספר. ללמדך שמקום הזה קיבל אישור כמרש משחקים. לא מהממסד אלא מהשחקנים עצמם הרואים לגיטימציה לשחק במטקות דווקא במתחם קרית ספר. המקומיים הבטיחו שביום הבסטיליה – 14 ביולי – יערך במקום הפנינג. חגיגת השנה לימי הפיקניק השבועי. רשמתי לפני את התאריך. אבל הפתק הלך לאן שהלך ואני שכחתי מכך. עכשיו כשאני מחבר משפטים אלה – שב ונגלה הפתק. מאוחר מדי. חבל.

 

 

"מפעל" לייצור קומפוסט

 

שרידי הנדנדות

 

איקליפטוסים

 

ועוד איקליפטוסים…

 

תכנון בר-קיימא / מקיים: במפגש השתתף גם דור ההמשך

בונוס למי שקרא עד כאן: ויצא לנו (לזוגתי שתחיה ולי) לשוטט בדרום ת"א. בשכונת מכבי שכמעט אף לא אחד זוכר אותה והשם נשמט מהמפות העירוניות. פעם גרו כאן אנשים. היו גם ילדים. ובנו בי"ס. והילדים בגרו ועזבו. וחדשים לא הגיעו. ובית-הספר עמד בשיממונו. ואתם מכירים היום אותו בשמו האחר – "סדנאות האמנים" שברחוב אליפלט. ושם, בינות לסמטאות מצאתי את "עושה המטקות".  והבעלים היה על-הכייפק והזמין אותי לצלם בפנים. וצילמתי. את הבעלים, את אביו ואת שכיריו. וגם את התוצרת – מטקות ולוחות שש-בש. זו התמחותם מזה עשרות שנים. מעל ל-30 שנה. כשאלתי מה עם דור ההמשך – הוא הצביע על אביו שעדיין עובד לצידו. איכשהו פיספסתי בשאלה והוא לא הבין או ש…

 

 

 

 

 

 

 

 

[לרשימה צדק חברתי 1]

[לרשימהצדק חברתי 3]

 

צילומים: משה הרפז (יוני-יולי 2009)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 27 באוגוסט 2009 at 5:02 PM

    אהבתי את בית המלאכה לייצור מטקות ושש בש, תודה שהבאת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: