חלפו עשרים שנה מהתמוטטות ברה"מ ועמה גרורותיה הקומוניסטיות שמזרח אירופה. לך ואלסה (ההוא מסולידאריות) קיבל נובל לשלום, נבחר כנשיא ופרש לגמלאות. מה קורה כיום? פולין חברה בנאט"ו. חברה באיחוד האירופי. עברה למערב. שומרת את החומה המזרחית של האיחוד.
בדרך כלל מגינה מדינה סוברנית, מדינת-לאום, על הטריטוריה שלה באמצעות צבא ואמצעים ביטחוניים: טנקים, מטוסים, משמרות גבול, גדרות, קווי מכשול – סוללות עפר ותעלות – מגדלי תצפית, מבצרים ושדות מוקשים. על-מנת לשלוט בטריטוריה חייבת המדינה להשתמש במיומנות הנדסית – התווית גבולות. גבולות אלה תוחמים את השטח הפנימי שבו אפשר לשלוט ועליו ניתן להגן ומגדירים את המימד החיצוני, שאינו בר שליטה או הגנה. המנגנון המרכזי העומד לרשות המדינה בכדי שזו תוכל להגן על הטריטוריה שלה, המסמלת את ריבונותה, הוא מכונת המלחמה על כל מרכיביה. לא כך המקרה שלפנינו. ביצור הגבולות החיצוניים של אירופה אינו מיועד כנגד פלישה אפשרית של כוחות צבאיים ממדינות אויבות אלא צעד כנגד ארגוני טרור בין-לאומיים כמו גם אלמנטים לא-רצויים מסורתיים. המדינות המבוססות והעשירות (ואלו הרוצות להימנות עליהן), מהוות מוקד משיכה למהגרי עבודה ולפיכך מבקשות לחסום את כניסתם, אל האיחוד האירופי, של אזרחים מהמדינות הגובלות והחלשות כדוגמת בלרוס, אוקראינה ומולדובה. אבל כיצד ניתן לפרש, לאור זאת, את הרצון להציב סוללות טילים אמריקניות על אדמת פולין? מי בדיוק מאיים בפלישה לפולין?
נוצר באיחוד האירופי מצב שבו קיימות מדינות בעלות גבול משותף עם "העולם החיצוני" (כדוגמת פינלנד, המדינות הבלטיות, פולין, סלובקיה, הונגריה, סלובניה וספרד) בצד מדינות הגובלות אך ורק במדינות האיחוד (כדוגמת הולנד, בלגיה, צרפת וגרמניה). המדינות שהפכו למדינות חיץ ולמדינות האמורות לנהל את מדיניות הגבול החיצוני של האיחוד האירופי הן אלו שצורפו לאחרונה – עשר מדינות ה"מפץ" ורומניה ובולגריה. המדינות הללו, שעד לפני זמן לא רב (תחילת שנות ה-90 של המאה שעברה) השתייכו לגוש הסובייטי/הקומוניסטי מצדו האחר של מסך הברזל – דימוי המהווה אוקסימורון: מסך האמור להיות מוסט בנקל ובהינף יד לעומת הברזל המסמל כובד וקביעות – והיוו למעשה את קו החזית המזרחית של מערב אירופה וברית נאט"ו (ואת קו החזית המערבית של הגוש המזרחי). המצטרפת החדשה מתבקשת לתמורה. כרטיס הכניסה למועדון האקסקלוסיבי של אירופה המערבית, העשירה והשבעה, עובר דרך תפקיד "שומר הסף" או אם תרצו ה"סלקטור". עם צירופן לאיחוד האירופי הן קיבלו שוב את תפקיד שומר הגבול אך הפעם בשינוי כיוון של 180 מעלות: כעת מופנות הפנים למזרח, אל מול המדינות ששימשו, עד לאחרונה, כמדינות ידידותיות ובעלות-ברית (חברות ב"ברית ורשה" – מקבילתה המזרחית של נאט"ו). דיכוטומיה בין מזרח למערב, בין עבר לעתיד. מדינות ההרחבה מתבקשות להשיל זהויות קודמות: האויב הפך לאוהב והאח הפך לאחר. המדינות החדשות מגוננות על הוותיקות כשם שהשכונות החדשות בירושלים מגוננות על קודמיהן. המנגנון זהה. קנה המידה שונה. האם תפקיד "שומר הסף" ירתיע מדינות אחרות מלייחל להצטרף? נראה שלא.
פולין, הונגריה, בלרוס, אוקראינה. זהו הממד המזרחי וגבולותיו יבשתיים. למעלה מ-40 שנה כמעט ולא התאפשר מעבר חופשי של אנשים מהמזרח למערב. שוט וגזר. האיחוד האירופי מבקש מהמדינות הללו להדק את הפיקוח על גבולותיהן. זהו התנאי לאפשרות של הקלה בעתיד על כניסה לתוככי המערך האירופי החדש – הסרת הדרישה לאשרת מעבר. פולין והונגריה התקבלו לאיחוד האירופי. בלרוס ואוקראינה לא. בקשות אוקראינה ובלרוס לצירוף בעתיד נדחו על-הסף. הגבול הביטחוני החדש של מדינות האיחוד האירופי יחצוץ ביניהן ויהפוך לגבול מזרח-מערב חדש. פולין והונגריה יבצרו את גבולן עם השותפות לשעבר, בלרוס ואוקראינה, פליטות ברית-המועצות לשעבר. האחרונות חייבות להיערך בהתאם לדרישות שהציב האיחוד האירופי אם ברצונן לזכות בהקלות אי-פעם בעתיד.
קו קֶרזון הוא כינוי לקו הגבול בין פולין לבין ברית-המועצות לשעבר. גבול זה הוצע לראשונה במלחמת רוסיה-פולין (1919 – 1920) ומטרתו הייתה מניעת השתלטות פולנית על שטחים רוסיים. על ההתחייבות הבריטית לערוב לקיום הקו חתם, ב-20 ביולי 1920, שר החוץ הבריטי באותם הימים, הלורד קֶרזון. בשל ניצחון פולין במלחמתה בברית-המועצות הוסט הקו מזרחה, בכפוף לחוזה ריגה (18 במרץ 1921). קו זה מאוזכר בחוזה "ריבנטופ-מולוטוב" המפורסם לשמצה בין ברית-המועצות לבין גרמניה הנאצית שנחתם ב-1939 ובהתאמה שימש בסיס לתביעותיה הקרקעיות של ברית-המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה. גבול פולין-ברית המועצות, שהוכר הדדית ב-1945, חופף כמעט לחלוטין את קו קרזון המקורי.
קביעת הגבולות הללו הביאה לכך שפולין הפכה לבעלת אוכלוסייה הומוגנית ביותר. מעל ל-95% מהתושבים הם פולנים קתולים. ברחובות לא רואים מסגדים. אין מוסלמים פרט בערים הגדולות. אין שחורים. נו טוב, לפולין לא היו מושבות באפריקה… והכלל יש איסור על בניית מסגדים. וכן, אין גם יהודים. מה יש להם לעשות כאן? ואל תגידו לי שחמשת-אלפים של יהודים שמסתובבים ברחבי פולין הם גורם משמעותי מבחינה דמוגרפית. רק רוחות רפאים עדיין מסתובבות…
עם קריסת ברית-המועצות והתפוררותה למדינות-לאום חדשות לכאורה משמש קו קרזון כגבול מדיני בין בלרוס (ביילורוסיה, או אם תרצו – "רוסיה הלבנה"), מדינה חדשה שמעולם לא הייתה ישות מדינית אוטונומית ונוצרה, יש מאין, רק לאחרונה (25 באוגוסט 1991 הוא מועד הצהרת העצמאות של בלרוס), לבין פולין. באחת הפך קו קֶרזון מגבול פנימי בין מדינות סמוכות ובעלות-ברית במערך הגוש הקומוניסטי לקו גבול חיצוני ולחזית בין האיחוד האירופי (פולין) לבין מדינה שאינה חברה בו (בלרוס) המייצגת עולם חיצוני, אחר, ולכן יש לבצרו ולהפעיל לגביו את מדיניות ניהול גבול חיצוני ברוח הסכם שנגן. קם גבול חדש בין מזרח למערב. גבול זה קרוי כיום "הגבול הירוק" העובר תהליכי ביצור מודרניים, בסיוע, איך לא, של חברות ישראליות המתמחות בתחום המיגון, המיועדים למניעת הברחות של מחפשי עבודה וסחורות מהעולם החיצוני אל האיחוד האירופי. כאנקדוטה ניתן לציין הבאת גששים אינדיאניים כסיוע אמריקני לאיחוד האירופי במטרה לייצב גדרחומה המשלבת שיטות מודרניות עם שיטות טבעיות.
פולין נתבעה, כבר באוקטובר 2003, על-ידי האיחוד האירופי (כמו גם יתר מדינות ההרחבה), לדרוש ויזה מאזרחים שאינם משתייכים למדינות האיחוד. למימוש הדרישה בשטח הייתה השפעה שלילית, מיידית, על היקפי המסחר, שוק העבודה ושיתוף הפעולה בין פולין לאוקראינה ובלרוס. בתחילת שנות התשעים (של המאה הקודמת), נצפה תהליך מסחר של "סחורות קטנות" (Small scale trading) בין מדינות מזרח-אירופה לשעבר. הערכה היא שבשנת 1995 בלבד חצו מעל כ-500 אלף אוקראינים, בדרך קבע, את הגבול הפולני-אוקראיני למטרות מסחריות בקנה מידה קטן. פולין שואפת לתרום את חלקה לאיחוד בנושא הקניית הרגשת הביטחון, קרי, הגנה חיצונית על המבצר, אך בד בבד אינה שוכחת את שותפותיה שבעבר. פולין תומכת ואף מדרבנת את אוקראינה להגיש מועמדותה לאיחוד כמו גם למסגרות אירופיות כנאט"ו ואחרות. ואכן, גדוד משותף לאוקראינה ולפולין, שירת תחת פיקוד נאט"ו בבלקן. לאחרונה מתפתחים ומתמסדים יחסים באיכויות חדשות עם הפדרציה הרוסית ואלה בהחלט מסייעים לשיתוף פעולה במעברי גבול. דוגמאות אלה ואחרות מלמדות שהאליטה הפולנית רואה בממד המזרחי כהמשך טבעי לממד הדרומי.
פגשתי את ש' בלובי של המלון. שקיעה ירדה על ווארשה. אור אחרון על מרכז התרבות. הסובייטים הם שבנו את בניין התיאטרון. את מרכז התרבות. מונומנט כביר. שגיא מעל מבני העיר. דומיננטי בקו הרקיע. משמש כ"ציון נוף" (Landmark כלשונו של הארכיטקט האמריקאני קווין לינץ'). למען יזכרו הפולנים מי השליט האמיתי. בנייה מסיבית המאפיינת את הסובייטים. גם בבנייה של מוסדות ציבוריים וגם של מבני שיכון למגורים. האדריכלים יקראו לכך סגנון ברוטלי. שמץ מרעיון זה ניתן לראות בכיכר רבין, באופן ששולטת העירייה על הכיכר (למרות שהמבנה בשכירות…).
התפתחה שיחה. עוד בהיותי בארץ התכתבתי איתו בדוא"ל. הוא אמור היה לקמבץ לנו סיור בעיירת הולדתו של אבי. ומעבר לפרטים הטכניים שאלתי שאלות לגבי פולין היום. והוא הפליג בשבחי פולין. זו פולין שלא הכרתם. היכן אתם מוצאים מדינה שהמס ההכנסה המרבי עומד על 19% (כמה אצלנו? עדיין 48%?. אגב, כאן בפולין, הוא בגובה אחיד ואין מדרגות), היכן עוד יש מקום שאין משלמים בו ארנונה, נהנים מאספקת מים חמים בכל עת וללא תמורה, ומחימום דירה אף הוא ללא תמורה? אינטרנט ברוחב פס של 7.5 מג"ה? תשובת ש' ידועה מראש – פולין. ש' סיפר לי על שפע. חנויות ענק, סופרים, שבהן 100 קופות רושמות. ארץ תרבותית. גאווה לאומית. "כנר על הגג" בפולנית. ואין להשיג כרטיסים. אזלו לפני חודשים. ארץ בטוחה. הילדה בת ה-14 בטוחה לאורך כל היממה ולא משנה היכן היא נמצאת. מה כן מדאיג אותו? שני הבנים. האחד בגולני והאחר בצנחנים. צמוד לסלולארי. לך תנהל עסקים בארץ נוכריה כשלבך במזרח וגופך במערב.
ומה עוד למדתי מהשיחה? הפולנים מתקוממים על העוול שנגרם להם (לדעתם). הדביקו להם תוויות של אנטישמיים ושל משת"פים עם הנאצים. ש' הזכיר כי 90% מ-20,000 חסידי אומות העולם הם פולנים. לדבריו אין אנטישמיות בפולין. אני טוען שיש ויש. היא מובנת ושורשית. קראו את "פולין ארץ ירוקה" שכתב אהרון אפלפלד. רוב המפגשים של יעקב פיין, במסעו לכפר המיתולוגי של הוריו, רוויים באנטישמיות. אפילו הילד שפגש את יעקב פיין, שלא פגש מעולם יהודי לפני כן, ואין לו מושג ירוק איך נראה יהודי, אפילו הוא התחנך על שנאת היהודים.
ש' מציין שהפולנים אינם רואים בעין יפה את שיוכם למזרח אירופה. הם רואים עצמם כתושבי מרכז אירופה. ונזכרתי בניתוח המצב בבלקן ע"י הוגה הדעות הסלובני סלבוי ז'יז'ק (כשלעצמו מבקר חריף של ישראל). הסלובנים טוענים שאירופה המערבית מסתיימת במדינתם וכל השאר במזרח. עובדה הקרואטים הם סלאבים. אנחנו לא. הקרואטים לעומת זאת יטענו שהגבול המזרחי עובר בינם לבין הסרבים. עובדה שאנו קתולים והם פרבוסלאביים. ומה יטענו הסרבים? שהגבול ממזרח להם כי הם נוצרים ובקוסובו ובאלבניה מתגוררים מוסלמים. ואסלאם הרי זה מזרח…
ולא, כמעט ולא אמצא בתי עץ ישנים ואיכר החורש במחרשת עץ הרתומה לשור ו/או לסוס. שאשכח מהדימוי הזה. האמת שבתי עץ מצאתי אך שור חורש שדה לא היה בנמצא. מאז השחרור מעול הסובייטים התפתחה פולין בצעדי ענק. כלכלה יציבה. התל"ג לנפש גבוה. האיחוד האירופי מזרים כספים. סיוע. בעיר לנושאי תרבות. וגם לשדרוג התשתיות. (תל"ג – תוצר לאומי גולמי. מבטא את סך כל המוצרים המופקים בשנה במשק הלאומי. אגב תל"ג הוא מושג ישן ובשנות האלפיים המירו אותו לתמ"ג שהוא תוצר מקומי גולמי. תמ"ג לנפש הוא התמ"ג מחולק במספר התושבים. כשחזרתי בדקתי את הנתונים המספריים. אמנם התמ"ג בפולין גבוה מאשר ברוסיה ובליטא אך נופל מצ'כיה ומאסטוניה. שלא לדבר בהשוואה אלינו… אצלנו 33,299 דולר לנפש לעומת 13,275 דולר בפולין. עוד אוסיף כי מאוחר יותר יטען יאנוש, המלווה הפולני, כי השכר הממוצע החודשי שווה ערך ל-600 דולר. את החשבון תעשו לבד). העובדה היא שאינם מעוניינים לאמץ את האירו כמטבע. הזלוטי חזק. מדוע להמירו? גאווה לאומית. כן, יש דבר כזה. גם הבריטים והשבדים ממשיכים לדבוק במטבע המקומי.
כמה מילים על כלכלה ומדינת הלאום. נשבר מיתוס מדינת-הלאום. "קץ מדינת הלאום". עד לאחרונה הוביל בבטחה מודל "המיכל" את דימוי מדינת-הלאום – מודל פשטני שתחילתו במאה התשע-עשרה ובו נחלק המרחב באופן מלאכותי ליחידות טריטוריאליות האמורות להיות הומוגניות מבחינת אוכלוסיותיהן – מדינת-הלאום נתפשה ככלי בעידן המודרני לשימור מורשתם של עמים – אך כיום המיכל סדוק ותכולתו דולפת. השינוי במבנה הקפיטליזם ועלייתה של העולמיות (גלובליזם) חשפו את מגבלות השלטון של מדינת-הלאום. התוצאה – הוסרו הגבולות הכלכליים. תהליכי העולמיות נוטלים חלק מכוח מדינת-הלאום וחלה נסיגה משמעותית ביכולת המסורתית של המדינה לשלוט בניידות ההון. השיוך למועדון האירופי מטיל מגבלה על מדינה חברה – זו אינה יכולה עוד לנהל את מדיניותה הכלכלית באופן בלעדי והיא כפופה להחלטות גוף על-לאומי, האיחוד האירופי.
הכוחות העולמיים – הון, סחורות, ידע וכוח עבודה, והכוחות המקומיים – קרי הקבוצות החברתיות/תרבותיות שהולכות ומתרבות ושתובעות להכיר בזהותן הקיבוצית הייחודית – הם הפועלים על מדינת-הלאום ומחייבים אותה להתמודד עם שאלת הלכידות החברתית בדרכים חדשות. העולמיות נתפשת בדרך כלל כמושג כלכלי וכמרומז בשמה היא כרוכה בקשרים שחובקים עולם, אך כשלעצמה אינה רק עניין כלכלי מעיקרו אלא גם עניין חברתי, תרבותי ופוליטי, ואין להטיל ספק בכך שהיא מהווה גורם מניע לחלק ניכר ממה שקורה בתקופה הנוכחית של שינויים חברתיים. אך נשמעים גם קולות אחרים שמופנים כנגד השפעות העולמיות. הפילוסוף הצרפתי פייר בודרייה טוען בריאיון כי "עומדים להרוס את הציוויליזציה של המדינה באירופה וזאת בשם החוק המטופש ביותר בעולם – מקסימיזציה של הרווח". התעצמות והתפשטות של העולמיות גרמו לתגובות נגדיות ולגלי מחאה בחלקים של החברה. אל מול המראה האחיד, המונו-כרומי, של תוצרי הגלובליזציה וכנגד האחדת התרבות הועמדה הזהות הנפרדת, השונה, של הפרט והודגשה הזהות הייחודית של קבוצות חברתיות/תרבותיות וכול זאת מלווה בפנייה למקומיות, ללוקליות, לאינטימיות ולהתבוננות ברמת ה"מיקרו".
הבה נתבונן בפולין. בנקאות בפולין. מאבק בין ריבונות כלכלית והגנה על נכסים לבין השתעבדות והתמזגות באירופה המאוחדת. שנתיים לאחר צירופה של פולין לאיחוד האירופי דחתה הממשלה ביצוע עסקה של מיזוג בנקאי שבמסגרתה התעתד בנק "יוניקרדיטו" האיטלקי למזג בנק פולני שבבעלותו עם בנק אחר, אותו רכש בעקיפין באמצעות קניית בנק גרמני. ראוי לציין כי היום מצויים כבר כ-70 אחוזים מהבנקים בפולין בידי גופים כלכליים חיצוניים. ולמרות מצב זה התנגדה הממשלה למיזוג שהוצע. הדחייה עוררה שורה של ויכוחים פנימיים בפולין והעלתה לסדר היום הציבורי את השאלה בדבר מקומה של פולין באירופה ויחסי הגומלין עם האיחוד וזאת בצד איומים מהצמרת הכלכלית של האיחוד האירופי בהגשת תביעה משפטית כנגד ממשלת פולין בגין מניעת המיזוג. "ניו יורק טיימס" מדווח על פוליטיקה מחד והשלמה עם היחלשותה של מדינת הלאום מאידך:
|
מאחורי הפוליטיקה מסתתרת מחלוקת אמיתית: בכירים אירופים אומרים כי כשפולין הצטרפה לשוק האחיד, היא העניקה לבריסל – שבה שוכנים מוסדות האיחוד האירופי – את זכות הווטו על מיזוגים כאלה. בכירים פולנים אומרים כי לא יוותרו על זכותם לפסוק בנוגע לצעדים שעשויים להשפיע על מקומות עבודה או על התחרות בתחום הבנקאות… ואולם, בפולין קיימים ספקות גם ביחס למוסדות אירופיים אחרים. בכירים בממשלה ומנהיגים פוליטיים אחרים טוענים כי הנהגת היורו עלולה לצמצם את ריבונותה של פולין… "ברור שהייתי מעדיף לראות בנקים רבים יותר בבעלות פולנית", אומר מארק אוסטרובסקי. "אך כשנגמרה התקופה הקומוניסטית לא היה כלל הון פולני. לא הייתה לנו ברירה אלא להכניס זרים"… אזרחים מן השורה מבינים את המציאות הזאת. על אף החששות, שאולי מקננים בלבם כלפי בנקאים איטלקים, הם יודעים להעריך את הצמיחה הכלכלית המהירה שאירעה בארצם ואת הסיוע מהאיחוד האירופי שהביא לשגשוג, למרות שבאזורים החקלאיים עדיין שוררים אבטלה ועוני. "מאוחר מדי לנהל את הוויכוח הזה", אומר ארקדיוש יארוס, בן 43, בשעה שבחר תפוזים בסופרמרקט הצרפתי "קארפור" בווארשה. "התווכחנו על זה לפני עשר שנים והחלטנו במה לבחור. בחרנו באירופה".
|
מאז הצטרפה פולין לאיחוד האירופי במאי 2004, היגרו פולנים רבים למדינות שכנות באירופה. זוהי "פולין השנייה" – פזורה בת מיליון איש. זהו אחד מגלי ההגירה הגדולים של אירופים מאז שנות ה-50 (של המאה שעברה) כשאירים רבים חצו את האוקיינוס האטלנטי על-מנת לברוח מהעוני ומהרעב שבארצם. צירוף פולין (ומדינות מזרח אירופה נוספות) לאיחוד האירופי משליך על המרחב הישראלי. מספר הישראלים הפונים לשגרירויות הרלוונטיות בבקשה לקבל אזרחות אירופית הפותחת בפניהם אפשרות תעסוקה במרחבי האיחוד גדל משנה לשנה ונאמד בכמה עשרות אלפים. דיווח מלונדון של כתב העיתון "ניו-יורק טיימס":
|
כשנה וחצי עברה מאז הרחבת האיחוד האירופי, וגלי מהגרים ממזרח אירופה מציפים את בריטניה: הם עובדים כנהגי אוטובוסים, כפועלים חקלאיים, כרופאי שיניים, מלצרים, בנאים או אנשי מכירות. חלקים שלמים מלונדון הפכו למובלעות סלאביות ובלטיות: חמוצים ובירה פולנית נמכרים בכל פינה, והפולנית נשמעת ברחובות לא פחות מהאנגלית. מאז הרחבת האיחוד במאי 2004, נרשמו 230 אלף מזרח אירופאים לעבוד בבריטניה, וכ-16 אלף מהגרים מפולין, ליטא, לטוויה ומדינות אחרות במזרח אירופה מגיעים לבריטניה מדי חודש – זאת, בעקבות החלטתה של בריטניה, לאפשר כניסה בלתי מוגבלת של מהגרים מעשר המדינות שהצטרפו לאיחוד.
|
בין לבין פרץ המשבר הכלכלי שהשפיע על כולם. גלובלי. ורבים חזרו. ושדרגו את תנאי חייהם – בכפרים ובעיירות. יהודית הנדל דיווחה על תורים. היא הייתה חמש שנים לפני קריסת ברה"מ. אני לא ראיתי תורים. אמנם יש כתבות בעיתונות על קניית מכולות של בגדים משומשים בגרמניה, העברתם לפולין, למכירה כיד שנייה בשווקים המקומיים בשל המשבר – אך אני לא ראיתי זאת.
לפרקים קודמים – ראו בארכיון במדור פולין. המשך יבוא… בטח יבוא. אנו רק בקצה היום הראשון ועוד נכונות לנו הרפתקאות בדרך.
משה הרפז 