ירדנו דרומה. ספליט (Split), טרוגיר (Trogir), זאדאר (Zadar), שיבניק (Sibenik), קנין (Knin), קרקא (Krke). את המקומות הנ"ל הותרנו במקומם. בצפון החוף האדריאטי של קרואטיה. אנו – זוגתי שתחיה וכותב שורות אלה – מדרימים. ולאורך החוף חוצים 22 ק"מ השייכים לבוסניה. הסכם משנת 1559. בין התורכים שליטי בוסניה לבין רפובליקת רגוזה (דוברובניק של ימינו). הבוסנים קיבלו אחיזה בים, ולו סמלית, ובכך חצצו בין כוונות ההשתלטות של וונציה לבין רגוזה. מעין חסות עות'מנית תמורת נמל בים האדריאטי. ומשם – קצרה הדרך לקושטא.
להמשיך לקרוא ←
אולי תמימים. אולו יודעים את העתיד ואולי… איך שלא יהיה נקשרו המנעולים ומפתחותיהם הושלכו. ונקבע: האהבה תחיה לנצח.
להמשיך לקרוא ←
ספליט. השם מוכר לי כעיר שיש לה קבוצת כדורסל המשחקת בליגה האדריאטית. הייתה גם קבוצת כדורגל מפוארת. היידוק. שזכתה באליפות אירופה ב-1953. ועד היום, שישים שנה לאחר-מכן, אחת מכתובות הגרפיטי הנפוצות היא "1953". איך שלא יהיה אנו בדרך לספליט. יורדים מהאלפים הדינאריים, מקנין, מושבתו של המלך הקרואטי הראשון, טומיסלאב, אל החוף.
מחברת מדריך "לונלי פלנט",לקרואטיה, אלמונית בשם ג'ין אוליבר, טוענת כי שיא הביקור בספליט הוא שתיית כוס יין בארמונו של דיוקלטיאנוס (להלן "ד"), הקיסר הרומי לשעבר, לעת לילה. "ד" – גאיוס אורליוס ולריוס. ממוצא אילירי. שנות קיסרותו של "ד" נמשכו מ- 20.11.284 ועד 1.5.305. היחידי שהתפטר. פרש מרצון. והשתקע בגנו. לא השתכנע לחזור בו מהחלטתו. וטען: " אם הייתם רואים את גני… הייתם מבינים שאין טעם לחזור לרומא". הגן איננו. נותר הארמון. אך לא בשלמותו. יותר מדויק – חלקים נכבדים ממנו.
להמשיך לקרוא ←
בית העלמין מירוגוי. בית העלמין לשלושת הדתות המונותאיסטיות.
בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 נהפכה האמנציפציה לסוגייה בוערת. האינטלקטואל הגרמני ברונו באואר, שבעבר היה שמרן אורתודוקסי עבר באותו פרק זמן שינוי דרסטי בכיוון רדיקליזם אתאיסטי. וכך כתב: "בשלב הסופי של האמנציפציה ישוחררו בני אדם מן הדת, בין אם הם נוצרים, יהודים, מוסלמים. כולם יזכו בחירויות המאפיינות את המדינה המודרנית." [1]
לא אאריך במילותיי. שלא יהא מצב כפי שחייב את ס. יזהר לומר, כי אין צורך של ממש לקרוא את כל עמודי ודפי "ימי צקלג". אפשר, פה ושם, גם לדלג ולרפרף.
להמשיך לקרוא ←
וכרגיל, בקצה העיר, על הסף בין שכונות המגורים למרכז העירוני, עטויים על קיר ההפרדה התוחם את מסילות הברזל, בין הנהר לבין העיר התחתית של זאגרב, בירתה של קרואטיה ותחנתנו הראשונה במסע בבלקן, משטחים של ציורי גרפיטי.
עמדתי זמן רב מול הציורים. לצלם אותם זה לא היה פשוט. בין לבין הפרידו: עורק תנועה ראשי. מכוניות. חשמלית. אנשים… להרבה סבלנות נדרשתי. וזוגתי שתחיה…
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 