טסנו אל ברצלונה. ומשם – במכונית השכורה אל ג'ירונה (Girona). כן, אני יודע שבספרדית (קסטיליאנית) צריך, לכאורה, לומר "חירונה". אך אנו בקטלוניה. ופה דווקא מבטאים את ה-G לא כ"ח" אלא כ"ג'י". עיר הולדתו של רבי משה בן נחמן (רמב"ן). זה שגבר על המלומד הנוצרי בוויכוח התיאולוגי המפורסם (מולו עמד המומר פבלו). אך אליה וקוץ בה. כתוצאה מכך, ולא נרחיב בדבר, נאלץ הרמב"ן לעזוב את כלל עיסוקיו בג'ירונה ועלה ארצה. כבן 70 היה בבוא והספיק לחיות בארץ הקודש רק 3 שנים. אך היו אלה שנים עשירות בעשייה. ביום מן הימים אדרש לרשימה אודותיו. ואכן כך היה.
אך אנו כאן מקדישים את הרשימה לגאון מסוג אחר. סלבדור דאלי. על שלל מוזרויותיו. ונסענו מג'ירונה אל העיירה פיגארס (Figueres – אל תשכחו כי אנו בקטלוניה בה לא מבטאים G או J כ-"ח"), מסע שאורך כשעה נסיעה לכיוון צפון, בה מוצב/מצוי/ממוקם המוזיאון הגדול ביותר של עבודותיו (יש עוד מספר מוזיאונים בעולם הנושאים את שמו – כמו במונמרטר שבפריז – אך זהו העיקרי והגדול מכולם. ויש בסביבה את ביתו הכפרי בפורטיגל והטירה של גאלה. וזאת בהמשך המסע). לאחר ביקור – סבנו את המבנה והנה דלת צדדית, חיצונית, המוליכה אל מס' אולמות קטנים, שקירותיהם צבועים בשחור ורק מס' אלומות אור מקרינות על עבודות, בתיבות זכוכית, הנוגהות באור יקרות. זהו דאלי המעצב תכשיטים. פן שלא היה מוכר לנו. נכנסנו. מחבר השורות הללו וזוגתו שתחייה. שמא נמצא משהו לעלמה…
משה הרפז 