קיוטו – הגן הבוטני

קיוטו. מלון אנה. ידידתנו ר' תחקרה את הקונסוליירית. והתוצאה – שמנו פעמנו אל עבר הגן הבוטני. ועוד בלילה… הלכנו. ירדנו למטרו. עלינו. הלכנו. בסוף הגענו. ובדרך לא טעינו במרוצת הזמן שארך לנו, מפתח המלון ועד שערי הגן.

זיכרונות יפניים: סיבוב שני בגן האבן

ויצא שנזכרתי בגן הסלעים. גן האבן. מקדש ריו-אן-ג'י. בקיוטו. ורשמתי את זיכרונותי:

הגיישה מגיון

שוטטנו בחוצות רובע גיון שממוקם בקיוטו:

[139]

ניצת דובדבן הסירה את האובי אבל לא פשטה את הקימונו. היא החותה קידה עמוקה ואמרה: אדון גאיג'ין ("אדם זר"), האם יפן נושאת חן בעיניך? האם ראית את גן הפסלים שבמקדש ריואנג'י? ואת פסל הבודהא הגדול בעיר נרה? האם האדון גאיג'ין יודע שאפשר לעבור בזחילה דרך נחיריו?

כן, ניצת דובדבן מתגוררת בקיוטו. אמה של ניצת דובדבן הייתה גם היא גישה. אחותה הצעירה של ניצת דובדבן היא מאיקו ב"בית הירח המלא" שברובע גיון.

דרישת שלום מ"בית שלום"

וכיצד נתגלגלו ובאו הדברים וכשנכנסנו לאולם המרכזי ב"בית שלום", קמו כ-חמש-מאות יפנים, נעמדו על רגליהם, ומחאו כף במשך דקות ארוכות במחווה לקומץ ישראלים משתאים – מה שקרוי Standing Ovation? במשפטים הבאים נשיב את התשובה.

שביל הפילוסופים, קיוטו, יפן

"פרחי הדובדבן אינם מסמנים את בוא האביב. הם הם האביב." [יעקב רז (2000), טוקיו הלוך וחזור, מודן, ע' 94]