גן פסלים של תומרקין בברעם

והאוצר של מוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם הפנה את תשומת ליבנו לגן הפסלים של יגאל תומרקין הצמוד למוזיאון. למעשה יכולתם לקרוא לכך תצוגת קבע. האוצר מציע – מי אנו שלא ניקח את ההצעה בארבע ידיים ומצלמה?

מיהו יגאל תומרקין? צבר הוא לא. הוא נולד בגרמניה. ובגיל 6 התגלגל, עם אמו, אל ישראל. אך התרבות האירופית, והגרמנית בפרט, נוצקה/הוטבעה בדמו. הנה כך מגדיר אותו דר' גדעון עפרת בהרצאתו: "אין ספק כי הוא האמן המשכיל ביותר העובד בישראל ואין ספק כי הוא גדול הפסלים הפועלים בישראל." ורשימת הפסלים והפסלות שלנו ארוכה: דנציגר, קדישמן, אורלוף, לישנסקי, רפפורט, שמי, להמן, מלינקוב, קרוון ועוד. מאליו מובן כי מתבקשת התנצלות מאלה שאינם רשומים לעיל יען כי הרשימה אינה מייצגת דבר וחצי דבר פרט לכך שאלה היו השמות שעלו במוחי/זיכרוני בעת הכנת הרשימה. קצרה כאן היריעה ואיכותם תלון עמם דהיינו אין נופל פסל ממשנהו. בהחלט יכול שאחרים, ברי סמכא כמו עפרת ואף יותר, יחלקו על קביעתו. קטונתי מלשמש שופט.

ביקור במוזיאון בר-דוד בקיבוץ ברעם

ולאחר שבחנתם, בפרוטרוט, את עבודותיהם של מארק שאגאל ושל יאיר גרבוז, ועמדתם על מה שיש ומה שאין, והמשותף בעבודות הנ"ל – הגיעה השעה ובא העת לקרוא את הרשימה במלואה.

ביה"כ העתיק בברעם

סוכות תשע"ט. יום רביעי בשבוע. יום שני של חול המועד. היום תתקיים ברכת הכוהנים ברחבת הכותל המערבי. ורבים מישראל יהיו שם. יהיה צפוף. מאותה סיבה לא עלינו לרמה"ג לחגוג את חגיגת פתיחת אתר ביה"כ בעין קשתות. חשדנו שיהיה צפוף. לך תסביר לאנשים שאתה רוצה אתר חשוף ממבקרים – לפחות בתמונה. וכך יצא שהלכתי מס' ק"מ לאורך/על החומה הסינית עד שאחרון התיירים ששוטט נעלם מן המסגרת/פרים של המצלמה.

החלטנו אפוא – מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה – לנסוע אל הגליל. מרכז העניינים שלאחר כישלון מרד בר-כוכבא. או אם תרצו בר-כוזיבא. ונסענו לראות, אך לא רק, את בית הכנסת המופיע/המצויר על שטר מראשית קום המדינה בערך נקוב של 500 פרוטה. בית הכנסת החליף את בית המקדש. ראינו בסביבה גם דברים נוספים. אותם נשאיר לסיפורים אחרים שבמהרה, כך מקווים אנו, יסופרו.