איך נולד סיפור? כשם שנולד מנזר. ובכול זאת? ומעשה שהיה כך היה: היה היה מלך שאשתו טרם התעברה. שלא נדבר על יורש זכר. ונדר המלך שיקים מנזר מפואר מעין כמוהו אם רק אלוהים יסדר יורש. כסף לא חסר. אלוהים לא נרתע מהבקשה הצנועה. עסקת חבילה. אתגר פעוט. משך פה ושם את החוטים הנכונים וקיבלנו יורש ומנזר לתפארת.
ואת שכתבתי בשלושה משפטים מתאר ז'וזה סאראמאגו בקצת יותר משפטים. אבל הרבה יותר טובים משלי. עוד נגיע אליו בהמשך.
להמשיך לקרוא ←
ליסבון. צהרים. ישבתי אל השולחן. כסא אלומיניום ומושבו קש קלוע. שולחן עם רגלי מתכת. טבלתו שיש. מפה מהודקת באטבים אל לוח השולחן. הונחו לפני כוס של בירה ענברית צוננת ודג בקלה. העדפתי אפוי ולא מטוגן. יושב על המדרכת. מעלי נפרש סוכך. אני מוצל מהשמש הלוהט. צפיתי אל הכיכר. זר בארץ נוכריה. מנסה לתהות על קנקנה.
לפתע פתאום מצאתי את עצמי נשאל: "ניכר בך שאין אתה בן המקום. שאספר לך סיפור?" שח מאן-דהו מעבר לכתפי הימנית. "בהחלט," השבתי. הרחקתי את הצלחת והיטבתי את ישיבתי. אפילו דגתי מתיקי מחברת ועט. שהרי לא בכול יום פונה אליכם, בהצעה שכזאת, עורב, שחור מבטן ומלידה.
להמשיך לקרוא ←
הדבר היה ככה: "היה הייתה רועת כבשים ושמה היה לוסיה. היא הייתה ילדה…". לא, אין זה סיפור. זאת פתיחה לאגדה שהתרחשה במציאות. כך לכול הפחות מאמינים. אמנם לא נכחנו אך מי אנו שנחלוק על אמונתם של מאות מיליונים של מאמינים? ומעשה שהיה כך היה: ב-13 במאי 1917 נתגלתה הבתולה הקדושה – הלא היא מרים שלנו ומריה שלהם – לעיניהן המשתאות של שלושה ילדים כפריים מהכפר פאטימה שבמרכזה של פורטוגל. מעוז קתולי. הבתולה הורתה ללוסיה, ז'סינטה ופרנסיסקו, להעביר לעולם מסר של שלום. שאם לא כן יבואו מלחמה, עוני, רעב ויתר מרעין בישין אל העולם. וכך ארע בכול 13 לחודש במשך חמישה החודשים שלאחר מכן. וכן, הורתה הבתולה, יש לבנות כנסייה לתפארת במקום ההתגלות. כי הרי לא בכול יום ואפילו לא בכול שנה מוצאת לנכון הגבירה הקדושה להופיע בפני בני-אנוש.
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 