לפניכם/ן סיפור "הקומנדו הצרפתי". חלפו ימים רבים מאז שראיתי שלט בצד הדרך, וסקרנותי נדרכה, ועד שהחלתי ללקט את החומרים המתאימים ולאגדם לכלל סיפור קוהרנטי. עם התחלה וסוף. ואמצע באמצע. שלא יהא יותר מדי ארוך, מחד-גיסא, שכן הקורא (או הקוראת) עלול להיות מותש ולכרוע תחת המידע החדש לו שאליו נחשף. ומאידך-גיסא שלא יהיה יבשושי וקצרצר. והיכן היא נקודת שיווי המשקל?
"נוסעים?" נשאלה השאלה. "כן. נוסעים." "לאן?" "אל הדרום/הנגב. לבקר אתרים בהם היה ונלחם הקומנדו הצרפתי." "מתי זה התרחש ומה לנו ולקומנדו הצרפתי?" זהו שלא הרבה יודעים/זוכרים שאנו חייבים להם תודה. יען כי דמם רווי בקרקע המדינה שנגאלה. ולפיכך נסענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, דרומה. ואחר כך ערכתי השלמות. ושוב ירדתי דרומה. עד שמצאתי את אחרון החלקים והתצריף הושלם. אמנם שלם אך לא מושלם.
כבר לפני זמן רב, ראיתי במפות ואף בצדי דרכים, לא פעם ולא פעמיים, את צמד המלים: "הקומנדו הצרפתי". מהכא להתם, דהיינו מפה לשם, מחפשים, אוספים מידע. פותחים ספרים, כן יש דברים כאלה (עדיין. אך מאמין אני ש"הפרינט" לא במהרה יתפוגג), עבשים ומאובקים כמו גם כרסתנים, שזמן רב לא ירדו מן המדפים. נעזרים, מטבע הדברים, גם בדבר הנגיש ביותר, במרשתת. ספר הפלמ"ח, אתר "מרכז מידע הפלמ"ח", ערכים שונים באתר "ויקיפדיה", אתר "רגעים היסטוריים", קטעי עיתונות, ביקורים ובחינה פיזית של מקומות וגו'. דהיינו לפתוח כל קישור ("לינק") שמוביל אל אתר שמוליך אל אתר כל עוד נשמרת השרשרת… בסוף הדרך, אם אכן קיים דבר שכזה, ראו המרוץ של הארנב והצב, תמצאו את עצמכם מעושרי ידע. ויש אומרים – "ידע הוא כוח" (ממרה המשויכת לפרנסיס בייקון – הפילוסוף/מתמטיקאי ולא הצייר). בקיצור – לומדים. ואל הדרך יוצאים.
משה הרפז 